למה לאף אחד לא אכפת משלמה פינטו, שניסה לדקור ערבי וקיבל 11 שנה בכלא?

שרון גל, הצל, מירי רגב, לה פמיליה. איך זה שלאף אחד לא אכפת משלמה פינטו, שניסה לדקור ערבי וקיבל 11 שנה בכלא?

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אלון עידן
אלון עידן

שלמה פינטו רצה לרצוח ערבי. הוא שמע קול פנימי שאמר לו כך: "אם תהרוג אדם ממוצא ערבי זה יחליש את 'שרו של ישמעאל'. באמצעות החלשת ההשפעה הרוחנית של האומה של ישמעאל, יגברו הרחמים על עם ישראל והוא יקרב את הגאולה". הוא עקב אחרי מישהו שנראה לו ערבי ותיכנן לדקור אותו. אלא שאז האיש שנראה כמו ערבי נכנס לסניף של בנק. פינטו חיכה, אבל האיש התעכב. פינטו החליט להמשיך ליעד הבא. הוא הלך לשופרסל שבמתחם איקאה בקרית אתא. שיער שיהיו שם עובדים ערבים. הוא החביא סכין בתוך השרוול וסכין יפני בכיס המכנסיים. לפתע הבחין במישהו שנראה כמו ערבי מסדר מוצרים על המדף. הוא שלף את הסכין ודקר אותו כמה פעמים: מותן, גב תחתון, כתף. האיש שנראה כמו ערבי הצליח להימלט, אבל פינטו רדף אחריו. בסופו של דבר האיש חסם את הדרך בעזרת עגלה, פינטו הבין שלא יצליח להשלים את המשימה וברח.

•••

שלמה חיים פינטו, בהארכת מעצר בבית המשפט המחוזי בחיפה ב-2015צילום: רמי שלוש

הסיפור הזה קרה לפני כשנה וחצי (13 באוקטובר, 2015), בשיאה של "אינתיפאדת הסכינים", והשבוע ניתן גזר הדין: 11 שנות מאסר. כן, 11 שנים בכלא. ולמרות הפיתוי להנגיד את העונש החמור לזה של אלאור אזריה — 18 חודשי מאסר על הריגת מחבל — זה לא המקרה: פינטו לא ניסה לרצוח מישהו שניסה לפגוע בו, בחבריו או בכלל במישהו. הוא רצה לרצוח ערבי רק כי הוא ערבי. השופטים אף הסבירו את הנסיבות לחומרת העונש: הם ציינו את "התכנון המוקדם של המעשה, הרקע והנזקים שנגרמו לקורבן", והציגו פסקי דין שניתנו למחבלים שהורשעו בניסיון רצח ונידונו לתקופות מאסר של 16 שנה ויותר.

ובכל זאת, דווקא ההשוואה למחבלים שניסו לרצוח יהודים — כביכול היפוך סימטרי של הסיטואציה — מסגירה את הייחודיות של המשפט, ובעיקר את סוד חומרתו של גזר הדין. כי פינטו דקר יהודי שרק נראה לו כמו ערבי. הוא לא דקר ערבי. ודווקא בגלל הטעות הנדירה הזאת נקרתה בפני בית המשפט, ובאופן עקיף בפני המדינה עצמה, הזדמנות יוצאת דופן לטהר את עצמה מכל אותם כתמי אפליה שבהם הוכתמה, מבלי לשלם מחיר.

השופטים, כנציגי המדינה, ניצלו היטב את הפער שבין כוונת הדוקר (לרצוח ערבי) לתוצאת הדקירה (נדקר יהודי). פער שהוא מתנה יקרת ערך, משום שהוא מאפשר לשיפוט להישאר בתחום המוסרי התיאורטי מתחילת ההליך ועד סופו, בלי להיכנע ללחצים חיצוניים (דעת הקהל), שבדרך כלל מחלחלים אל תוך השדה האוטופי של הצדק. אפשר לנסח זאת כך: השופטים ידעו שהם יכולים להשית עונש חמור על יהודי שניסה לדקור ערבי, רק משום שהנדקר התברר כיהודי.

השופטים כתבו כי פינטו "פעל מתוך רגש של נקם ומניע אידיאולוגי, ומתוך רצון לעורר את העם לפעול כמותו, כאשר מטרתו היחידה היא לפגוע בקורבן ממוצא ערבי ולהביא למותו". כלומר, העובדה שניסיון הרצח היה ממניע אידיאולוגי מחייבת לכאורה גזר דין חמור. אבל כדי להבין עד כמה הקו השיפוטי־האידיאולוגי יכול היה להתקיים רק מפני שהנדקר היה יהודי, צריך לדמיין מה היה קורה לו הנדקר היה מתברר כערבי.

ובכן, במקרה כזה שרון גל היה מתייצב לימינו של פינטו, פותח הדסטארט באינטרנט כדי לגייס כספי המונים ומתראיין בכל תוכנית טלוויזיה זניחה כדי להתנגח בבית המשפט השמאלני שקורע את המדינה לגזרים ובוגד באחיו היהודים; הצל וגייסותיו היו מעלים פוסטים נוקבים בפייסבוק ("שלמה המלך!") ומארגנים הפגנות מביכות בכיכר רבין ("מצילים את הקדוש פינטו!"); פוליטיקאים חדי לשון וקהי תודעה היו מפזרים סיסמאות מחורזות ומנפנפים בהצעות חוק מוטרפות; התקשורת היתה מתפצלת באוטומטיות המוכרת לימין־שמאל הקלאסי, ובשם האיזון הקדוש היתה מעבירה לשופטים מסר תת־קרקעי שלפיו אי אפשר לשפוט את פינטו בלי לרדת לעומק "האווירה" ש"שררה ברחוב הישראלי", בלי לשקלל את "החששות" ו"הפחדים" ובלי לתת משקל לסיטואציה הכללית, הבלתי־אפשרית, החד־פעמית, שנוצרה בעקבות "גל טרור הסכינים".

השופטים כמובן היו מתעלמים מהקולות והיו מתייחסים אך ורק לחומר הראיות שנמצא ברשותם; הם היו מבקשים להפסיק את קריאות התמיכה בפינטו באולם בית המשפט, מסבירים שבבואם להכריע ולגזור את הדין הם אינם מביאים בחשבון את התלהמות הפוליטיקאים, ובוודאי שלא מייחסים כל חשיבות למה שנכתב ונאמר בתקשורת, שכן הם פועלים רק על פי קריטריונים מקצועיים ואמות מידה של צדק ומוסר. ואחרי כל ההסברים המשכנעים האלו, הם היו כותבים את גזר הדין בעזרת המונחים "אווירה טעונה", "סערת נפש", "הסתה מלמעלה", ומסתפקים בשנתיים מאסר, אולי שלוש, "למען יראו וייראו".

אבל ההצגה המוכרת הזאת לא התרחשה הפעם. הצביעות המתחסדת נמנעה. כי פינטו עשה טעות טרגית: הוא טעה בזיהוי. הוא דקר יהודי. ומשום שהנדקר יהודי, לשרון גל אין עניין בדוקר. וגם לא לצל. וגם לא לאביגדור ליברמן ולמירי רגב. וביבי לא יכול היה להרים טלפון לאבא כי הוא פשוט תקוע באוסטרליה. וחברי לה פמיליה היו בדיוק עסוקים, ולכן מחוץ לאולם בית המשפט לא "התגודד" אף אחד. כי לא יעזור כלום, פינטו הוא לא הילד של כולנו. פינטו זה אידיוט. ומצדנו שיירקב 11 שנה בכלא. בפעם הבאה שיבדוק יותר טוב לפני שהוא דוקר.

כתבות מומלצות

דיוקנאות של כתבת אל-ג'זירה שירין אבו אקלה בתערוכה לזכרה בעיר ג'נין, לפני כשבוע

חדשות היום, 25.5

קורס העריכה הדיגיטלית של הארץ

"הארץ" מוציא לדרך את המחזור השלישי של קורס העריכה הדיגיטלית

התאונה בכביש 6, הבוקר

חדשות היום, 24.5

רגב בוועדת הכנסת, בחודש שעבר

חדשות היום, 23 במאי

מתחם בדיקות קורונה בתל אביב, בינואר

חובת הבידוד למי שמתגורר עם מאומת לקורונה מבוטלת החל מהיום

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"