בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הנצו הרימונים: איך יודעים שעונת הבחירות הגיעה? כאשר אלה בוקעים:

34תגובות

המתפלש

ספק אם אפילו סר דיוויד אטנבורו, מי ששבילי כדור הארץ נהירים לו כשבילי נהרדעא, יודע היכן מסתתר “המתפלש” בעונות המתות שבין מערכות בחירות, תקופות העשויות להימשך שנים: במערת עטלפים בבורנאו? במחפורת באחד מיערות הגשם?

גם אם נדמה כי נשכח ידידנו ואולי אף נכחד, הנה מיד במשב הראשון של הבחירות הוא מגיח בבת אחת, במלוא מוטת כנפיו - כאילו כלום; כאילו חיינו החולפים לא היו אלא נמנום קל, ועתה הגיע הזמן להתעורר אל הממשי: אל “אווירת הבחירות”.

“יהיה מעניין!” - הוא מתפרץ לפתע פתאום ממסך הטלוויזיה או ממקלט הרדיו - “יהיו הפתעות!”

מה הפתעות, איזה מעניין, מחריק האזרח. מה יכול לעניין או להפתיע כאן? שדרעי, ושוב דרעי, ועוד פעם דרעי, ואיך בלי דרעי? שבוגי, בנצנוץ משקפיים, “יתבטא” באיזו שבתרבות? שחיים רמון, בחיוך, תוך אזכור הדרבי התל־אביבי, שוב יתכנן לשחרר את ניצרת המפץ הגדול? שדרעי? ואולי יוסי פלד ועוזי דיין בכל זאת?

אך מה שלגבי רוב הבריות נחשב לאילוץ מדכדך, המלווה ברעשי רקע צורמניים ובהררי תִפלות - לדידו של “המתפלש” הוא אושר; ים של תענוגות, שבו אפשר להשתכשך עד כלות, ללבות סמטוחות, להגעיש את המצולה. היש הנאה גדולה יותר מאשר לשבת באולפן בין דרעי לבין חיים רמון, ולדון בשאלה אם דרעי כן או לא, ומתי? או לבקש מלימור לתת גם לזהבה להכניס מילה? או לנסות לאזן את התבטאותו החמורה של טיבי בעניינו של דרעי? או להגיד “הקהל בבית לא שומע אתכם כשאתם צועקים ביחד”, רק כדי לשמוע מה יש לרוני מילוא ולעוזי ברעם לומר בעניינו של דרעי? כך - עד אחרון תשדירי התעמולה, עד רגע סגירת הקלפיות, עד נפלאות ונפתולי “מעשה המרכבה” ו”חלוקת הכופתאות” של הקואליציה החדשה, אפילו כך וכך שבועות אל תוך הקדנציה הבאה ־־־־

אף אחד - גם לא אטנבורו - אינו יכול לשים את האצבע על הרגע המדויק שבו “המתפלש” נעלם מחיינו כלעומת שבא. הוא מתפוגג אט־אט - נמוג עם כלכלת הבחירות, פתקי ההצבעה, הסקרים, החצבים. בבחירות הם ישובו חזרה.

החצצית

את השפע העצום של המידע שבאמתחתה - דרעי שוקל, ברק טרק, שמחון פגש את כחלון במסדרון, איתן כבל ניתק מגע, דליה איציק אותתה, ליברמן ופוטין מתכננים, סולודקין לאן - את כל השיפעה העצומה הזאת, העולה על גדותיה, לעולם אין נותנים לכתבת הפוליטית לפרוק. לפחות לא עד הסוף. משאית מלאה חצץ מגיעה לאתר בנייה - ונאלצת לתמרן שוב ושוב מול הדייהטסו של הקבלן.

כשהיא יושבת באולפן, מבעבעת כולה מאינפורמציה - תמיד יהיה מי שיהסה אותה, יחתוך אותה באמצע, יקטע את דבריה ב”נגיד עכשיו ערב טוב לחיים רמון”, או יעבור לתקרית בדרום. גברים, נו. כמו בכביש - חותכים, עוקפים. לפיכך, בלית ברירה, פיתחה טכניקות: האצה צנטריפוגלית, דחיסה, פתיחת מבער אחורי, זינוק בעלייה.

היא מתחילה לספר, למשל, על משהו ששלי רצתה להגיד על יאיר; אבל כבר במשפט השני היא מבחינה בידו המהסה של המנחה. לפיכך היא מעבירה הילוך ולוחצת על הגז, ומנסה לספר במהירות־דיבור כפולה מה חשב על כל זה אלי ישי. וכאשר חותך אותה הפרשן השני, המטרטר כשלעצמו בצעקות ובדיקציה מבולעת - היא נאלצת לעשות “פאסט פורוורד” ולהגביר את הווליום, ולדחוס לתוך שברי שניות את כמות האינפורמציה שבימים כתיקונם מספיקה למהדורה שלמה: סכנת פילוג ב”בית היהודי”, טיבי במהלך מפתיע, איתן כבל התחבר מחדש ־־־־

כאן נכנס לדבריה גם המנחה, המדבר כל כך מהר עד שנדמה שהוא עומד לנשוך את הלשון. אין פלא, שבשלב מסוים עובר הדיון את מהירות הקול. כל ששומעים הוא טרטור של טרנטלה, בהלת טרנטולה בסרט של טרנטינו; רעש של חצצית; שברי אינפורמציה ופרשנויות דחוסים ומבולעים אלה באלה כמו פתיתי אורז שהתבשלו יותר מדי. וחבל; משום שלא הצלחנו לשמוע אם היתה שיחה סודית בין רוחמה אברהם בלִילה לבין זבולון אורלב.

חתול הצ’שייר

לפני הכל, ובטרם נתחיל - הוא מחייך. ושמא זו כבר עווית לא רצונית, שנדבקה לפניו אי־אז, עוד בימי ממשלת רבין הראשונה, ומאז אינה יורדת: לא בתבוסות ולא בניצחונות, לא כאשר היה במרכז העניינים ומשך בחוטים, ולא כאשר נבעט כמעט לסטרטוספירה של הפוליטיקה רק כדי לצנוח משם בחזרה לקרקע במהירות הקול, כמו אותו קופץ אוסטרי. והנה הוא שוב איתנו, באולפן, ומחייך. מחייך בבלי דעת מדוע.

זהו חיוך צופן סוד: שכן גם אם תשאלו עד מחר - לא תוציאו ממנו מילה לגבי תוכניותיו. אבל אלפי מילים - כן. הנה יסביר מדוע בשלה השעה, והגיע הזמן, והוא חזר והתריע והזהיר - ועכשיו אתם רואים את התוצאות.

חיוכו הוא גם חיוך של החמצה: לא שלו - אלא שלכם. אתם, שלא השכלתם להבין; אתם, שלא נתתם סיכוי ולא התעליתם על עצמכם. כמו לווייתנים. ועתה לא נותר אלא לחייך במרירות.

זה גם של חיוכו של העומד־להפתיע הנצחי: תמיד מתבשל ונרקח אצלו משהו באיזה מטבחון אחורי שאיש מעולם לא ראה; נזיד פוליטי מפולפל כלשהו; תחבולה מהבילה ומבעבעת, שתדהים אתכם אם וכאשר תוגש - קרה כמו נקמה, ממולחת כמו דרעי.

זהו גם חיוכו של הבודהא. חיוכו של מי שיודע הכל ואינו יודע דבר; מי שכבר התנסה בכל וגילה את הלא־כלום; חיוכו של מי שיודע כמה סבל יש בפוליטיקה, אבל שהפתרון הוא עשייה פוליטית. אבל לא עכשיו. עכשיו מוקדם מדי לדבר על זה. אלא אם יבקשו. וגם אז - כבר יהיה מאוחר מדי.

הסוקרת

התבוננה שוב בדפים שבידיה, והירהרה נכאים: להיות עורך־סקרים בקדנציה של נתניהו זה כמו להיות חזאי בקיץ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו