בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דרכי החירות

אשת הנירוסטה, גרידי ("גידי") פרסר והטיל הלוגי-מדעי של הפילוסוף המוניטרי. שלושה פירורי חמץ לרגל החג

21תגובות

אשת הנירוסטה מגלה במפתיע את קסמו החשאי של שאול מופז

אומרים שהיא מעין קמע רטרואקטיבי: מביאה מזל לכל מי שניצח בבחירות והגיע לשלטון מפלגתי או ממשלתי - אבל בדיעבד. שכן, בחגיגות הניצחון מי שם לב לכך שלפני-כן האיש ניצח, ורק לאחר מכן, באיחור של כמה שניות, היא הביאה לו את המזל? בהידחקה עם המנצח/ת אל במת הניצחון - נדמה שזה עתה קרעו ביחד את חוט המטרה לאחר מרתון פוליטי מפרך; שהנה-הנה הגיעו יחדיו אל הארץ המובטחת; שתמיד ידעה שינצח. כלומר שינצחו.

אבל נסתרות דרכי הלב: איכשהו הלוזרים, מעצם הגדרתם, אף פעם לא עשו לה את זה; ואילו הווינרים תמיד נמשכו אליה בחבלי קסם, או בלולאת "לאסו", בעיקר אחרי בחירתם. ומוזר: איכשהו תמיד יצא כך, שהטיפוס שאת קסמיו גילתה זה עתה, מבחירתה החופשית - היה עסוק בדיוק באותה שעה, בעיתוי אומלל, בלהיבחר ברוב סוחף להנהגה של משהו.

הנה, למשל, דווקא כאשר גילתה את צדדיה המצודדים של הפולניות הבוגרת, הבשלה, מהדור-הישן - צץ לו, יש-מאין, שמעון פרס, ועוד בדיוק כאשר הלה נבחר או מונה להנהגת מפלגה, לראשות הממשלה, למיניסטריון, לנשיאות. רק מתוך הדרת זקנים לא דחתה בשתי ידיים את החסות הפוליטית ואת כל הטובה שביקש להעתיר עליה, ואת התעקשותו ללמד אותה את שיטת "צווח את דרכך אל הצמרת". ובהמשך, כאשר מצאה שיש משהו בטיפוס היפואי עז-הפנים, הגבוה והקולני - בדיוק אז נתקלה בחיים רמון; ועוד בשעה שהיה עסוק בלהקים סיעה ולנצח בהסתדרות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

אהוד ברק התעקש להיקלע בדרכה כאשר נמשכה למפרקי שעונים מהקיבוץ, ובדיוק - מזל שכזה - כשנבחר לראש ממשלה. ובחורף, בחלוף הברק, כאשר הלב כמה לקצת חום אנושי - היא התחבטה בין שני דובים בעלי-גוף: אריאל שרון מכאן, ופואד בן אליעזר מכאן. השד יודע מאיפה מצאו לה זמן, בהיות האחד ראש ממשלה והשני ראש מפלגה. לא פלא ששניהם חלו לבסוף. ובדיוק אז למדה להעריך את סגולותיהם הטרומיות של עורכי דין חובבי נדל"ן מירושלים, העוסקים באיסוף עטים כתחביב, ואשר נקלעו במפתיע לראשות ממשלה.

עד לרגע בו נפלה ההכרעה בפריימריז ב"קדימה" היא התלבטה קשות בין יהירותה הבלתי נסבלת וקוצר ידה של ציפי לבני, אשת האתמול, ובין חום הלב האנושי והחריצות הפנומנלית של שאול מופז, איש המחר - אבל מתוך הגינות שמרה את דעתה לעצמה. רק כאשר שאול מופז נבחר היא הסכימה לגלות - בגילוי נאות - למי לבה היה נתון למפרע: במקרה ספציפי זה - תופתעו לשמוע - דווקא למנצח.

- "רדו מהבמה!", צווחה לעבר כל האופורטוניסטים, בעודה מסתערת ומטפסת על במת המנצחים: "רדו מהבמה!"

יש אומרים שאלתרמן התכוון אליה, כאשר כתב: "אמרה האשה: אלהי,/ שמתני מאז קדמת-עת/ להיות נופלה לרגלי החי/ ולהיות ניצבת למראשות המת". אבל יש אומרים שזאת שטות.

גרידי ("גידי") פרסר חש איך מתעוררת בו בהדרגה התודעה החברתית

זה זמן מה מבעבעת בגרידי ("גידי") פרסר - יו"ר דירקטוריון חברת WTF, מנכ"ל חברת האחזקות OMG מקבוצת מיל"ף, וחבר בעוד חצי תריסר דירקטוריונים של חברות פרטיות וציבוריות בארץ ובחו"ל - תחושת-מה של קיפוח.

הוא נשא תחושה זו בשקט, בלי תלונה או סימן חיצוני, ובכל זאת לאחרונה היא שם תמיד: אורבת במחשך, מרפרפת בפינות של תודעתו, לעתים מגיחה פרונטאלית, כמו יתוש ראשון באביב.

אמרנו "תחושת מה", ולא טעינו. שהרי הכל יחסי. תאמרו, ובצדק: אין תחושת הקיפוח של גרידי פרסר, שהתברג לאחרונה אל צמרת שיאני השכר במשק ובכוכב הלכת ארץ, כתחושת הקיפוח של חולט כרוב כבוש במפעל שימורים שנסגר בגליל. ובכל זאת - תחושת הקיפוח התנחלה עם כל הפקלאות בלבו של גרידי; ולימים הצטרפה אליה אחותה הרטנונית, האולקוסית: המרירות.

עכשיו הן שם תמיד, ברקע, בפאתי התודעה - תחושת-הקיפוח והמרירות: גם כשהוא לוגם את קפה הבוקר במרומי הפנטהאוז התלת-מפלסי, מבטו משוטט מארובות אשדוד בדרום ועד ארובות חדרה בצפון; גם כשהוא נשען אל מושב עור היחמור של הקדילאק; גם כשהוא מצטלם עם הסיגר והחיוך בוועידות ובפתיחות.

לכאורה, כלפי חוץ - פרסר הוא מושא קנאה. ולא רק של הפלבאים מהמאיון העליון, אלא גם של עמיתיו לאלפיון העליון: האיש שבכל שלוש שנים בממוצע מקבל "מצנח זהב" של עשרות מיליונים מהחברות שאותן הוא מנפץ בזו אחר זו אל צלע ההר; שלא לדבר על הבונוסים השמנים של עשרות מיליונים, פלוס הוצאות ודמי לא-ייחרץ, שאותם הוא מקבל על כל פירוק ופשיטת רגל; האיש שהתחתן עם מיליארדים והצליח להפוך אותם תוך זמן קצר למיליונים, המאפשרים לו לשלוט תמורת כמה ת'לפים שקל - שאותם קיבל בהלוואה, בלי ריבית ודמי ניהול - על חברות ששוות טריליונים.

לכאורה: מה מקום למרירות כאן? לתחושת קיפוח? שאלה זו מסוגל לשאול רק מי שלא מבין בכלכלה הישראלית. שכן רק מעיון שטחי בטבלת שיאני השכר לשנת 2011, למשל, התברר לפרסר שהוא הודח אל שיפולי העשירייה הפותחת. בוודאי בהשוואה לעלות שכרו של רוני אלרואי, היו"ר הפורש של חברת GTC, שהסתכמה ב-29 מיליון שקל, אף שהחברה הפסידה 270 מיליון יורו. ואילו עלות שכרו של ידידנו פרסר היתה רק 28,010,000 שקל, אף שחברת WTF הצליחה להגיע בהנהגתו לכינוס נכסים מלא ולפירוק. אם זה לא קיפוח - מהו קיפוח?

במלים אחרות: גרידי ("גידי") פרסר לא ידע איך יגמור את החודש.

יתר על כן, כשהעביר את עיניו על רשימת עמיתיו - מהם שעבדו שבועיים תמורת 6.5 מיליון שקל (הוא עצמו עבד שלושה ימים תמורת שני מיליון בלבד, שזה גרושים), או הרוויחו שכר של 3.1 מיליון מניהול חברת נפט שלא מצאה נפט (הוא עצמו הרוויח מיליון וחצי - שזה כמעט התנדבותי - מפירוק שלד פיננסי של חברה שהיתה אמורה להקים מנפטות באוזבקיסטאן), או השתכרו 12 מיליון שקל מניהול חברה שקיבלה "הערת עסק חי" (ככינוי החיבה של האלפיון ל"תעודת פטירה"), בעוד הוא עצמו הרוויח רק 10 מיליון תמורת הישג דומה - או-אז התחיל גרידי פרסר להבין את דפני ליף, איציק שמולי וחבריהם.

המרירות ותחושת הקיפוח בשלו בו לכלל הכרה: בקיץ הזה - אם לא יעודכן שכרו - גם הוא לא יישב בשקט. גם מבחינתו זו הולכת להיות האמ-אמ-אמא של המחאה.

פילוסוף מוניטרי שולח טיל לוגי-מדעי אל החירות ובחזרה

- - - ולאחר ששוב הופיע בטלוויזיה בשידור חי ונימק היטב בק"ן טעמים מדוע הוא כשר אוצר, וכן ראש הממשלה ונגיד הבנק מתנגדים להורדת המס על הדלק - הוא שוב שמע, תוך כדי הסרת האיפור בטישו לח, שאדונו נתניהו שוב החליט להפוך את ההחלטה מאחורי גבו, ממש בשעת השידור.

סארטר - הפילוסוף הקולגה - אמר שהאדם נידון לחירות. כן, אבל הוא לא ציין באיזה אדם מדובר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו