שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הטוקבקיסט הפבלובי

התגובה, באשר היא תגובה, כבר הפכה חלק מישותו של הטוקבקיסט העיקש. היא טעם חייו, הגדרתו העצמית, רפלקס מותנה שאינו זקוק לעידוד או להכוונה

דורון רוזנבלום
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
דורון רוזנבלום

תגיב בן-מותן, הטוקבקיסט, הידוע גם (בעיקר לעצמו) כ"זרזיר מתניים", "הכלב האנדלוסי" ושאר כינויים, שתמיד נגנבים על ידי "מתחזים שמאלנים" - היה גם הפעם הראשון להגיב על מעשה הגבורה והייאוש של משה סילמן, שהצית את עצמו בהפגנת המחאה. לא חלפו אלא שתי שניות מרגע שהידיעה ריצדה על מסך הלפטופ שלו - ואצבעותיו כבר תיקתקו את התגובה: "יופי טופי! כן ירבו! עוד תרגיל אוסלואי שקוף של השמאל הנאצו-תל-אביבי המפונק, שסתם רוצה לקבל עוד תשומי!"

כרגיל, וכפי שיקרה לא אחת בתחום האמנות - הוא עצמו לא ידע מנין ירדה ההשראה הישר אל אצבעותיו, עוקפת את תודעתו, והנה היא כבר מרצדת לה על המסך: גמורה, מושלמת.

כמו השראתו של מוצרט, שכתב את הפתיחה ל"דון ג'ובאני" בהינף אחד; כמו הניצוץ של ביאליק, אשר "עף, ניתז אל עיני, ומעיני לחרוזי, ומחרוזי יתמלט ללבבכם" - כזו היתה גם השראתו של בן-מותן: ספק אוטומטית, ספק מתת אלוה מטאפיזית. כמו כל אמן גדול, הוא לא חקר בנסתרות. הוא ראה עצמו כמין מדיום, כלי, שדרכו חולפות אמיתות חזקות וגדולות ממנו עצמו.

איור: ערן וולקובסקי

ניקח למשל את התגובה דלעיל: מנין זלגה ופיעפעה? מאיפה התמלטה? והרי לא זו בלבד שהוא עצמו תל-אביבי (נו טוב: גבול גבעתיים), ולא זו בלבד שהוא עצמו צידד בשעתו בהסכמי אוסלו - אלא שאף השתתף בכמה מהפגנות המחאה, בהיותו עצמאי קטן שבקושי גומר את החודש. אבל, כדרכו, הוא שוב נתן לאצבעות ללכת במקומו.

ניתזה לה אפוא התגובה, התייבשה והתקרשה מיד במקבץ של פיקסלים. לכאורה, העובדות שהתבררו במהרה - אין מדובר בתל-אביבי, אלא בחיפאי, אין קשר לשמאל, אין קשר לאוסלו - העמידו את תגובתו של תגיב באור נלעג וגרוטסקי מאין כמוהו, כמו את רוב תגובותיו האחרות; אבל לא זו בלבד שהפליטה המוקדמת לא גרמה לו סומק של מבוכה (מה אכפת לו? ממילא חתם בשם "שמאלן לשעבר") - אלא שהיא התקדשה בדיעבד, כאיזו אמת עובדתית יותר מכל עובדה: עובדה שההצתה היתה בתל אביב האשכנצו-שמאלנית; עובדה שהיא כוונה נגד ביבי ושטייניץ; עובדה שזו היתה פרובוקציה שנועדה להפיל את "השלטון" עצמו (כפי שכבר למד לקרוא לממשלה), כשם שרצח רבין היה פרובוקציה שנועדה להפיל את האופוזיציה בראשות ביבי.

שהרי אין, אין גבול לפושעי אוסלו. קחו למשל את זיכויו של אולמרט משתי עבירות. "מה ציפיתם מהשופטים ההיטלר-קומוניסטים? הם שיחררו את הקאפו כדי שימסור לאובמה את ירושלים תמורת מעטפות", תיקתקו אצבעותיו אוטומטית.

לשכת ראש הממשלה לא היתה להם אם, לא ידעה בצאתם לדרך. אמנם שמועה עקשנית, המהלכת זה שנים ברשת, גורסת שבאחד ממרתפי קריית הממשלה משתרעים אולמות ענק המאוכלסים בעשרות ובמאות "מגיבים בשכר", המצוידים בסורקים משוכללים, מאתרים כל תגובה שאינה אוהדת את הזוג המלכותי, ומפעילים אפליקציה המטיחה בבוגד שהוא-הוא זה המקבל תשלום ממישהו עלום (ממי? מהפוליטביורו? מזקני ציון? מדוקטור נו? לא, גרוע יותר: מגוף אימתני וחובק עולם בשם "הקרן החדשה", שהוא עילת-העילות לכל צרות היקום). אין פלא, שהשנינה החריפה ביותר בלקסיקון הטוקבקיסטי הישראלי - שבו כופרים אפילו בלגיטימיות של היחיד לדעה משל עצמו - היא "מי משלם לך?"

אמנם הקונספירציה היא נשמת אפה של הרשת, אבל יהיה זה מגוחך לחשוב שתגיב בן-מותן ודומיו זקוקים לתשלום כדי להגיב. אולי ההפך הוא הנכון; שכן התגובה, באשר היא תגובה, כבר הפכה חלק מישותו, טעם חייו, הגדרתו העצמית, רפלקס מותנה שאינו זקוק לעידוד או להכוונה.

ידידנו כבר מזמן אינו ימני ואינו לאומני ואף אינו ציוניסט - הוא עבר רדוקציה ועתה הוא אך ורק, ופשוט, ביביסט: אילף את עצמו להגן בשיניים ובציפורניים על ישות לא ברורה, הפכפכנית וזגזגנית כשלעצמה, שאפילו את שמה מבטאים בשפת הדאדא, בשתי הברות תינוקיות. שהרי - בימי הביניים החדשים האלה - הכל כה פשוט, כה בינארי, כמעט נעים באי-תובענותו: זה או ביביזם - או אנטישמיות; או סגידה לכל גחמה של המלך והמלכה - או בגידה במלכות.

כרבים אחרים - גם תגיב התאיין לתוך הביביזם, הפך למנגנון-תגובה פבלובי. פעם עוד פירפרו בשולי תודעתו השקפות פוליטיות מנומקות בנושאי השטחים, ההתנחלויות, חלוקת המשאבים. לא עוד. כל אלה נמוגים באחת כאשר המחשב נפתח ושדות הציד נפרשים על אתריהם, ותגיב בן מותן - אק"א "זרזיר מתניים" - כבר שועט עם כל הלהקה הנובחת: חוטמיהם מרחרחים באוויר בחוש ריח מופלא. מבלי שהתבקשו, מבלי שנדרשו, מבלי לבקש תמורה - כל קיומם מתרכז באלף-אלפי חישובים מהירים יותר מכל מאיץ חלקיקים, המתמקדים אך ורק בניחוש כיוון הרוח של אדונם, ואם האירוע, הדעה או הדיווח מזיקים או מועילים לו.

מופז בממשלה. "שיתפוצצו כולם". מופז לא בממשלה. "תמיד היה אפס". תינוק הושאר במכונית בחום היום. "והם עוד באים בטענות לשרה. וכמה קורבנות רצח אוסלו?" פרצה שריפה במבשרת ציון, אין מים לכיבוי. "והאשכנאצים עוד צחקו על טייסת הכיבוי של ביבי". מה עוד. אושרה חניה חינם לכל תושבי תל אביב. "והצפונבונים, והחולדה בראשם, עוד מאשימים את ביבי בכלכלת בחירות. איפה אחמדינג'אד כשצריך את הפצצה שלו". בעל הבית שלו החליק מתחת לדלת מעטפה, ובה הודעה על הכפלת שכר הדירה, אבל הוא היה עסוק בהקלדה: "לכו להפגין בברלין יא אנרכיסטים מסוממים". כי יכול היה להיות פה גן עדן, אלמלא כל ההפרעות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ