בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

*NIMBY

שלושה סיפורים מן הפוזיציה

36תגובות

1.

מבחינתה, ההפגנה היתה מוצלחת. אמנם לא ממוקדת דיה - בינינו, מה היה למודטים, לבעלי הדירות המפוצלות ולנהגי המוניות לחפש שם? - אבל המסר איכשהו עבר. אפילו ראו את ידידתנו למשך שנייה בטלוויזיה, נושאת את המוט השמאלי של שלט-הבד הענק: "לא לגירוש הפליטים הזרים"; מקריבה את מיתרי קולה בצעקות הקצביות "לא, לא, לא ניתן - פה אפרטהייד לקיים!" "אלי ישי - תתבייש,/ את אחינו לגרש!"

אמנם היא נשארה בלי קול, ובכל זאת הצליחה להזכיר ש"גם אנחנו, היהודים, היינו פליטים" לבעל-הפיצוציה באבן גבירול שצעק לעברם: "יא יפי-נפש מזורגגים! יותר טוב שתפגינו נגד הפקחים של חולדאי, שלא מרשים לרכב לעצור כאן אפילו לשנייה"!

- "זאת מדינה של אגואיסטים!" צעק באוזניה ידידה, ידידיה ("צ'ה") דידייה, אשר דידה לצדה כשהוא מנופף בדגל המשוער של דרום סודן, "כל אחד פה חושב רק על התחת של עצמו!"

- "אתה צודק!" - השיבה בשאריות קולה בתוך הרעש - "מרוב אתנוצנטריות איבדנו כל תחושה של סולידריות אנושית פשוטה, שלא לדבר על אמפתיה למצוקה, למרות שהדתיים היו צריכים להיות הראשונים לצאת ולהפגין. מי כמוהם היה צריך לזכור את הפסוק 'כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר איתכם, ואהבת לו כמוך'!"

- "מה!?" הוא לא הצליח לשמוע מילה מדבריה.

- "אמרתי ש... לא חשוב".

ההפגנה התפזרה בכיכר, והיא גילגלה את שלט-הבד סביב המוט, לשימוש בהפגנה הבאה. ידידיה אמר שהוא היה מלווה אותה הביתה ברצון, אילמלא האסתמה ואילמלא גרה ברחוב יורדי-השאול, ליד התחנה המרכזית הישנה. הוא שאל "את תהיי בסדר?" והיא היתה צרודה מכדי להשיב.

כאשר הגיעה לרחוב עמק-הבכא פינת גולגלתא - ניתק מאחד הגדרות איזה צל בדמות אדם, או להפך, והשמיע לעברה קולות מצמוץ ושמא חרחור. היא החישה את צעדיה למרות הפיק שאחז פתאום בברכיה, והידקה את לפיתתה בכרזה המקופלת, מוכנה להנחית אותה על ראש התוקף. הזר החיש גם הוא את צעדיו. ואז - מתוך קיר אחר - ניתק עוד צל.

החלחלה האיומה שעלתה בה התחלפה בזעם - זעם על המדינה הזאת, מפולשת הגבולות, זעם על האין-משטרה, על חולדאי הזה שהפקיר לזרים ולפולשים מפוקפקים את שכונת ילדותה השלווה-לשעבר. הסלולרי כמעט נפל מידיה כאשר חייגה למשטרה בידיים רועדות; וכשהתבקשה על-ידי מוקדנית אדישה "לתת את תיאורו של התוקף" - לא ידעה מה לומר, מלבד להצריד: "אני יודעת להבדיל ביניהם? כושי! כושי, נו!!"

- "לא יפה לדבר ככה", העירה המוקדנית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

2.

השבוע החליטה המועצה הארצית לתכנון ובנייה להמליץ לממשלה על אישור תיקון לתמ"א 38, כלומר לאפשר להוסיף שתיים וחצי קומות למבנה אשר כביכול יחוזק כנגד רעידות אדמה. מעטים יודעים, שאחד ממאיצי ההחלטה היה עו"ד מניב ("נסח") פרצלציה, נציג המשרד הממשלתי.

הלה נלחם למען ההחלטה במשך שנים, ואף תקף בשיטתיות את כל אותם מתנגדי-צפיפות ושוחרי סביבה, שהתנגדו אפילו לתוספת קומה אחת בשכונות מגורים חנוקות-ממילא; הוא לעג לאלה שביכו את שיבוש ההרמוניה ומחו על הכניעה לכרישי נדל"ן; הוא השתיק את אלה שיצאו כנגד גיבוב קומות על גבי גרוטאות-בתים, שממילא ספק אם יעמדו ברעידת אדמה גדולה, אשר אין לדעת אם בכלל תתרחש ואינה סתם תירוץ.

- "מספיק להתקשקש!" היה המשפטן הארוגנטי קוטע את יפי הנפש, "במדינה כמו שלנו לא יכול להיות הלוקסוס של הבנייה לרוחב. צריך להוסיף לא שתי קומות - אלא ארבע! ככה זה בערים בעולם. עיר זה כמו קומפוסט", התפלסף, "הכל צריך בה להיות דחוס, אורגני, תוסס!"

- "ומסריח ורקוב", מילמל נציג הסביבתיים.

פרצלציה הלם בידו על השולחן: "מי שרוצה אוויר צח, נוף ושדות וגם חניה - שיואיל לעבור לפריפריה! אתה הולך בסמטאות של לב הערים העתיקות - רומא, סיינה, נאפולי - ונושם את הדחיסות. רואה כביסה תלויה מקיר מתקלף אל קיר סדוק, מרפסת נוגעת בעציץ הפח החלוד שבמרפסת ממול - ואתה יודע שאתה חי בעיר: עיר נושמת, מהבילה, מתנשפת! לא מוצא חן בעיניך - רוצה לשמוע תרנגול בבוקר? לך לכפר אז"ר, תעבור למושב תימורים".

כך סח ידידנו במשך שנים, בעשרות דיונים, בטרם שב מדי ערב לביתו הדו-קומתי, הנטוע באחד הרחובות הקטנים והסודיים של צפון תל אביב - מאותן סמטאות-חמד שאיש אינו חושד אפילו בקיומן. ומאז נפטרה האלמנה החד-קומתית שגרה בבית הסמוך - ובשל ריב-ירושה מבורך, תל-אביבי טיפוסי, המתנהל כבר 25 שנה - היה לו בהחלט מרחב לטוות בו את חזיונותיו המוניציפליים. כן, רק שם - מול החלון הפנורמי המשקיף אל דק-עץ של חצר אחורית קטנה, מוקפת מכל עבר באזדרכת, צאלון, סיסם, סיגלון ויערה - רק שם ידע מרגוע, חלם על סמטאות נאפולי, ריו, ליסבון.

עד היום שבו... צריך להמשיך?

הוא ניגש בבעתה אל גדר הפח שהוקמה בן-לילה סביב בית השכנה, 20 ס"מ מחצרו, ממצמץ מול השלט הגדול "חיזוק מבנים והוספת חמש קומות לפי תמ"א 38". ומעל לרעש הנורא של הבולדוזר והמסורים החשמליים איש לא שמע מה הוא צורח שם - האיש מטורף-המבט, עם משקפי הקריאה, הטאבלט והקרוקס.

3.

בישיבת הממשלה הראשונה שבה השתתף לאחר הצטרפותו לקואליציה, שמע השר מוגז לראשונה את פרטי התוכניות לתקיפת איראן. כמתנגד חריף לתקיפה ביקש להביע את דעתו הידועה זה שנים, לפיה תקיפה כזאת תהיה אסון; היא מיותרת, היא תמיט שואה על האזור כולו, מלבד היותה לא אפקטיבית. "אחריה גם תהיה להם פצצה - וגם נמצא את עצמנו בין החורבות", סיכם בנחרצות.

ראש הממשלה לחש משהו באוזני המזכיר, והלה שירבט משהו על נייר והחליקו על פני השולחן לעבר מוגז. מוגז עיין בו, רשם משהו, והחליקו בחזרה. כך כמה פעמים, עד שהשר הסורר ביקש את רשות הדיבור והודיע שהוא חוזר בו מההתנגדות: "לאור כמה נתונים שקיבלתי - אני מודיע ששיניתי את דעתי ועכשיו אני בעד תקיפה באיראן: בכל הכוח, וכמה שיותר מהר".

בסיום הישיבה ניגש מוגז למזכיר הממשלה כדי להבהיר עוד כמה נקודות.

- "רציתי רק להבין: זה זוגי או ליחיד?"

- "לא הבנתי".

- "למקלט. למקלט האטומי הממשלתי: הכניסה לשם היא גם לנשות-שרים?"

 

* - NIMBY ראשי תיבות של "Not In my Backyard": כינוי לאנשים המצדדים בעניין ציבורי כלשהו, אך מתנגדים כאשר הדבר מגיע לחצרם או דורש הקרבה מצדם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו