שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דורון רוזנבלום
דורון רוזנבלום

האיש הגוץ והממושקף, שנשא עמו תיק מסמכים כבד ונפוח, לא העז להביט לאחור. הוא ידע שעוקבים אחריו, אבל לא רצה להסגיר את העובדה שהוא יודע שהם יודעים שהוא יודע. כמי שהיה מעורב בעצמו - עד קו חגורתו הגבוה, המתוח מעל כרסו - בענייניה הביטחוניים החשאיים ביותר של המדינה, הוא ידע מה שכל איש ריגול יודע: כדי להסיר חשד עליך להישאר אתה עצמך ולהתנהל כרגיל; במקרה שלו - להמשיך להתנהג כפרנואיד הנוירוטי שהיה תמיד.

האיש - נקרא לו א' - הגיע בשעה 10:33 בבוקר (אם כי לא ברור באיזו שנה בדיוק - ר"ד) אל הלובי של אחד מבתי המלון הנטועים לאורך רחוב הירקון (שם המלון, "דן", שמור במערכת - ר"ד). הוא נעמד על אחת המדרגות היורדות ללובי, והביט סביבו בעצבנות. האיש שאותו חיפש ישב בכורסה מרוחקת, ועשה עצמו קורא גיליון הפוך של חינמון. היה זה מ' - גם הוא גבר קירח, גוץ וממושקף: מסוג האנשים שלא היית מעלה בדעתך שהם שייכים לענייני ביטחון ועשייה חשאית - סימן ההיכר הבולט ביותר שלהם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

עד מהרה הצטרף אליהם האדם השלישי. הלה - נקרא לו י' - התגלה כאיש חסר גיל בעל פני ילד, שלבלוריתו דבוקה כיפה קטנה ודיסקרטית. שני המבוגרים קיפלו את העיתון וקמו בזה אחר זה, כאילו במקרה, ויצאו בעקבות י'.

למען האמת הם איבדו אותו ברחוב בן יהודה, בגלל הפלטפוס של מ'. אבל כעבור כחצי שעה נפגשו כולם בדירת מסתור קטנה, שהוסוותה - לצורך הדיסקרטיות - כמכון ליווי ידוע לשמצה. שם - מאחורי וילון פלסטיק מוכתם, על רקע גניחות משונות - פגשו שלושתם את שני שותפי הסוד האחרים: ל' - המכונה גם בשם המחתרתי "רומל" - גבר גבוה, מפורץ שיער וגבה מצח, בעל גינונים צבאיים, ו-נ' - אדם חביב למראה ושב שיער בשלהי גיל העמידה, שלראשו כיפה סרוגה גדולה.

איור: ערן וולקובסקי

חמשת הקושרים ידעו מה מוטל על הכף, ומה יאונה להם אם ייתפסו. אבל תחושות השליחות, האחריות והחרדה לגורל המדינה היו חזקות מהם. המבצע שאותו תיכננו היה יוצא דופן באופיו - יש שיאמרו "סהרורי", יש שיאמרו "מטורלל". אבל אין להטיל ספק בנועזותו.

"מבצע ולקירה" (להבדיל מ"מבצע ולקירי" המפורסם - ר"ד) - זה היה שם הצופן שנקבע לתוכנית. הרעיון נולד כשנה קודם לכן, כאשר מ' ו-ל' - שניים מהמעגל הקרוב ביותר ל"קודקוד" - התחילו להבין לאן שלטונו מדרדר את המדינה. שניהם למדו להכיר מקרוב את הפרנויות, הפחדים, הזחיחות הלא-מובנת המתחלפת במהירות בהתקפי חרדה מיוזעים. הם הבחינו שבאין אופוזיציה ראויה לשמה, או מערכת בלמים ואיזונים במערכת קבלת ההחלטות - המדינה כולה הולכת למחוזות לא נודעו של חרחורי מלחמה, בידוד, גחמות, אי אמינות ומנטליות שוחרת-שואה, העלולה להגשים את עצמה.

בעודם תוהים מה לעשות, נכנס בסודם גם א', גם הוא מהמעגל הפנימי ביותר של הבונקר הקרוי "הלשכה". הלה הצביע על נתיב פעולה מדהים: הקודקוד - לצד זחיחותו המסוחררת והמלאה פנטזיות - מפוחד מכל איום, נע בין גרנדיוזיות לכניעה, אינו שועה לאיש ועם זאת רגיש ללחצים - בעיקר של "זו שיש לציית לה"; וכיוון שהיא זו הנוטעת ומעמיקה בו את כל התכונות שנמנו לעיל - "צריך לטפל בבובנאית ולא בבובה, אם אתם מבינים למה אני מתכוון", סיכם א'.

- "אז מה אתה בעצם מציע?", גיחך מ', "שנחליף אותה במישהי אחרת"?

א' שתק. "אתה אמרת", אמר לבסוף.

הקושרים המשיכו לצאת ולבוא בלשכה כימים ימימה, מסתירים את מרירותם, אכזבתם ומיאוסם מהמתרחש בה. עם הזמן הצטרפו אליהם עוד שניים - י' הצעיר, שלא הספיק לחמם את כיסאו וכבר התפלץ מהמתרחש, ו-נ', שצבר בשקט זעם על ההשפלות והנזיפות שספג מגבירתו. עריקתו לא תסולא בפז, בהיותו כביכול איש סודה ובכך מעין חפרפרת.

בינתיים התוכנית קרמה עור-ברווז וגידים. וזה היה הרעיון: כיוון שאי אפשר להפיל את הקודקוד, וגם אין טעם, בהיותו מעין זרוע מתנדנדת בין ניגודים, כמו המטוטלת של פוקו - יש פשוט לאזן את המשקולות המקיפות אותו; במילים אחרות: להכיר לו בת זוג אחרת - אשה פרגמטית, מרכז-מתונה פוליטית, טובת מזג, חילונית, שכלתנית, יציבה, מחבקת, חמה, בעלת חוש הומור ושכל ישר. חסרות נשים כאלה? אין לתאר את ההשפעה שתהיה לזיווג משודרג זה על גורל ישראל והאזור.

חמשת הקושרים רכנו על התוכנית במשך חודשים: מי תהיה המועמדת? ואיך תיווצר ההזדמנות? הרי הקודקוד סגור ומסוגר ונצור כמו אפיפיור בוותיקן - מוקף רק במעגל של אנשי דת וחובשות שביסים; תמיד מאחורי זגוגיות כפולות, מוקף מאבטחים; תמיד תחת עינה הבוחנת של "גבירתנו מן ההר"; כמעט אינו נפגש פיזית עם איש מחוץ לבועתו.

אחרי שנה וחצי של דיונים קדחתניים הועלה לראשונה שמה של "סינדי".

"סינדי" (או בכינויה המחתרתי בילהרציה אונטרוואסר - ר"ד) היתה הסוכנת הבלונדינית הטבעית היחידה, שגם ידעה לדבר אנגלית בלי מבטא של רשפון, וגם בלי השקפות של מגרון. הקושרים תיכננו להחדירה לשדה הראייה של הקודקוד ומתחת למכ"ם של הגבירה באחת מהדרכים הבאות: כמראיינת-מטעם של "ישראל היום" או הערוץ הראשון, שבמהלך הראיון איבדה כביכול עט מתחת לשולחן; כרפובליקאית מעריצה הנדחקת ללחוץ את ידו של הקודקוד לאחר רסיטל-נאום שנתן בקונגרס, ונופלת לזרועותיו בתואנה של שבירת עקב; כדיילת השופכת עליו בטעות מיץ ומעוררת בו תחושת דז'ה-וו; כאוונגליסטית במשלחת גוג-ומגוג, המבקשת ללחוץ את ידו של הקודקוד לאחר שהשתכנעה שהוא גלגול נשמתו של צ'רצ'יל.

עוד באותו לילה צילצל הטלפון בביתה של "סינדי".

כל מה שיכול היה להשתבש - השתבש בגדול ב"מבצע ולקירה": נ' שפל הרוח נשבר והתוודה בבכי לפני הגבירה; הכיסוי של "סינדי" נחשף ו"האוונגליסטית" נחבטה בראשה בחפץ שהתעופף מכיוון הדלת; יד נעלמה נשלחה ונעלה את הקודקוד בחדרו למשך שלושה ימים בתואנה של "הצטננות".

בוגדנותם של חמשת הקושרים נחשפה, ועונשם היה נורא: יש אומרים שנתלו בצווארם על מיתרים של פסנתר; יש אומרים שננעצו על אנקולים של קצבים בשוק מחנה יהודה; יש אומרים שאפילו נאלצו להתפטר. מכל מקום - איש לא ראה אותם מאז.

ואנו, עם המדינה כולה, בפסח השתא, יכולים רק לתהות מה היה "אילו".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ