דורון רוזנבלום
דורון רוזנבלום

חצר. נכנס המלך בנג'מין, צולע:

בנג'מין: קיץ זה של חום ואי-נחת

מתהפך בקרבי כמו יורה רותחת.

איומים וחששות מעננים את מוחי בחורף נצחי.

שש שנים שורדת מלכותי, בשתי פיסות של זמן,

אך מה תועלת בה, אם לא נעשה בה דבר

מלבד חרדות להמשכה, עם מזימות בחשיכה?

מלכים שקדמו לי צייצו על שלום, יזמו צעדים -

אך אני, שנולדתי מריר, פגום, חשדן והססן -

כלה ונחרצה עמי לנצח את הזמן:

לא לעשות דבר מלבד לרצות להיות מלך,

ולהישרד בכך בכל דרך.

אך - אבוי - זו המכשלה: שבשאיפתי לחבוש את הכתר -

רפו ידי מלעשות את כל היתר.

חלול הוא הנזר - לו יהי כך;

אך לפחות על ראשי הוא מונח!

- - - אך הס! מי מתקרב? אויב - או אויב?

נכנסים אשלקרנץ ואלקינשטרן

אלקינשטרן: ברכות מאלפות על ראשך, מלכי ואדוני!

אשלקרנץ: ואני על ברכי ארד ואקודה, שליט נערץ!

בנג'מין: אה! הנה הם ידידי, צמד רעים!

אך אמרו מהר והגידו -

מדוע הכיפות שלראשיכם ירעידו?

אשל': מלכי, כשני חצים שלוחים יצאנו היום קדימה -

ראשים ללקט, מזימות לחרוש, כהרגלנו מימים ימימה.

בנג': צוף לשונכם בלבד לא ימלאני נחת.

מהרו וספרו: מה באמתחת?

אלקינ': אל נא באפך, מילורד!

אמנם שבע גולגולות עריקים היו חזונך היחיד,

מיומך הראשון על הכס,

אך מה לעשות ובעודי מחפש -

שוב חמקו להם שלושה, בדרך נס.

בנג': ומופזיוס?

אלקינ': שום דבר בחייו הפוליטיים לא הלם אותו יותר מאשר עזיבתו אותם.

אשל': אדיו, מלכי. וזכור: המלך הוא מגדל של כוח;

עוד נכונו עלילות, ומזימות אין לשכוח. יוצאים.

איור: ערן וולקובסקי

חדר שינה. נכנסת ליידי מחבט, אשת בנג'מין. מטלית בידה.

מחב': צא, כתם ארור! צא, אמרתי! אחת שתיים!

צא - או אזרוק נעליים!

בנג': הניחי לה, מלכתי, לשידה.

מחב': מלך כבר היית ועוד הנך, אך עוד כמה שנות מלוכה?

לבי מלא חשש בכל הנוגע לאופייך;

מלא הוא מדי בחלב טוב-הלב האנושי,

מכדי לנקוט כל ההכרחי.

עשה כך וכך, אם רצונך בדבר-מה;

עשה את המעש שאתה מפחד לעשותו,

ולא את זה שתרצה מיד לבטלו.

פניך, מלכי, הם כמו ספר, שבו הבריות

יכולות לקרוא בגלוי עניינים וחידות.

כדי לתעתע בזמן, עליך להיראות כמו הזמן עצמו;

אמור "שלום" בעיניך, בידך, בלשון:

העמד פני פרח תמים,

אך הישאר שם, בפנים, נחש ושפיפון. יוצאת.

לילה. המלך לבדו.

בנג': שעת חצות. צינה את בשרי תרעיד.

ממי מפחד אני? מעצמי? הרי אין כאן אף אחד.

בנג'י אוהב את בנג'י; כלומר אני את עצמי.

האם יש פה תחבולן רוחש מזימות? לא. כן. אני!

אז ברח! מה, מעצמי? ממש חכם. למה?

אלא אם כן אשוב וארמה. הפעם את עצמי.

אבל אוהב אני את עצמי. אז אנקום על כל הטוב שעשיתי לעצמי?

ושמא אשנא את כל מעשי ידי, התפלים והמתריסים?

חצרן קטן נחוש אני להיות, בחצר מלכותי שלי. יוצא.

רעם וברקים. נכנסים שלושה בעלי-אוב: אשלקרנץ, אלקינשטרן, צחיקוס

אשלקרנץ: מתי נשוב וניפגש,

תחת מבול, גופרית או אש?

אלקינשטרן: כאשר מזימה נאלחת תירקם?

כאשר משבר מצחין שוב נעורר?

צחיקוס: על גבעה, ככלות כל ניצחון או טבח,

נחשב לנו מה כאן הרווח.

שלושתם: קלון הוא כשר, וכשר הוא קלון,

בערפל שוב נמריא, בענן סירחון! יוצאים.

שדה קרב. תרועות מלחמה. מטחי בליסטראות ואש. המלך, אנשי צבא ואזרחים מנסים להימלט.

בנג': היסוס! ממלכתי בעבור היסוס!

איש צבא: ברח, מלכי! פן תימנה גם אתה עם 500 ההרוגים!

בנג': סור הצדה, עבד... היסוס! ממלכתי בעבור היסוס!

* החוקרים מתקשים לאשש את מידת האותנטיות של פרגמנטים תלושים אלה, ואת מידת שיוכם לשייקספיר בכבודו ובעצמו. זאת למרות שניתן לאתר בהם עקבות - ושמא טיוטות ראשוניות - של המלט, ריצ'רד השני, ריצ'רד השלישי, מקבת ועוד. יש הגורסים שמדובר בזיוף, מעשה ידי אנרכיסטים והקרן החדשה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ