דני בר-און
דני בר-און
דני בר-און
דני בר-און

במיליה החברתי־סביבתי שלי זו נחשבת סטייה, כמעט כמו ריפוי בהקזת דם או לרכוב לבית קפה על פרה. רואים בזה צעד אנכרוניסטי, אנוכי, הזוי. כדרכן של נטיות אקסצנטריות, גם זו מצריכה תחזוקה שוטפת, לעתים תוך פעילות בתחום האפור של החוק. אבל הרגלים קשה לשנות. תגובת האנשים מתמצה בעיקר במשפט אחד. תגיד, אומרים לי תמיד, ניסית לקנות נורת לד עם אור חם? אתה יודע שיש לבן ויש לבן חם, נכון? אני מגלגל עיניים בחדות, עד שהן נתקלות בתאורה על התקרה, בדרך כלל לד מסנוור. כן, ניסיתי את הלבן החם. אני לא מסוגל לסבול את זה. אני, רבותיי, אני... קשה לכתוב את המילים האלה. אני משתמש בנורות ליבון.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ