שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

פרגמטי? מתון? הערבי הוא אותו ערבי!

מסע מזורז בתוך מנעד הרגשות העוברים על "ירושלים" המדינית ביום שלאחר בחירתו של מוחמד מורסי לנשיא מצרים

דורון רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דורון רוזנבלום

אני מבין שלאחר בחירת מוחמד מורסי לנשיא מצרים התעורר בירושלים חשש רציני ומוצדק.

מה פירוש "התעורר"? איך יכול "להתעורר" משהו שכבר קם מהשינה לפני 60 ומשהו שנה? החשש מצוי בירושלים תמיד, עם רזרבות, כך שלא נדרשו הכנות מיוחדות.

ובכל זאת - האחים המוסלמים בשלטון במצרים... זה לא העצים את החשש?

איור: ערן וולקובסקי

את החשש - לא. את ההיסטריה - כן. למרות שהיו מי שראו מיד גם את הצד החיובי, כמו בכל התפתחות שלילית: זה רק מוכיח שהערבים הם אותם ערבים והים הוא אותו ים. הדאגה האמיתית התעוררה רק בהמשך.

כשהתחילו לחשוש שיופרו הסכמי השלום?

לא. הדאגה האמיתית הופיעה כשהתעורר החשש שאותו מוחמד מורסי יתחיל עם כל הפוילשטיקים האלה שהכרנו גם אצל הפלסטינים, עם העמדת הפנים הזאת שאתה "מתון", "פרגמטי", ממושקף, מעונב, ושאר טריקים שכבר לא עושים עלינו שום רושם. הם שקופים לגמרי. מדובר בבאנץ' אוף אמצ'ורס - חבורה של חובבנים. הנה, אפילו כשאותו מוחמד ניסה לאמץ לעצמו שם של זמר פופ מלהקת הסמית'ס כדי להתחנף למערב, הוא השמיט בטעות את ה-י'. "מוריסי" מיי פוט. כולה מוחמד.

אני מבין שמיד לאחר היבחרו, השמינייה התכנסה בדחיפות.

דווקא לא. אבל מזכיר הממשלה האוזר שמע בטלוויזיה את אהוד יערי.

ו...?

וזהו.

ולא היה דיון?

מה יש לדון פה? רק למחרת, כששמעו מהאוזר על חומרת העניין - התחלפה הדאגה בתדהמה. בעיקר אחרי שהמזכיר הצבאי וראש אמ"ן מיהרו לעדכן את שר הביטחון וראש הממשלה שהנשיא החדש משתייך לאחים המוסלמים. והם הודיעו שבמהלך בסוף השבוע יבררו מי האיש, לאחר שיעברו על העיתונים. ואמנם כבר ביום ראשון, בישיבתה השבועית, הממשלה זינקה לפעולה.

והחליטה לקדם את תהליך השלום באזור?

תנשוך את הלשון. לא. היא עשתה מה שעושים תמיד בסביבתו של נתניהו לאחר בחירתו של כל נשיא חדש בעולם: חיפשה איזה כינוי להדביק לאנטישמי החדש. "הכושי" באמריקה, "הגמד" לשעבר בצרפת... השמועה אומרת שבמקרה שלפנינו הוחלט על "מורסה", "המורסה הזאת".

אבל בהמשך, אני מבין, בכל זאת בירכו על בחירתו.

אכן, בעוד הם שוקלים איזה גינוי להוציא כנגד בחירתו, הם קראו בעיתון שבעצם צריך לברך אותו, ואז המגמה התהפכה. מה עוד שמצב הרוח בירושלים - כרגיל - התהפך תוך שעות מהקצה אל הקצה: מהרעיון לגייס מילואים ולהטיל מלווה ביטחון - אפילו לסוג של זחיחות.

זחיחות? על מה?

שמע, בירושלים הקשיבו לנאום ההשבעה של האיש בקשב רב, וחוץ מהקשקוש הרגיל - הצורך לפתור את השאלה הפלסטינית, ידה ידה ידה, עניין שכל אידיוט בעולם מקשקש עליו - בעיקר התמקדו אצלנו בדברים שהוא לא אמר. למשל, האיש לא אמר מילה נגד הקמת 300 יחידות דיור בבית-אל, וגם לא השמיע התנגדות מפורשת נגד ההתקפה על איראן, מה שמתפרש אצלנו כתמיכה שבשתיקה באהוד ברק. בירושלים גם נרגעו כששמעו שמורסי לא מסתובב עם חגורת נפץ, ושיש לו בן דוקטור וסוכרת.

וזה משמעותי כי...?

כי זה מראה לך שיש עם מי לדבר; שמדובר בכל זאת בבן אדם, אם לא במענטש. אומרים שיש לו בבית אפילו קוצץ ציפורניים, המיוצר בסין על ידי חברה שווייצרית שאחד מבעליה שכח פעם את המשקפיים שלו על דלפק במשרד של סוכנת נסיעות, שבה עבדה אחיינית של יהודייה ניצולת שואה. בקיצור, עד כדי כך השתפר מצב הרוח בירושלים בקשר לבחירת מורסי, שלברכה לרגל היבחרו כבר שקלו לצרף קופסת פלסטיק עם חתיכת רגל קרושה שדבורה, אשתו של נתן, הכינה. אבל ההצעה נפלה מחשש שהדבר יתפרש כהכרזת מלחמה.

ופואד?

עוד מחכים עם זה. בכל זאת, עוד לא עברנו את השבעה של מובארק, ואפילו לא את מותו. אז שווייה שווייה. עוד לא משגרים את הנשק הכבד. חוץ מזה, לא רוצים לחנוק את מורסי בחיבוקים. לא בבת אחת. יש לו גם את המפלגה והעם שלו להתחשב בהם - קריצה קריצה, הנהון הנהון.

דרך אגב, האם התקבלה תשובה ממורסי על הברכה של נתניהו ופרס?

התקבלה... אבל לא היית רוצה לשמוע אותה. וגם לא להריח.

אז לא קצת מוקדמת, הזחיחות הזאת?

בכל מקרה היא לא נמשכה הרבה זמן. כי כעבור שעות הגיעה הידיעה על החלטת אונסק"ו להכיר בכנסיית המולד כאתר מורשת עולמית - מה שהכה את ירושלים בתדהמה, מילא אותה בזעם וגרם לה אפילו מורת-רוח ניכרת. קרא את דברי ראש הממשלה, שהוציא מיד הודעת גינוי נזעמת בזו הלשון: "הוכח שאונסק"ו מונע משיקולים פוליטיים ולא תרבותיים. העולם צריך לזכור שכנסיית המולד חוללה בעבר על ידי טרוריסטים פלסטינים. בכך הם רק מרחיקים את השלום".

אני מבין שנתניהו כעס בעיקר על הרחקת השלום, שעד להחלטה זו היה ממש על סף דלתנו.

לא רק זה. הנבזים האלה מאונסק"ו עשו לנו תרגיל. בעוד ירושלים המומה, מופתעת ומלאת זעם ומורת רוח - הגיעה הידיעה על החלטתם להכיר גם באתר נחל מערות שבמועצה האזורית חוף הכרמל כאתר מורשת עולמית.

ואז? שוב זחיחות?

לרגע קצר. אבל היא התקזזה בזעם ובתדהמה של עניין כנסיית המולד, כך ש"ירושלים" לא הרגישה כלום באותו יום.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ