אלון עידן
אלון עידן

משהו במבט שלה היה מוזר, אניגמטי. הרגשתי שהשפתיים אמרו דבר אחד, אבל העיניים כמו התחננו שלא אאמין. היא חזרה על המילים שוב ושוב: "קוסטה בראווה, תאמין לי רק קוסטה בראווה, זה גן עדן, 419 יורו ואני סוגרת לך את זה עכשיו, על המקום".

ובכל זאת, קול פנימי קטן ועיקש המשיך להתנגד, מנע ממני לסגור עניין. בשלב מסוים הרגשתי שאני משתגע. יישרתי את הגב על המשענת, היטבתי את הצווארון ואמרתי: "את סגורה על קוסטה בראווה? זה באמת הכי טוב שאת יכולה להציע?" לא הרמתי קול, אבל דיברתי בהתכוונות מלאה, כאילו אלו המילים האחרונות שאומר בחיי.

חודשיים בלי נופש. כמה אפשרצילום: Audrey McAvoy / AP

שמתי לב שמשהו בהתכוונות הזאת חדר את המעטה. שפתיה רעדו, היא החלה לזוז בחוסר נוחות על הכיסא, השפילה עיניה למשך של כמה שניות, ואז אמרה: "תראה... אני בדרך כלל... איך לומר... לא אוהבת לספר על זה... אבל..." צעקתי לעברה, "אבל מה? תגידי לי לעזאזל מה את לא אוהבת לספר".

היא נבהלה. שלחה לעברי מבט מפוחד, כמו מבקשת לוודא שאני לא מתכוון לבדוק את הדילים של הדקה ה–90. נותרתי ישוב, לא זזתי, זה קצת הרגיע אותה. היא לגמה מכוס המים שעל השולחן, הינהנה לעצמה כמי שמבקשת להתחיל מהתחלה, ואז אמרה בשקט ובביטחון: "קוסטה דורדה". היא לא הוסיפה דבר. לא היה צורך בכך.

ישבנו שותקים למשך דקה. אחר כך שאלתי כמה, אמרה 583. ארבעה לילות? ארבעה לילות. חצי פנסיון? חצי פנסיון. כולל הובלות? כולל. לחצתי לה את היד, היא עדיין היתה מבוישת. רגע לפני שהסתובבתי ללכת, שאלתי: תגידי, למה? היא שלחה מבט חודר אל תוך עיני ואמרה: "לא הייתי בטוחה בך". ואחרי שתיקה קלה הוסיפה: "אבל עכשיו אני בטוחה". חייכתי לעברה.

•••

הייתי חייב להירגע קצת. המתח הזה גומר אותי. בכלל, נהיה פה קשה בזמן האחרון. לכן קוסטה דורדה. כבר עברו חודשיים, אולי אפילו יותר, מאז הנופש האחרון (וילה מדהימה על החוף בסיציליה). חודשיים שלמים של לקום בבוקר, ללכת לעבודה, לחזור בערב. והילדים, ויוקר המחיה, וכמה אפשר.

הייתי רעב, נכנסתי למקום ההוא שנפתח לפני חודש והזמנתי את התפוח אדמה שכולם מדברים עליו. 50 שקל, קצת יקר למנה ראשונה, אבל בשביל איכות אין לי בעיה לשלם. מה כבר נשאר לנו בחיים — מסעדה טובה, יין טוב, נופש טוב. עוד לא ידעתי מה עומד ליפול עלי.

בתפריט היה כתוב "קליפה קריספית, תפוח אדמה בחמאת שום ורוזמרין, פירה, קציפת יין אדום וערמונים". במציאות קיבלתי קליפת תפוח אדמה ממולאת בתפוח אדמה עם קצף בצד. זה הטריף אותי, הרגשתי שאני משתגע. קראתי למלצר. הוא שאל בנימוס אם יש בעיה. הצבעתי על התפוח אדמה ואמרתי: "אין לי בעיה לשלם על אוכל טוב, אבל זה לא אוכל טוב". הוא הופתע, אמר: "תרצה שאחליף את המנה?" אמרתי לו: "אני רוצה לדבר עם השף". הוא גימגם: "אני לא בטוח שהוא פה... תן לי לבדוק..." אמרתי שאני לא מתכוון לעבור על זה בשתיקה.

בזמן שהמתנתי, מלצר אחר הביא לי מנה קטנה של רסיסי קרח כתושים עם פתיתי טפיוקה. "על חשבון הבית", אמר והניח את המנה לידי. לא הגבתי, הייתי שרוי עדיין בסערת רגשות. הטפיוקה היתה בסדר, לא יותר, אבל תפוח האדמה לא הניח לי.

בזווית העין קלטתי את השף צועד לעברי. הנחתי את הכף על השולחן והבטתי לעברו. הוא נעצר ליד השולחן ואמר: "הבנתי שאדוני לא שבע רצון". הינהנתי בחוסר חשק ואמרתי: "זה לא עניין של שבע רצון, זה עניין של זלזול. אני מרגיש שאתם מזלזלים בי". לחייו הסמיקו והוא הביט בי מבויש. "אין לי בעיה לשלם על אוכל טוב", המשכתי, "אבל הדבר הזה הוא חרפה, לא פחות".

הוא לקח את זה קשה. הבחנתי שידיו רועדות. הוא נטל את הצלחת עם תפוח האדמה ואמר: "הכל בסדר, מיד יטפלו בך". חשתי הקלה מסוימת. לאחר מכן אפילו התחרטתי קצת על הנוקשות שהפגנתי כלפיו. אמרתי לעצמי: קורה שמנה לא יוצאת בסדר, כולנו טועים. ובכל מקרה, מה הלחץ, הרי רק אתמול סגרת עסקה נהדרת: דירה קטנה בטבריה, 2 חדרים ב–375 אלף שקל, תשואה שנתית של 5.9%!

אבל זה כנראה הלחץ של המקום הזה, של המדינה הזאת. בכל מקרה, אחרי כמה דקות החל המצעד: יקיטורי טורו בגריל פחמים, סביצ'ה דג טרחון, טאקו לובסטר, שרימפס בפחם על צזיקי, טורטיה פריקסה של טונה אדומה, קרם פרש וסלמון בעישון קר, לימון כבוש ותפוח אדמה. כן, תפוח אדמה, אבל הפעם כמו שתפוח אדמה צריך להיות.

•••

בלילה, מול הטלוויזיה, סיפרתי לאשתי שסגרתי על קוסטה דורדה. היא היתה מרוצה וסיפרה לי שהצליחה להשיג לילד אייפון 7 במחיר רצפה, 2,600 שקל. כשכולם הלכו לישון נשענתי לאחור וחשבתי לעצמי: מדינה קשה, ישראל, אבל מה לעשות שאני מת עליה.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"