רשימה שחורה

למה אנשים לא רוצים יותר לדבר בטלפון

ולמה הודעות הטקסט הכחידו בקלילות שכזאת את מוסד השיחה

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אישה מדברת בטלפון
צילום: Everett Collection / Shutterstoc
אלון עידן
אלון עידן

המהירות שבה שיחת הטלפון הפכה מעניין שבשגרה לדבר מה כמעט מגונה אמורה לעורר השתאות. מהות ההשתאות: מדוע פעולה יומיומית כמעט טריוויאלית, שבמשך שנים נדמתה כהכרחית ובמידה מסוימת אפילו מענגת, טואטאה בקלילות אלגנטית על ידי הודעות הטקסט והפכה למעין מפגע בינאישי?

כדי להבין את גודל השינוי כדאי לשים לב לאופן שבו אנשים צעירים, כאלו שלא נולדו לתוך תרבות ה"אמא, רחל בטלפון", מגיבים לשיחה שהם מקבלים בנייד. מבחינתם מדובר בסוג של חדירה לפרטיות, לא פחות. הנחת המוצא שלהם היא שתקשורת סטנדרטית אמורה להתנהל באמצעות הודעות טקסט — ווטסאפ, טלגרם, לעתים נדירות סמסים. העובדה שאדם בחר להתקשר אליהם כדי לשוחח איתם נתפסת בעיניהם כפעולה כמעט אלימה. היא מעלה בהם מיד חשש שמשהו קרה: אולי קרוב משפחה מאושפז במצב קריטי (אך יציב), אולי הכלב נדרס בחניה, אולי עומדים לפטר אותם.

לכן, אם לא מדובר באחד מהמקרים הללו, ושבשניות הראשונות של השיחה מתברר שאבא סתם רצה לשאול את בנו לשלומו, הדינמיקה של הדיאלוג תהפוך מיד לחד כיוונית: בעוד שהאב ינסה לשדל את בנו לתאר את מצב רוחו, את היום שעבר עליו, את מצבו הכלכלי (אולי הוא זקוק להלוואה קטנה) — בצד השני של הנייד תשתרר שתיקה מעיקה, ייפלטו בעוינות שברי הברות ורסיסי מילים, ויובהר באופן לא מילולי אבל בהחלט אסרטיבי, שאין כאן שום רצון לנהל שיחה, שכן לא קרה שום דבר דרמטי שמצדיק חדירה לפרטיות שכזאת.

••• אם כן, שיחת הטלפון מוכחדת מחיי היום־יום שלנו. זה קורה משום שהאנשים מאסו בטוטאליות שהיתה כרוכה בפרקטיקה הזאת, ולכן ביקשו תחליף שיאפשר להם להפחית מעורבות ואינטימיות עם הצד האחר.

הטוטאליות קשורה לעובדה ששיחת טלפון כופה על אחד הצדדים ביטול כמעט מלא של עצמו. כשמישהו מתקשר אליך, אתה נדרש להקשיב לו ולהגיב בזמן אמת. כלומר, להיות מרוכז בדברים שנאמרים לך כדי שתוכל למלא את חלקך בדיאלוג. כדי להיות מרוכז עליך להשליך הצדה את כל יתר המחשבות, העיסוקים, הרצונות. כעת כולך נכפה אל תוך מסדרון צר של תקשורת בינאישית. לכן לא פעם נוצרת תחושת מחנק. בפעמים אחרות נכפה עליך שעמום שאינך יכול לפוגג. אתה מרגיש לכוד, חסר אונים. העצמי שלך מתקומם ומבקש לנתץ את סורגי הכלא שאליו הושלכת. לנתק את השיחה.

את הודעות הטקסט צריך להבין כפתרון שהגה האדם על מנת להימלט מהכלא של שיחות הטלפון. הוא ביקש מהאנשים שמבינים בטכנולוגיה לברוא עבורו צורת תקשורת פחות מחויבת, פחות טוטאלית, פחות אינטימית — שתאפשר לו לשמור על חלקים בעצמי שלו בזמן הדיאלוג.

••• הפתרון אכן היה מוצלח. הודעות טקסט מאפשרות לאדם לנהל דיאלוגים בתנאים שלו: הוא יכול להגיב בזמן שמתאים לו, למי שמתאים לו, באופן שמתאים לו; הוא יכול להגיב לכמה אנשים בו בזמן, יכול לצפות בטלוויזיה תוך כדי, יכול אפילו לשוחח עם אנשים ממשיים תוך שהוא מנהל דיאלוגים וירטואליים. בכל מקרה, התודעה שלו נותרת שלו. היא לא עוברת השתלטות עוינת על ידי איזשהו "אחר". תחושת הקלאוסטרופוביה ששיחת הטלפון המיטה עליו התפוגגה כלא היתה.

את מקומה תפסו כמובן פוביות אחרות, חברתיות יותר. כעת הוא מוטרד מהאפשרות שהוא אינו מעודכן בשלל התכתובות הווירטואליות שסובבות אותו (FOMO: Fear of Missing Out). כלומר, אם לפני כמה שנים האדם הוטרד מכך שתודעתו נחדרת על ידי תודעה אחרת ומופקעת ממנו, כעת הוא מוטרד מכך שתודעתו לא מסונכרנת עם איזושהי תודעה קולקטיבית שמורכבת מפסיפס אדיר של תודעות אחרות שמתעדכנות בכל רגע נתון. גם לפוביה הזאת יידרשו בעתיד אנשי הטכנולוגיה.

••• את התהליך שבו שיחת טלפון אחת — אינטימית, חודרנית, כפויה, טוטאלית — מוחלפת בכמה דיאלוגים טקסטואליים מקבילים ופחות מחויבים, צריך להבין גם באופן עקרוני יותר: מדובר במעין מטאפורה לרצון של האדם להשתחרר מהאחיזה של הסמכות החיצונית שכפתה את עצמה עליו במשך שנים (אלוהים, ממשלה, צבא, אבא–אמא), ולהפוך בעצמו לסיבת הדברים, למרכז הדברים.

במילים אחרות, זוהי מטאפורה לכך שהאינטימיות המכבידה הוחלפה בריבוי הקליל יותר ומחייב פחות; לכך שהסמכות המאיימת והמפחידה הומרה בשותפויות שוויוניות יותר. וכן, זה גם אומר שאולי משהו מהתשוקה, והאובססיה, והמשקל, והעומק והטוטאליות שהיו כרוכים בהתנגשות הפרונטלית הכפויה (אהבה?) איבד ממשקלו בדרך אל החופש הנהדר של "רעות מקליד/ה..." 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ