בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרופאים, הדיפלומטים והח"כים מסכימים: סוף הקיץ קשה מהקיץ עצמו

8תגובות

"שלהי דקייטא קשיא מקייטא" (- סוף הקיץ קשה מהקיץ עצמו). "אלול, שהוא סוף הקיץ, קשה מקייטא - קשה חומו מחום הקיץ של תמוז, לפי שכבר נתחמם כל האוויר, וגוף הבריות, בחום הקיץ שעבר עליו תמיד, מתחמם הוא עתה בחום קל - ומזיקו".

(תלמוד בבלי עם פירוש רש"י)

הפציינטית הגיעה למשרדי כשהיא מתלוננת על צמרמורות, גלי חום, ותחילתה של הצטננות קשה החשודה כשפעת. לשאלתי מה דומיננטי יותר מבחינתה - גלי החום או הצמרמורות - השיבה שהיא מתקשה להחליט. שהרי אתמול הרגישה פתאום במשב של אוויר צח, צונן ויבש שנכנס לדירתה דווקא מכיוון מזרח. אף שהשנה לא סבלה במיוחד מאוגוסט, שאכן היה קל יחסית - היא קידמה את המשב הצונן בברכה ואף פתחה את החלון לרווחה. בעשותה כן הרגישה עקצוץ בחוטמה, מהסוג המבשר על עיטוש.

שעה ארוכה חכך העיטוש בדעתו אם לשוב על עקבותיו ולחזור אל מערות האף שבהן התחבא כל הקיץ, או לשעוט קדימה בתחושת שחרור, כעדר פילים בסטמפיד.

ואמנם, רבים מחולי שואלים אותי, בעיקר בעונות המעבר: "דוקטור, מה נעלה יותר - לשאת באורך רוח חצי עקצוץ אכזר, או - חמוש בטישו - לצאת מול ים הווירוסים, לשחרר עיטוש רבתי, וקץ לשים לספקות ולהדחקות, ולדעת שאתה פשוט חולה?"

במקרה שלפנינו השתחרר כמעט מאליו עיטוש מפתיע ועז כל כך, שגרם לפציינטית שלי להרגיש ש"נתפס לה הצוואר" - בין בגלל צליפת העיטוש ובין בגלל אותו משב רוח צונן, שגרם לה להצטמרר. אלא שלאחר שסגרה את החלון היכתה בה העובדה שבעצם האוויר בבית לח וחם ללא נשוא - ולא רק בו: למעשה, גם בחוץ הכל עדיין חם ולח ודביק כמו בשיא הקיץ. זאת בנוסף לגלי החום שמהם היא סובלת ממילא, ושמא בגללם?

היא היטיבה להסביר זאת במילותיה שלה: "לפחות בקיץ לא מצפים כל היום לכלום מלבד למזגן ולמקלחת, בעוד שאחרי ספטמבר לא יודעים אם להפעיל את המזגן על קירור - מה שגורם להצטננות מיידית ולסיום מערכת יחסים - או להפעיל את המזגן על חימום, שזה אבסורד. ובלי מזגן בכלל - יש תחושת תפלות, התערטלות, מצב של לא לכאן ולא לשם. בקיצור, מצד אחד יש אשליה שהחום נשבר - אבל מצד שני יש רגשי אשמה על כך שממשיכים להזיע".

(רישומי רופא משפחה, מתוך תיק רפואי)

"לאחר שהחום נפסק, והקלות הראשונה של הגשם גברה עד שניתן לשמוע אותה, נותרה באוויר שלווה שלא היתה לאוויר של ימי החום, שלווה חדשה שהמים הניחו בה משב קל משלהם. השמחה של הגשם הרך הזה היתה כה בהירה, בלי סערה או אפלה, שאותם אנשים, כלומר כמעט הכל, שלא היתה להם מטרייה או מעיל גשם, צחקו תוך כדי דיבור בעודם חולפים במהירות ברחוב הבוהק.

"בהפוגה של עצלות ניגשתי לחלון הפתוח של המשרד - החום גרם לפתיחתו והגשם לא גרם לסגירתו - והבטתי בתשומת לב רבה ואדישה, והרי זה האופן שבו אני מתבונן באותו דבר שזה עתה תיארתי בדייקנות לפני שראיתי אותו. כן, הנה הלכה לה שם שמחתם של שני הבנאליים, המדברים ומחייכים בגשם הדק..."

(מתוך "ספר האי-נחת", פרננדו פסואה, תרגום: יורם מלצר, הוצאת בבל)

"האחראי על עזה (האלוף יואב גלנט) העיר באוזנינו שהדרג הפוליטי בישראל טרם הכריע איזו מדיניות הוא מעוניין לנקוט, ועדיין לא בחר בין סדרי העדיפויות. גלנט הסביר כי בטווח הקצר מעוניינים בישראל שחמאס יהיה מספיק חזק כדי להטיל את מרותו ולמנוע ירי של רקטות לעבר ישראל. עם זאת, בטווח הבינוני, מעדיפה ישראל למנוע מחמאס לבסס את שליטתו בעזה, אף שבטווח הארוך היא שואפת להימנע ממצב שבו תיאלץ לשלוט ברצועה ולקחת לידה את האחריות לרווחת האוכלוסייה".

(מברק לוושינגטון משגרירות ארצות הברית בישראל, 11 בנובמבר 2009, כפי שהודלף במסמכי וויקיליקס)

רבים שואלים אותי: מה עושות האיילות בלילות? ומה אתם, חברי הכנסת, בעצם עושים בפגרה הארוכה שלכם, המשתרעת בין תחילת אוגוסט ועד סוף אוקטובר? מה - מחליקים בסקי? הולכים עם שקיות של מייסיס ובלומינגדיילס? מודדים מכנסיים בתא הלבשה ברחוב אוקספורד? "מה שזה לא יהיה", כותבים לי - "תמשיכו בזה, במקום להרוס את חיינו בכל מיני חקיקות מטורללות".

לא אשיב על דברי בלע מסוג זה, אבל למי שמתעניין ברצינות - אשיב שמלאכתו של חבר כנסת ציוני ופטריוט אינה יודעת חופשות או הפוגות. ממש כמו כלב שמירה הוא חייב להימצא בערנות מתמדת, מוכן להיות מוקפץ גם בפגרה.

הנה למשל לפני שבוע, בעודי קורא בפעם השביעית את "המרד" של מנחם בגין ומנסה שוב לנחש את הסוף, שמעתי ברדיו שח"כ טיבי השתתף במשלחת הפלסטינית לאו"ם. קפצתי ממקומי כנשוך אש"ף והגשתי מיד הצעת חוק שתאסור על חבר כנסת בשם אחמד טיבי להשתתף במשלחת פלסטינית לאו"ם. כלומר רציתי להגיש - אבל היה סגור. פגרה.

אתמול היה יום יפה, אז רבצתי קצת על הדשא בחוץ. ופתאום משהו גרם לאוזני להזדקף: ראש הממשלה, הבעלים שלי, שוב במצוקה. עכשיו גם הקנצלרית מרקל אמרה עליו דברים לא טובים. לא היה צריך לשרוק לי, או לתת לי פקודה. צילצלתי לרדיו כדי להגיב, ועכשיו כל עמישראל יודע שאין "גרמניה אחרת". כמו שאין "אירופה אחרת", "טורקיה אחרת", או "ציפי אחרת".

בימים אלה של שלהי הפגרה אני עובד על תוכניות חקיקה למושב החורף: בנוסף על החוק נגד ביזוי הדגל והחוק לרכישת דגלים מתוצרת ישראל שיזמתי בעבר, אני מתעתד להגיש הצעת חוק האוסר אחסון דגל בלי נפטלין נגד עש. ככה שכדאי לחכות.

(מתוך דף הפייסבוק של חבר הכנסת ח"כוניס, ליכודניק)

"גלנטגארט - סוג מסוים של קיטבג, המיוצר ברישיון מיוחד עבור בריטיש איירווייס. כאשר אתה ממתין לאסוף את מזוודתך מהמסוע בשדה התעופה, תמיד תראה במסוע הסמוך תיק בודד, יחיד, המסתובב וחג שוב ושוב מבלי שמישהו יבוא לאספו. זהו הגלנטגארט, אשר הונח שם על ידי צוות הסבלים כדי להסיח את דעתך מהעובדה שהתיק שלך-עצמך עומד לנחות במורמאנסק".

(דאגלס אדאמס וג'ון לויד, מתוך מילון הדברים שעדיין אין להם מילים)

"תל אביב נוטה לשקוע.

ערב מיליונר את כל זהבו הריק.

עיר שלמה רתחה בחום, בקול, בנוע,

ועכשיו נדמה - הכל היה לריק".

(אלתרמן)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו