בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שבוע חדש, אויבים חדשים. בלשכת נתניהו הודפים מתקפות

דף המסרים היומי של לשכת ראש הממשלה לח"כי ושרי הליכוד. אחרי ארד, דגן, ליליאן פרץ, האיחוד האירופי ואובמה יש אויב חדש: דיסקין

85תגובות

חברים ולימור יקרים,

שבוע חדש, ועמו אויבים חדשים, תזוזות לא-רצויות חדשות, ולהלן - מסרים חדשים לשימושכם.

השבוע הזה נפתח בתרועת-ציד שחידשה לנו את זרימת האדרנלין והקפיצה אותנו בכשכושי זנב עליזים בעקבות שועל חדש. כפי שכולכם יודעים - אחרי ארד, דגן, אשכנזי, לוקר, הנדל, עמדי, אובמה, ליליאן פרץ, שמרלינג, האיחוד האירופי והאוזר (את הרשימה המלאה אפשר לקבל בלשכה מהאוזר עצמו, אם הוא עדיין שם) - יש לנו מתחילת השבוע אויב חדש: דיסקין, כפי שהוא מכנה את עצמו.

אז חבר'ה: ארצה, למקומות, היכון - קיל!

את הנוהל אתם מכירים, זה כבר אצלנו בדם שנים. מרביתכם גם לא זקוקים להנחיות אלא רק לרחרוח אחר כיוון הרוח. ובכל זאת - הנה כמה טיפים ותזכורות, לצורך רענון:

1. אל תתפלאו. להיפך - גם כאשר מוטחת באדוננו, בגבירתנו או באי-מדיניותנו ביקורת פתאומית מצד הגורם הבלתי צפוי ביותר, שרק אתמול נחשב לידיד המשפחה או לטיפוס אחראי התומך בהתנחלויות ובמלחמה הבאה - לעולם אל תסגירו הפתעה: לא מחומרת הדברים ולא מהכיוון שממנו הם באים. להיפך - אמצו הבעה של "מובן מאליו" וגיחוך של "נו, ומה ציפיתם?" דבר זה כשלעצמו יהפוך את המבקר בבת אחת מאישיות ממלכתית ומוערכת - לטיפוס אפלולי-בדיעבד, מפוקפק וחשוד זה מכבר. "אני לא מתפלא שזה בא ממנו", תאמרו. "באיזשהו מקום זה היה צפוי" (למתקדמים: "טוב שזה יצא עכשיו, לפני שהוא הספיק לגרום עוד נזק").

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

2. התבוססו בהכפשה - אל תניחו לשום ביקורת על אדוננו, גבירתנו או על אי-מדיניותנו להישאר בעירומה יותר משלוש שניות, בטרם תעטפו אותה בשמיכת הקוץ של "ההכפשה". שכן "ההכפשה" היא חיינו, מכל צרה תצילנו. היא סלע קיומנו הפוליטי, היא גרעין מדיניותנו כלפי פנים וחוץ כאחד, ממנה אנו ואדונינו יוצאים מחוזקים. אין כמו "הכפשה" טובה, המציגה אותנו כקורבן של כוחות עלומים, כדי להעלות את מניותינו בסקרים או בבחירות. על כן - התפלשו בהכפשה, דשדשו בה, הכפישו כל טיעון בטענה שהוא "הכפשה". ולעולם - אבל לעולם - אל תכירו בייתכנות, בסבירות, בעצם הלגיטימיות ואפילו בשפיות של כל דעה שאינה מופיעה בדף המסרים היומי.

3. היו פרוידיסטים - מצאו את האיד החבוי בייד; חפשו את המניע האישי, האפל, המודחק מאחורי כל מעשה או דעה הנמצאים שמאלה למגרון: "הוא מזהיר מפני מלחמה מיותרת רק משום שהוא מקנא במעמדו העצמאי של שטייניץ / במשקפיים של שר האנרגיה והמים"; "הוא אומר שהמדינה הולכת לאסון רק בגלל תסכול על כך שהוא לא התמנה לתפקיד אשת ראש הממשלה / לכירופרקט של נועה תשבי".

אנו מודעים לקושי הכרוך בהדבקת מניע אפל למי שרק לפני חמש דקות נחשב לסמל האינטגריטי. אבל זכרו - כל רגע של היסוס או השהיה עלול לערער את אמינות האנליזה. כמו שקרה לידידנו ח"כ שאמה הכהן, שנשאל השבוע ברדיו מה הם בדיוק המניעים האפלים ו"השיקולים הזרים" שהוא מייחס לדיסקין, והשיב: "אההה, אני לא מכיר את השיקולים הזרים בדיוק לפרטי פרטיהם".

טיפ: פשפשו בתוך נפשכם-שלכם - ויימצא לכם מניע נלוז זמין.

4. גלו את קסמי הפורמליות - "אם היתה לו ביקורת על המדיניות, הוא היה צריך להגיד אותה בזמן אמת, לשים את המפתחות על השולחן ולהתפטר" (למקרה שאקס ידידנו מקפיד בדיסקרטיות על תקופת צינון); "אם היתה לו ביקורת - מוטב שהיה שומר אותה בבטן עד סיום כהונתו, ומשמיע אותה כאזרח מן השורה" (למקרה שהנ"ל מתבטא בזמן אמת או מתפטר); "אם יש לו ביקורת - הוא היה צריך להגיד אותה בקול רם ובגלוי" (למקרה שהנ"ל מתבטא בחוג סגור); "את דעותיו היה צריך לשמור לחוג ידידיו" (למקרה שההיפך); וכו' וכו'...

5. הפגינו קור-רוח, גם א-פריורי - ללמוד ולשנן: "לא צריך להתרגש, שכן בשנה הקרובה נשמע דברים מוזרים רבים על ראש הממשלה, קל וחומר מפוליטיקאים מצוננים מתוסכלים שכדי לשמור על הרלוונטיות שלהם יפטפטו את עצמם לדעת באמירות קיצוניות ומבהילות" (ח"כ כ' שאמה הכהן, שם, שם).

6. היו איסטניסים במפתיע ובמפגיע - אחת הדרכים היעילות שלנו להימנע מהתמודדות עם גוף הביקורת היא לעטות הבעה של אנינות-נפש ולהתייחס לסגנון במקום לתוכן: "מדובר בסגנון גס ולא ראוי" (השר ישראל כץ). "מאיפה הסגנון הזה?" (ליברמן). שאט-נפש זה הוא אפקטיבי במיוחד, אם אתם-עצמכם נודעתם בגסות רוחכם ובעורכם המחוספס (שכן אם בליברמנים ובכצים נפל זעזוע, מה יגידו אנשים עם אפידרמיס רגיל). עם זאת, יש להיזהר ממקרה כמו זה של השר יוסי פלד (כן, יש אצלנו אחד כזה), שהביע שאט-נפש מהסגנון של דיסקין תוך שהוא משווה אותו לחמור.

7. היו היסטוריונים - מול כל ביקורת התעלו מעל לרגע החולף ותנו תמיד פרספקטיבה היסטורית, שמתחילה במילים "אני לא שמעתי את השמאל...", או "איפה היו כל יפי הנפש כאשר..." ("אני לא שמעתי את גרוסמן מגנה את מעשיו של המרגל ישראל בר"; "איפה היה כל השמאל יפה-הנפש כשנחתם הסכם מולוטוב-ריבנטרופ?").

8. סלסלו - כדרכם של ליכודניקים - אף פעם אל תאמרו סתם "הוא עושה" או "אני אומר" - אלא הקפידו תמיד להקדים "בא" לכל פועל: "אני בא ואומר", "הוא בא ומשמיע ביקורת" ("אני בא ואומר: אם אתה בא ומשמיע ביקורת על ראש הממשלה, אז למה אתה לא בא ומתפטר לפני שאתה בא ומקטר?"). ההברה הנוספת תיתן לכם זמן-מסך של עוד כמה שניות, וגם תספק לכם השהיה לסידור מחשבותיכם או אפשרות להשמיע משהו כאשר אין לכם מה לומר.

ולא לשכוח את "אני סומך על ראש הממשלה". אבל בואו לא נגזים בעניין ההגנה על ברק. הוא - כמו כל אחד מאיתנו - יכול לבוא ולהיות הצ'ילבה הבאה.

זהו בינתיים. עד לדף המסרים הבא - ניפרד בברכת "ישראל היום" ו"שלום-בלהות" (עדכונים מדי שעה אפשר לבוא ולהוריד באתר gvirtenu.gov.il).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו