על האנשים שאומרים: "אני בא ואומר"

ומה הם אומרים? "דברים כאלה ואחרים"

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אולפן שישי
אלון עידן
אלון עידן

אנשים ש"באים ואומרים" — מדוע הם בעצם באים? מדוע אינם מסתפקים בלומר? משום שהם בטוחים שאיש לא שומע אותם. שברעש הגדול של האנשים שאומרים — כולם אומרים, כל הזמן אומרים, בכל מקום אומרים — אין להם ברירה אלא "לבוא". ממש בגופם. אולי אם יעמדו מולכם, ממש כמה סנטימטרים מהפרצוף שלכם, לא תוכלו להתעלם. אז הנה הם כאן, לידכם, מעווים את פניהם, מניפים את ידיהם, רוקעים ברגליהם. הביטו בעוצמה, בהתכוונות, באש היוקדת, בדברים שנאמרים בדם לבם ("אני בא ואומר — לא היו דברים מעולם!").

זה כמובן לא מדויק שלא שומעים אותם. דווקא שומעים אותם מצוין. הבעיה היא שלא מקשיבים להם. לא מקשיבים להם כי למרות שיש להם מה לומר, אין להם מה להגיד. וההבדל בין לומר ללהגיד הוא בלב העניין: אנשים שבאים ואומרים הם לרוב אנשים שאומרים הרבה בלי להגיד כלום ("אני בא ואומר — אי אפשר להמשיך כך יותר!").

אף על פי שיכחישו, גם הם יודעים את זה. עמוק בתוכם, ואולי לא כל כך עמוק, הם מבינים שיש בעיה: הם רוצים להיות בטלוויזיה, ברדיו, באתרים, ברשתות — בכל זאת, הם אנשים חשובים, בעלי תפקידים לשעבר, אנשים עם תארים מתקדמים או כאלה שעדיין לא יכולים לספר לנו בדיוק מה עשו בשירות הביטחוני הסודי שלהם — אבל כל מה שיש להם לתרום זה "אני בא ואומר — די, צריך לשים סוף לשסעים בעם".

אז הם באים עד אלינו, עומדים בפתח ביתנו, מידפקים על דלתנו — וממש מתחננים שנשמע מה יש להם לומר ("אני בא ואומר — יש לך דקה בשבילי? אפילו חצי דקה!"). ואנחנו, קצת הלומים מהביקור המפתיע, מהנהנים מולם בחוסר נוחות, מביטים בתוגה מסוימת באנשים המוזרים האלה שכל כך רוצים שמישהו יקשיב להם וממלמלים בנימוס: כן, כן, בטח, קח חצי דקה, אפילו דקה, אני שומע.

ואז הם פותחים את המזוודה, מוציאים מתוכה את הדפים שהכינו מבעוד מועד ומתחילים בטקס: "אני בא ואומר — כולנו באותה סירה!" (הנהון); "אני בא ואומר — לא יעלה על הדעת!" (הנהון ומחיאת כף); "אני בא ואומר — אנחנו עושים לילות כימים!" (קידה, סוף). ואחרי שהטקס נגמר, הם מקפלים במבוכה את הדפים, מחזירים את החומרים למזוודה במהירות ונפרדים לשלום.

ובינך לבין עצמך אתה חושב שהם בסך הכל די חביבים, האנשים ש"באים ואומרים". נכון, אין להם זוויות חדשות להציע, ואין להם אבחנות מקוריות לתרום, ואין להם מידע חדש לעדכן, אבל יש להם הרבה מוטיבציה, המון כוח רצון ובעיקר הפרעה נפשית קלה שבאה לביטוי בכמיהה שמישהו יקשיב להם. אנא, הקדישו להם חצי דקה ביום.

(ייאמר לזכותם שאחרי שהם "באים ואומרים", הם בדרך כלל גם "קמים ועושים").

••• "דברים כאלה ואחרים" — בעניין אנשים שאומרים "דברים כאלה ואחרים", מוטב לא לבזבז זמן יקר מדי על התהייה הלכאורה מתבקשת — מהם אותם דברים כאלה ואחרים שעליהם הם שחים. כדאי לקבל כבר בשלב מוקדם את האקסיומה הטרגית: לעולם לא תדע אם אמנם יש דברים כאלה ואחרים שעומדים מאחורי אותם "דברים כאלה ואחרים" שעליהם הם מרבים ללהג.

כשמישהו עולה לשידור ואומר: "אני יכול לספר לך שרק בשבוע שעבר ישבתי עם ראש הממשלה ודיברנו על דברים כאלה ואחרים" — אתה יכול להיות סמוך ובטוח שהדברים הם "כאלה ואחרים" משום שבאותה מידה הם יכלו להיות, ובכן, אחרים וכאלה. כלומר, אין שום משמעות לדברים עצמם, אלא רק לעובדה ש"בשבוע שעבר ישבתי עם ראש הממשלה".

ואמנם, אנשים שאומרים "דברים כאלה ואחרים" יהיו בדרך כלל גם אלו שיציעו "פתרון כזה או אחר" ל"בעיות כאלה ואחרות". כלומר, מה שמאפיין אותם זה הכלליות חובקת־הכל של הווייתם: אין שום דבר קונקרטי שהם עוסקים בו, שום דבר קונקרטי שהם מתמחים בו, שום דבר קונקרטי שמטריד אותם ושום פתרון קונקרטי שהם מציעים. זה בסדר, הם פשוט לא אנשים קונקרטיים. הם אנשים כאלה, אבל באותה מידה הם יכולים להיות אנשים אחרים. אנשים כאלה ואחרים.

אנשים שאומרים "דברים כאלה ואחרים" מתרוצצים בין אולפני תוכניות המלל ברדיו ובטלוויזיה, משום שאין אפשרות למלא שעות שידור רבות כל כך בעזרת אנשים קונקרטיים שאומרים דבר אחד בלבד. אלה — חיות מוזרות שכמותם — עוד עלולים להביך את המראיין בשידור חי ולהודות ש"איני מצוי בתחום זה" או "איני יודע את התשובה לשאלתך" (אז מה? הרי הוזמנת כדי למלא את הזמן, לא כדי לענות ברצינות על השאלות!).

לעומת חדלי האישים שמוגבלותם זועקת למרחוק, האנשים שאומרים "דברים כאלה ואחרים" גמישים בהרבה: הם יודעים לענות תשובות כאלה ואחרות בתחומים כאלה ואחרים למשך זמן כזה או אחר בהתאם לדרישה כזאת או אחרת של מגישים כאלה ואחרים בתחנות שידור כאלה ואחרות.

(בקיצור, מה שאני בא ואומר זה שאין פלא שיש ביקוש לאנשים כאלה ואחרים).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ