בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תשליך - כמה דברים שהגיע הזמן לנער מתוך כיסינו

9תגובות

הניחושים לגבי הסמארטפון הבא

ריצה אחרי הזנב; סוג של עיסוק אסקפיסטי, המתעלם מסיטואציות פוליטיות וממשברים כלכליים ומוצא מפלט בתוך מראה שחורה, שגודלה המשוער והמנוחש - הנדון בהרחבה - הוא 5.2 אינצ’ים ‏(בניגוד ל–4.9 העלובים של הגרוטאה החדשנית ופורצת הדרך, שאותה תרכשו באוקטובר, ואשר אתם יכולים לזרוק לפח כבר עכשיו‏).

תוכניות התחקיר בטלוויזיה, הנשרכות נכלמות אחרי הקדימונים של עצמן

ומכאן, רעיון להצלת ערוץ 10 וערוץ 2: כיוון שמערכות הפרומו בטלוויזיה הישראלית הן הדבר היצירתי והתוסס ביותר על המסך, וכיוון שכמעט מעולם לא התעשרנו באינפורמציה של ממש מעבר למה שכבר ראינו בפרומו - מדוע לא להשאיר רק את הקדימונים ולבטל את סרח העודף הבזבזני הקרוי תוכניות?

מחתרת המכונות המברישות

איור: ערן וולקובסקי

באחת האפיזודות של “סיינפלד”, כאשר ג’ורג’ מספר שהזמין לביתו מנקי שטיחים, נבעת קריימר ומסביר שמדובר בכת דתית מטורפת. במסווה של מנקי שטיחים הם חודרים לבתים, חוטפים אנשים ושוטפים את מוחם. ג'ורג' דווקא מתלהב מהרעיון, אך בהגיע הרגע - המנקים מתעלמים ממנו בבוז. לעומת זאת, הם מצליחים לצרף לשורותיהם את הבוס שלו, מר ווילהלם. הלה מופיע מזוגג־מבט ומתעקש ‏(בציטוט מפורסם מפטרישיה הרסט, יורשת איל העיתונות, שנחטפה ומוחה נשטף‏), ששמו הוא “טניה” ‏(ראו ביוטיוב: CarpetCleaningCabal‏).

בין מתוך השלמה, בין מתוך פחד - לא מדברים על כך, אבל יש מקום לחשד שגם בארץ פועלת כת דומה; שוטפת את המוחות, הופכת את מפיצי בשורתה לזומבים ומעל לכל, מנסה להצר את צעדינו כאנשים חופשיים. העניין עדיין לוט בערפל, אבל אין ספק, משהו מוזר מתרחש מתחת לפני השטח, השטיח או הלינוליאום.

לכאורה הכל נראה תמים, בנאלי, מה עוד שהוא מתרחש בצהרי היום ולעין כל: הנכם מגיעים לחלל ציבורי גדול - סופרמרקט, לובי, טרמינל. בעודכם עסוקים בענייניכם, כמעט אינכם שמים לב להתקרבותו האטית אך השיטתית של המנקה עם מכונת קרצוף הרצפות. אותה מברשת חשמלית ענקית ומרעישה, הנהדפת לרוב בידי עובד זר, מנוכר ואטום מבט, נראית ונשמעת לכם בתחילה כחלק מהאמביאנס הכללי של המקום. יתרה מזו: בנוכחות הרועשת הזאת לא רק שאין דבר חשוד או מטריד - אלא שבמדינה כמו שלנו יש בה אפילו נעימות ונחמה של שגרת חולין. רעש־רעש - אבל לפחות לא מדובר בפיצוץ של מחבל מתאבד, או בהתקפת טילים.

בשאננות אדיבה, כזו של אורחים בלובי המשקיף על אגם ז’נבה, הנכם מפנים אפוא דרך למכונה הרועשת. וגם כאשר היא שבה על עקבותיה וחוזרת כמעט באותו מסלול אינכם מוטרדים עדיין, שכן מי ידע דרך נשר בשמים, דרך נחש עלי צור ודרך מכונה בניקיונה?

רק כאשר נוקף זמן מה, איזה חשד ראשוני ועמום מתעורר. משהו בשגרה הזאת נראה קצת מוזר. בעיקר כאשר אותו “מנקה רצפות” עושה שוב את דרכו אליכם, מבטו הזומבי נעוץ עשרה סנטימטרים מעל ראשיכם. הוא שוב מנשל אתכם ממקומכם, דוחק שוב את רגליכם, מבריש כביכול בשקדנות רובוטית ובהגיעו לקיר הוא שוב סב על עקביו. אליכם! וזה חשוד במיוחד, כיוון שראשית - כבר לא נותר מה לנקות, ושנית - ממילא המכונה יותר מלכלכת מאשר מנקה, ושלישית - הוא בעקבותיכם, לכל אשר תלכו; חורש שוב ושוב לכיוונכם.

אך מה נחרש כאן? זדון צנטריפוגי שחמק מעין המשקיפים? נקמת העובדים הזרים על מצבם הקיומי? אינתיפאדה כבושה, שרק מייחלת לרגע שבו תרמוס ותטחן את כולנו מתחת למברשות? ושמא באמת לפנינו כת דתית במסווה?

השבוע, ערב החגים הגדולים, שמנו נפשנו בכפנו. ניסינו לדובב את אחד המנקים. הלה “לא הבין” כביכול את שאלותינו ורק חזר על שמו: “טניה”.

נובלות מחיי הכפר, על אריזות מזון

רבים מתלוננים על עליית מחירי המזון. מעטים יודעים להעריך את העובדה, שעבור אותו כסף, ולרוב במוצרים שאינם בפיקוח, אנו מקבלים גם ספרות טובה - לרוב בניחוח כפרי־סלאבי; כזו שלא היתה מביישת את טורגנייב, שולוחוב, צ’כוב ואפילו את טשרניחובסקי.

לדוגמה: רציתם לקנות לחם, קיבלתם סאגה משפחתית. על האריזה, לצד איור של שקיעה כפרית, ייתכן שתמצאו את סיפורה של סבתא־רבתא פניה־גיטל, שאהבה פרפרים, פוזמקאות רקומים ואת סבא לייב־יענקל, שאהב סוסים, חולצות רוסיות וחרמשים חלודים. היו השניים יושבים מול השקיעה וממוללים בידיהם גרעיני חיטה, עד שבאו הקוזאקים ובנפנוף קלשונים הבריחו אותם לארץ ישראל. על אדמת בזלת גלילית ישבו השניים ומוללו את גרעיני החיטה, שאותם חפנו באגרופיהם כל הדרך. לבסוף קמה פניה־גיטל ואפתה מהגרעינים לחם. זה התברר כטעים ביותר - והיחיד, ובעצם האחרון - שאכל לייב־יענקל מעודו. על קברו של לייב צמחה חיטה וכעבור שנים - בלי קשר לכל הנ”ל - נוסדה באזור התעשייה החדש של הר־פיח מאפיית “הטבון העתיק”, הקיימת מאז שנת 2011.

והוא הדבר בתה. חיפשתם תה, וקיבלתם את סיפור החליטה של סבתא מפרומה, שהכירה דווקא גליציאנר רזה בשם פינקלברויט, שנחבט בראשו על ידי סוס. עמדה מפרומה והתקינה חליטה מגרעיני בורגול ושורש זנגוויל והניחה על מצחו הקודח. ובינתיים - במקום אחר, בזמן אחר - הוקמה חברת ויסוצקי.

נסכם, אפוא: הלכתם לסופרמרקט וקיבלתם ספרות. הלכתם לחנות ספרים - וקיבלתם סחורה. התפתיתם, וקניתם ארבע במאה.

פיקוד העורף

כמו זבן: בשעת אין־חפץ - אינו חדל להטריד, להשתלט ולבלבל את המוח; במבחן אמת - יעזור כמו זק”א למת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו