בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מול השפקולציות ושאר מזיקי הקיץ

"הגיע הזמן שמישהו ישים סוף לפטפטת בנושא האיראני", סינן צפניה אל-דומי, יוצא קהילת המודיעין, ודהר לאולפן החדשות כדי לדבר על כך ובהרחבה

51תגובות

בדומה לכמה מחבריו - מאלה הקרויים במקומותינו “יוצאי קהיליית המודיעין” - גם בצפניה ‏(“הצופן”‏) אל־דומי ‏(שטוקהאוזן‏) התקיימו שתי פרסונות סותרות־משהו: מצד אחד - דמותו הציבורית כ”שתקן הידוע”, שגם במלקחי ברזל לא יוציאו ממנו סודות מדינה; ומצד שני - כישוריו יוצאי־הדופן ‏(שהודגמו בעיקר בחוגים סגורים ובאולפני הטלוויזיה של הפריים־טיים‏) להשמיע משפטים המסוגלים להקיף שלוש פעמים את המסלול האולימפי בנשימה אחת. זאת בחזקת “היה ברברן בביתך, ואיש סוד בצאתך”, או להפך. או גם וגם.

־ “הפטפטת”, חזר ואמר בפעם ה–20 באותו יום, “הפטפטת בנושא האיראני. זה מה שהכי מרגיז אותי”.

שמעונה, אשתו למודת הסבל, נאנחה אפוא אנחת רווחה, כמי שעומדת להתחלק עם אחרים בנטל, כאשר הגיע הטלפון מחדשות ערוץ 2 -

־ “רוצים אותך בעניין האיראני”.

־ “הגיע הזמן”, אמר ונטל מידיה את הנייד, “הגיע הזמן שמישהו ישים סוף לפטפטת”.
היא שמעה אותו מתמקח עם המפיקה: הקציבו לראיון רק חמש דקות, והוא מחה על כך בתוקף. הוא אמר שבזמן כה קצר הוא לא יכול להגיד כל מה שיש לו נגד “מגפת הברברת”. הבטיחו לו מה שהבטיחו, ושלחו מונית.

בעודו מפקיר את פדחתו למגעה המלטף של המאפרת, ראה בטלוויזיה התלויה מעל המראה את הקדימון. על רקע חישוקים מתערבלים, ירי טילים ותרועות חצוצרה, פרץ מגיש המהדורה לשידור: “מלחמה באיראן כבר בשבוע הבא?! עוד מעט, במהדורת סוף השבוע - ‘השתקן’ מדבר לראשונה בנושא האיראני!! האלוף מיל’ צפניה אל־דומי בדברים יוצאי דופן על המלחמה שבשער!”

הוא נדהם. בעצמו לא ידע מהם הדברים יוצאי הדופן שעמד לומר, מעבר לתביעתו להפסיק את הפטפטת. גלגלי מוחו כמעט חרקו בקול כאשר התיישב מול המנחה.

־ “צפניה אל־דומי, האם אנחנו מדברים יותר מדי בנושא האיראני?”

עוד בטרם ידע מה להשיב, עטה “הצופן” את הבעת סמיילי־בגילום־אלק־גינס, שאותה קיבל בשעתו מאפסנאות מטכ”ל יחד עם הדרגה והלשכה - הבעתו של “אחד שיודע”, כביכול יותר מכל קורא־עיתונים אחר. והמילים כבר קלחו מעצמן: “תראו רבותי, אני בהחלט בעד שיח ציבורי. אני בעד - אבל לא עכשיו. ואני תיכף אסביר גם למה. כי ברגע שמתחילים להתבטא, ומזכירים שיטות פעולה, ומתייחסים לשאלה אם לישראל יש או אין יכולת - את זה אסור לעשות, כיוון שזה פשוט משחק לידי האויב... אז כן צריך להיות דיון ציבורי, אבל לא במקום החלטה של הדרג המדיני”.

־ “ברור”, אמר המנחה, “אז תרשה לי לשאול בפשטות: ישראל עומדת לתקוף את איראן בשבועות הבאים?”

־ “תראה”, הוא שמע את פיו מדבר, “אסור שאיראן תהיה גרעינית. אבל אם כל האמצעים ייכשלו, וגם סנקציות לא יצליחו, לא תהיה ברירה, אלא להפעיל כוח צבאי על מנת שלאיראן לא תהיה פצצה”.

־ “אז אתה בעד תקיפה ישראלית?”

צפניה נע באי נוחות על כיסאו. זו בדיוק הסוגיה שרצה להשאיר עמומה, אם כי בלעדיה - ידע - לא היה מוזמן מלכתחילה. אבל כמו איש מילואים המוריד מהאינטרסול את נעליו הצבאיות - כך עטה קציננו מיד את טון דיבור־החאקי הג’יברישי, שבאמצעותו הוא ודומיו נהגו לבבל”ת את עצמם לדעת גם מול שרי הממשלה: “אני רוצה לומר שבסופו של דבר האיראנים צריכים להבין שהתהליך זהה אם הם לא יפסיקו את התוכנית לפיתוח התוכנית הגרעינית שלהם ואם הם לא יעמדו בתנאים שעכשיו דורשים מהם. בסופו של דבר יגיע הרגע שהם ייאלצו לספוג מכה על בסיסי הצבא שלהם - מקואליציה אפשרית, מהאמריקאים, או מישראל. אני חושב שיש כמה אופציות - האחרונה צריכה להיות הפצצה. אבל בשביל להגיע לשם צריך לתת לקואליציה לפעול, לראות מה שצריך לעשות אם הם לא יעצרו”.

מראייניו - כמו השרים בשעתם - התרשמו, אבל לא הבינו מילה. משמע - הצליח. אלא שהקושמרוס לא נואשו. “אדוני”, שאל אותו המנחה בעט שלוף, “האם בשבועות הקרובים ישראל עומדת לתקוף?”

־ “קודם כל אני לא יודע”, השיב ידידנו מיד, בענווה; אבל כדי לא להגזים בכנותו, כלומר להישמע קלולס אפילו יותר משליח של סופרמרקט, מיהר להוסיף כיודע־סוד: “ראש הממשלה אמר שעדיין לא החליט. מהתמונה שאני לָמֵד אותה מסביב, ומהבנתי את התמונה הכוללת הבינלאומית והאזורית, וזו שבישראל - אני יכול לומר שזה נראה לי, שזה יכול להיות בקרוב... ו’קרוב’ זה יכול להיות שבוע, זה יכול להיות חודשים בודדים...”

־ “אתה תומך בתקיפה כזאת?” ירה קושמרו.

־ “תראו, יש דיון פתוח, שלא אני פתחתי בו, והוא נפתח והוא מתחדש בסיוע שלכם בעיתונות ובכל מקום, ואין פעם שלא מדברים על הדברים האלה. וכשמדברים בצורה כזאת על הדברים האלה, צריך לקחת בחשבון שבעיתוי הנוכחי צריכים להעריך מחדש את התמונה שמצטיירת ואת היכולת עם לגיטימציה נדרשת לפעול מתי שנדרש לפעול... מה עוד שאחר כך צריך גם לתחזק את התקיפה... אני חוזר שוב ואומר: אם בסוף לא תהיה ברירה אז נצטרך לקבל את ההחלטה הזאת לפי תמונת המצב באותו זמן. בעוד איקס חודשים או חצי שנה נבדוק בכל זמן נתון מתי נכון לעשות את זה. אני חושב שצריך לחשוב פעמיים”.

במונית, בדרך חזרה, הצטער רק על דבר אחד: ששכח להגיד את השנינה המקורית: “איך אומרים במערבון ההוא? איף יו האב טו שוט - שוט, דונט טוק”.
“לא נורא”, ניחמה אותו שמעונה, “יהיו לך עוד הזדמנויות”.

הערה בעניין זכויות יוצרים: “צפניה” הוא דמות בדויה, אבל דבריו ב”ראיון הטלוויזיה” נלקחו מילה במילה מתוך ראיון שהעניק ראש אמ”ן לשעבר, אלוף ‏(מיל’‏) אהרן זאבי־פרקש, לתוכנית הטלוויזיה “אולפן שישי”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו