בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הריקניות שבין החגים: סיפורים על סתם יום חולין

אנתולוגיה קטנה של חולין

16תגובות

"יום חמישי מבוטל. אבל מה לגבי אף-פעם? אף-פעם זה בסדר מבחינתך?" (כיתוב לקריקטורה ב"ניו יורקר"; אדם במשרד מדבר בטלפון ומעלעל ביומן פגישות)

***

השבוע, בשובו מהוויקאנד הארוך האחרון ברצף החגים, חשכו עיניו של זכי לקט, סמנכ"ל התוכן של הזכיינית, כאשר פתח את יומן "התחזית השנתית". לנגד עיניו השתרע - מאופק עד אופק - המדבר הנובי עצמו: יוני, יולי, אוגוסט, חצי ספטמבר - חודשים-על-חודשים בלי חג ומועד, בלי ימי גשר, בלי תירוץ ובלי אליבי; ימים ארוכים של חולין התובעים תוכניות, הפקות, סדרות. והכל אמור להיות חדש, טרי.

אדם אחר, העשוי מחומר קשיח פחות, היה אולי נבעת: באין חגים - אין גם תואנה ללקטים של שידורים חוזרים, בתקווה שאיש לא ירגיש, או תחת האצטלה החינוכית (לעודד את הצופים לצאת מהבית לטיולים, או לגבש את התא המשפחתי בארוחת החג המסורתית); אין עוד תירוץ למיחזור אינסופי של "ספיישלים", בתקווה להערים על הצופים באמצעות הטריק החדש - החלפת ראשי התיבות "ש.ח" (שידור חוזר), שהתבלה מרוב שימוש, ב"ש.נ" (שידור נוסף), שנשמע איכשהו אליפטי ועמום יותר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

לא עוד ניצול החג וימי הגשר לנסיעת הערוץ כולו לאילת או לברצלונה (מלבד קרייני מהדורת החדשות המקוצרת), ושידור חוזר של איזו תוכנית תחקיר ישנה על מונופול הטלפוניה של בזק, תוך ריצוד קצרצר של המילה "לקט" בשולי המסך, או הערתו המבולעת של המגיש: "אז בואו נראה מה היה לנו השנה", או "לפניכם הסיפורים הטובים ביותר של חצי השנה האחרונה" - - - .

"ממילא עוברת מחצית שעה - לא כולל פרסומות, פרומואים ותשדירי חסות - עד שאתה קולט שכבר ראית את הספיישל הזה", נוהג לומר זכי, "וגם אז - לך תזכור אם הפרק מהסדרה הזאת, שבה קושניר או דמוי-קושניר אומר 'ראבק' לשכנה, הוא ישן או חדש. אז אתה כבר נשאר בערוץ, גם בגלל האינרציה וגם בגלל 20 הסנטימטר שתמיד חסרים לך כדי להגיע לשלט".

- "ובכלל", הוסיף ידידנו, "יש משהו מהפנט ברפטטיביות. ויוכיחו שידורים חוזרים ולקטים של 'ארץ נהדרת', שזוכים לרייטינג של השידור הראשון, אם לא יותר. רבותי, תכניסו לכם לראש: אנשים אוהבים לראות בטלוויזיה דברים שהם כבר ראו בטלוויזיה".

ואכן, בדרך זו הצליחו הזכייניות לצלוח באלף דרכי עורמה את שרשרת-החגים האחרונה, כשם שחניבעל צלח את הרי האלפים - בעזרת הפילים הקרויים לקט, שיכחה ופאה: "ספיישל בר רפאלי", "בחזרה לקוליפורמים", "השתלות כליה רוויזיטד", "סיפורו של גלעד שליט - הפּריקוול".

- "אני חוזר ואומר", אמר זכי באחת הישיבות האחרונות, "יותר משאנחנו צריכים תוכניות, אנחנו צריכים לספק חומרים לפרומואים. אנשי הפרומו ממש יושבים לי על הראש בעניין הזה."

יקב גורן, הסמנכ"לית לענייני ליקוט ומיחזור, נשאה מבט מצועף: "יש רגעים שבהם אני כל כך מקנאת בערוץ 1. שם אין הרבה התלבטויות: חג, לא חג. שמעתי שהם פשוט ניגשים לאיזו צפרדע-מתכת ירוקה שעומדת שם בחצר על כמה בלוקים ישנים, משחילים לתוכה חוט-ברזל מכופף ושולפים משם ישר לשידור כל מה שבא ליד: חדווה ושלומיק, משפט אייכמן, על הגורן בליל לבנה, ספיישל הדודאים, ערב עם תותחנים ברפידים, קסם על ים כנרת - פסטיבל שירי סתיו, תרפ"ח, וכמובן - 'אשתבלה בזהב שיבולת', קלאסיקה שתמיד הולכת. הרי למי אכפת? ממילא הכל שם - כולל החדשות - נראה כאילו צולם דרך גרב ישן".

- "כן", אמר זכי, ולא בפעם הראשונה, "אבל לנו יש אוצר יקר שאין לאחרים: בקיץ, כשאין חגים - יש לנו 'סיום עונה' של רוב התוכניות".

בצאתם מהישיבה, שבה החליטו להפתיע את הצופים בשידור חוזר של קושניר או דמוי-קושניר ושל "חברים" מהפרק הראשון, שאלה יקב את זכי: "איפה אתם כל הקיץ? נוסעים לאן-שהוא?"

(לקט מתוך ההיסטוריה הלא כתובה של הלקט בישראל)

***

"חיי הם פשוטים ככל שאני יכול לעשות אותם כאלה: עובד כל היום, אחר כך מבשל, אוכל, מתרחץ, מטלפן, מקושש כתיבה, שותה - וטלוויזיה בערב. אני כמעט אף פעם לא יוצא. אני מניח שכל אחד מנסה בדרך שלו להדחיק את הידיעה שהזמן שלנו חולף וקצוב: יש כאלה שעושים הרבה - נמצאים בקליפורניה בשנה אחת, ביפן בשנה הבאה; ויש גם הדרך שלי - לעשות כך, שכל יום וכל שנה יהיו דומים זה לזה במדויק. נראה ששתי השיטות לא עובדות".

(המשורר הבריטי פיליפ לרקין, שחי רוב חייו כספרן ערירי בעיר האל, בראיון)

***

בעל רשת שיווק: אז מה אתה מציע?

פרסומאי: באיזה עניין?

בר"ש: הקמפיין.

פ': בוא נראה מה היה לנו: הורדנו אחרי פסח את קמפיין "אפיקומן ברשת 'פיצ'פקס-אר-אס' - מכירת כריות ישיבה לכיסאות פלסטיק במחירי יציאת מצרים"; לפני חודש היה לנו "מכריזים עצמאות ברשת פיצ'פקס - מתקן שיפודים ודגל חינם"; ביום ירושלים הלכנו על "הכרבולית שחוברה לה יחדיו, במחיר פורץ-חומות"; בערב שבועות הגענו לסוף קמפיין "הקיץ הזה תסתבני לבן - שבועות של ביכורי סבון נוזלי ברשת 'פיצ'פקס-אר-אס'".

בר"ש: כן, אבל מה עכשיו?

פ': בוא נראה ביומן... פששש.... ממש כלום.... אבל רגע: יש לנו ביוני את תשעה באב.

(מתוך פרוטוקול)

***

"אופק צלול... שום דבר על צלחתך מלבד דברים יצירתיים ולא הרסניים... אני לא סובל מריבות. אני מאוד רגיש - מילה חריפה שנאמרה ברוגזה על ידי מישהו קרוב, פוצעת אותי למשך ימים. אני יודע שכולנו אנושיים ונתונים לרגשות השליליים האלה, אבל כאשר אלה מסולקים, ואתה יכול להביט קדימה והדרך פנויה, ואתה הולך ליצור משהו - אני חושב שזה כל האושר שאני יכול לייחל לו".

(אלפרד היצ'קוק, בראיון טלוויזיה, כשנשאל מהו עבורו אושר)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו