במקום שבו מכבדים כרטיסי אשראי

אין ברירה אלא להשתגע

אלון עידן
אלון עידן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איש משלם בכרטיס אשראי בבית עסק
צילום: בלומברג
אלון עידן
אלון עידן

••• בגלל שכולנו כסף, צריך לקבל את כולנו. כולנו כסף, כלומר: הערך המרכזי שלנו נמדד ביכולת הצריכה. אנחנו קודם כל צרכנים: כשרואים אותנו, רואים כרטיס אשראי; כששומעים אותנו, שומעים מטבעות; כשממששים אותנו, מרגישים שטרות. לא במקרה מעל כל בית עסק כתוב "מכבדים כרטיסי אשראי". מדוע "מכבדים" ולא סתם "מקבלים": כי כבוד הוא שלב מתקדם יותר מקבלה, והכסף עלול להיעלב אם רק "נקבל" אותו. הוא הרי לא סתם מישהו ש"התקבל" לעבודה או איזה ילד ש"התקבל" לבית ספר לאמנויות. ממש לא: כסף הוא הדבר שעבורו אנו חיים, הכסף מגדיר את מי שאנחנו, את מידת הכבוד שאנחנו ראויים לקבל. ולכן צריך לומר לו במפורש: "אנחנו לא רק מקבלים אותך, מר כסף, אנחנו מכבדים אותך".

••• בגלל שצריך לקבל אותנו, אנחנו נבלעים. נבלעים, כלומר: אם הלקוח תמיד צודק, והאדם מוגדר כעת "לקוח" — אז כל האנשים שיש להם כסף "צודקים". בכל מקום ובכל זמן ובכל תנאי. זאת אומרת שאנחנו תמיד מתקבלים כבני אדם ואין חשיבות למה שמגדיר אותנו כבני אדם: לא להתנהגות, לא ליכולת, לא לאמונות, לא לתפיסות. הכסף מוחק את כל הזיזים והבליטות שלנו, מחליק את האופי הנורא ואת הערכים המכוערים ואת היחס המחפיר — אל תוך אותו חריץ מוארך שבו מעבירים את כרטיס האשראי.

••• בגלל שאנחנו נבלעים, אנחנו לא מרגישים. אם הכל מתקבל, אם הכל הולך, אם אין שום משמעות לאופי ולערכים, אם אין שום משמעות למה שאנחנו אומרים, לאיך שאנחנו מתנהגים ולמה שאנחנו מאמינים; אם השאלה היחידה היא אם יש לנו כרטיס אשראי — גם אין במה להתנגש. אם הכסף הוא כרטיס כניסה אוטומטי לכל מקום, בכל זמן וללא תנאי — אין קירות ואין גבולות, אין מה שידחוף אותנו לאחור כשאנחנו מגזימים ואין מה שיכאיב לנו כשאנחנו טועים. הכסף מפורר את הקירות ומוחק את הגבולות ומעלים את ההתנגדויות. וכשאין במה להתנגש, כשאין איסורים ומגבלות — אובדת תחושה של קיום. אנחנו נבלעים בתוך הכרטיס אשראי של עצמנו ונעלמים.

••• בגלל שאנחנו לא מרגישים, אנחנו הופכים לדפוקים. דפוקים, כלומר: אנחנו מקצינים את האלמנטים שעשויים לגרום לנו בכל זאת להתנגש מול העולם. אנחנו הופכים לחצופים יותר, ואלימים יותר, ומיוחדים יותר, ותאוותניים יותר, ויצירתיים יותר, ומהירים יותר, ושערורייתיים יותר, ומוזרים יותר, ויפים יותר, ומכוערים יותר — לפחות עד שמשהו מכל האלמנטים האלה ייתקע באותו קיר בלתי נראה, באותו גבול שכנראה נמחק, ויגרום לנו להרגיש שאנחנו קיימים. כמו עיוור שמזיז את המקל סביבו עד שירגיש מדרכה, אנחנו מזיזים את האישיות שלנו עד שנרגיש שמישהו עוצר אותנו, שמישהו מתייחס אלינו, שמישהו צועק עלינו, מקלל אותנו, נלחם בנו, מתפעל מאיתנו, מעריץ אותנו, שונא אותנו, אוהב אותנו. העיקר שיהיה "אנחנו". שיהיה "אני". שמתחת לכרטיס האשראי יתגלה מישהו.

••• אני דפוק, משמע אני קיים. כלומר, הדרך היחידה לא להימחק על ידי התרבות הקפיטליסטית שרואה את האדם ככרטיס אשראי, היא להיות דפוק. רק דפיקות מאששת תחושת קיימות. הנורמלי למעשה לא מתקיים. הנורמלי הולך ברחוב עם כרטיס אשראי ונכנס דרך קירות לכל מקום. איש לא רואה אותו, איש לא מתייחס אליו, הוא הופך לדבר הזה שיש לו כסף, לדבר הזה שקונה, לדבר הזה שצריך להתחנף אליו כדי שיוציא כמה שיותר כסף. הוא הופך לאמצעי, לא למטרה — והוא יודע את זה, מרגיש את זה, גם אם התחושה עצמה לא מתומללת. והדפיקות היא הדרך היחידה לחזור להיות מטרה. הדרך היחידה שמאפשרת התנגשות במרחב האלסטי שהפך מכיל מדי. הכלה כלכלית שמוצגת כהכלה מהותית. פוליטיקלי קורקט בשירות הכסף: שהרי גם ל"אחר" יש כרטיס אשראי; וגם "האחר" רוצה לקנות; וגם "האחר" עשוי להעשיר אותי; וכל עוד הוא קונה, אני מקבל אותו; וכל עוד הוא צורך, מבחינתי הוא לא "אחר"; וברגע שיפסיק לקנות, יחזור להיות "אחר"; ברגע שיפסיק לצרוך, נפסיק "לכבד" אותו ונחזור להתייחס אליו כאל אדם — נגנה אותו, נעיר לו, נאמר לו את האמת: אתה אידיוט, פשוט אידיוט!

•••

(במקום שבו מכבדים כרטיסי אשראי, עדיף להיות אידיוט).

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"