אלון עידן
אלון עידן

••• בעת הזאת כדאי לשים לב לשימוש במטבע הלשון "בעת הזאת". ספק אם יש מי מבין האנשים שמייחסים לעצמם חשיבות ציבורית כלשהי, שמסוגלים לפתוח משפט, לא כל שכן לבנות טיעון, בלי להידרש ל"עת הזאת". יותר מכל, נדמה ש"העת הזאת" הפכה למלבינת הכביסה הרשמית של התקופה: כל מי שמבקש לדלג מעל מוקש מוסרי, ערכי או פוליטי, מיד שולף את הצימוד הדרמטי (גם "דרמטי" שייך לאותה קטגוריה) ומאמין שבעזרתו יגיע לצד השני של הנהר.

בנימין נתניהו למשל תמיד חי ופועל "בעת הזאת". הוא הרי מנהיג היסטורי וככזה הוא יודע לזהות תקופות ועתות, וכשהוא מודיע לנו ש"בעת הזאת מדינת ישראל זקוקה לממשלה ציונית. לא תהיה ולא יכולה להיות ממשלה שנשענת על מפלגות ערביות אנטי־ציוניות ששוללות את עצם קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" — ה"עת הזאת" אמורה לשמש כחומר להלבנת גזענות.

כמובן שלא תהיה לו בעיה לרקום דילים עם אותן "מפלגות ערביות אנטי־ציוניות ששוללות את קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית", אם יצטרך לפזר את הכנסת או לבחור מבקר מדינה מטעמו. שהרי אז ישתמש "בעת הזאת" מדגם אחר, משוכלל יותר, ויסביר ש"בעת הזאת" נעשו שיקולים אסטרטגיים שחייבו פעולות מסוימות שמוטב שלא נרחיב עליהם כעת.

בכלל, עבור אנשים כמו נתניהו, "העת הזאת" נמשכת כל עוד יש בה צורך. אם הוא אינו בשלטון, אזי זה יהיה מסוכן ש"בעת הזאת" ינהיג אותנו מישהו שאינו מסוגל לכך; ואם הוא כן בתפקיד, אז "העת הזאת" מחייבת אדם עם ניסיון כמותו ולא טירון פוליטי חסר מושג. עולה השאלה מתי לא מתקיימת "העת הזאת"; כלומר, מתי מתקיימים חיים רגילים, נורמליים, סתמיים, שלא מחייבים מנהיגים צ'רצ'יליאנים בסדר גודל שלו?

••• כמובן שנתניהו לא לבד. כל פוליטיקאי שמכבד את עצמו — ובעיקר כאלה שלא — יעשה שימוש ב"עת הזאת" בעת הזאת. כשעמיר פרץ רוצה להתחיל לסלול את שיתוף הפעולה ההרמטי עם בני גנץ, שבסופו תגיע חבירה לממשלת אחדות עם נתניהו — דבר ששניהם התנגדו לו באופן מוצהר — הוא מיד ישלוף את העובדה ש"בעת הזאת, ישראל צריכה ממשלה חדשה, ממשלה שתביא לשינוי המדיניות בראשותו של גנץ".

ומאחר ש"העת הזאת" מאוד גמישה ומגיעה גם בגרסאות אחרות כמו "בשעה הזאת" ו"בזמן הזה", אז כש"כחול לבן" מחליטים להיכנס לממשלה עם נתניהו, הם מסבירים בחשבון הטוויטר שלהם ש"בשעה הזאת, יושבים מיליוני אזרחים שקמו בוקר אחד וגילו שמקום העבודה שלהם נסגר..." ובהמשך, ש"בזמן הזה, יש מי שרצו להמשיך להתגלגל למערכות בחירות נוספות ואולי להרגיש צודקים. לא אני".

ואמנם, אם "בשעה הזאת" ו"בזמן הזה" ניתן לרמוס הבטחות ולעקם עקרונות, אז מדוע שזאב אלקין, ששייך למפלגה שהפכה את גנץ לחולה רוח, לא יברך כעת "את ראש הממשלה על הובלה נחושה של משא ומתן והקמת ממשלה רחבה למדינת ישראל בעת הזאת"?

••• "העת הזאת" מסוגלת לכל, גם לתפקד כסוכנת כפולה אם צריך. כשאביגדור ליברמן מסביר ש"בעת הזאת, ישראל ביתנו תעמוד לצד הממשלה בכל הנדרש למאבק בקורונה", הוא בעצם מתכוון לומר: "חברים, שלא תטעו, למרות הקורונה בכל הזדמנות ננסה לדפוק את ביבי". אבל מאחר שהוא לא יכול להגיד את זה מבחינה ציבורית, אז הוא משתמש "בעת הזאת" כמעין קוד מוסכם שמשמעותו: חבר'ה, אתם מבינים שבעת הזאת אי אפשר להגיד את האמת, כן?

אבל לא רק הפוליטיקאים שמחים להשתמש "בעת הזאת" כדי להימנע מביקורת ציבורית. גם כשבג"ץ מנמק את דחיית העתירה נגד הטלת המנדט על נתניהו, הוא מסביר ש"תשובתנו לשאלה הנגזרת הינה, בעת הזאת, שלילית. העתירה נדחית אפוא על הסף". טוב, אני מניח שניאלץ להיפגש בעת אחרת שאינה זאת.

••• "העת הזאת" היא חומר מצוין לסתימת פיות וליצירת קונסנזוס מדומה. כי "בעת הזאת חשוב שלא נשפוט את ראש הממשלה", ו"בעת הזאת חשוב שנחזק ולא נפלג", ו"בעת הזאת כולנו צריכים להיכנס מתחת לאלונקה", ו"בעת הזאת אני מעדיף לא להתייחס לביקורת על הביקורת שלי", כי "בעת הזאת חשוב יותר לפעול למען האזרחים מאשר למצוא פגם כזה או אחר". 

ואמנם, לך תתווכח "בעת הזאת" עם אנשים שעובדים עבורנו "לילות כימים" (ובעיקר "ימים כלילות"). נדמה שמוטב להמתין בסבלנות לימים אחרים, רגועים יותר, שבהם אפשר יהיה להוציא כל מה ששמרנו בבטן רק כדי לגלות שלאף אחד כבר לא אכפת ממה שהיה לנו להגיד "בעת ההיא". 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ