בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד יסופר. ויקוצץ, וייגזז, וייגזר

26תגובות

מה עוד יכול להיאמר על מערכת הבחירות מסמרת־השיער הזאת וטרם נאמר? פחות משבועיים לפני יום הדין של הבוחר ניעור בנו הצורך לפרוע כמה מהקלישאות המדובללות, ולנסות לרדת יותר לכיוון השורשים. בהשראת וודי אלן, שתיאר פעם את כל תהפוכות הרייך השלישי מנקודת ראותו של ספר צמרת ‏(“לא ידעתי שהיטלר היה נאצי. חשבתי שהוא עובד בחברת הטלפונים”‏) - יצאנו גם אנו לתפוס ראש עם אחד מאותם בעלי מקצוע, שאפילו המלך מסיר את כתרו לפניהם: הסַפָּרים.

איז’ו ‏(“ספי”‏) חס, המכונה “ספיחס”, הוא מוותיקי הספרים בירושלים. תחת תערו ומספריו עברו ראשיהם של כל הקודקודים במדינה לדורותיהם - מדוד בן גוריון ‏(“תוריד רק באמצע”‏) ועד שאול מופז ‏(“הפעם רק חפיפה”‏). במספרתו הצנועה שבפאתי שוק מחנה יהודה, או בביקורי בית שערך בדירות השרד ובלשכות, הוא התקרב - לפחות פיזית - לראשיהם של מקבלי האי־החלטות.

דובבנו אותו השבוע, ולסתנו נשמטה בתדהמה: לא ידענו, למשל, שבישראל אין תהליך מסודר של קבלת החלטות; או שראשי השלטון, במקום לדאוג לעתידנו, חרדים רק לכך שלא תיפול שערה משערות ראשם; גם נדהמנו לשמוע על ממדי הכיסוי והרמייה, הגובלים בהונאה פלילית ממש, הנהוגים בקרב הקודקודים כמעשה שגרה.

־ “אילו סיפרתי, תרתי משמע, כל מה שהם מנסים להחביא - היו סומרות גם שתי השערות שנותרו לכם”, הוא קורץ.

איז’ו הוא בעל לשון חדה ופוצעת לא פחות מזו של שמיר ובנו, או מהתער שבידו, והוא אינו חוסך מילים כשמדובר בקליינטים שלו, ובעיקר בראשי הממשלה שביניהם. ניכר בו שיש לו בטן מלאה במיוחד על אחד מהם, שהוא אינו מעז לנקוב בשמו רק מחמת אתיקה מקצועית: “אנשים לא מבינים שהכל בלוף? שהכל כיסוי שיתפזר ברוח יום אחרי הבחירות? אנשים לא מבינים שחוץ מאוויר חם של פן ואיזו הדבקה של תרסיס נגד פנצ’רים, או מה - אין שם כלום, כלום! רק ריק מוחלט!... ‘שרביט קירח,/ לא ציץ לו ופרח,/ לא פרי ולא עלה’”.

אנו שואלים אם הכוונה לנתניהו, ואיז’ו אינו מגיב, אבל ממשיך בציטוט מביאליק: “שרדו העלים./ ירגז יום אחד הסער - ונפלו/ ארצה חללים”.

האם יש בכך רמז למרידה הצפויה בליכוד לאחר נשירת מנדטים מסיבית? הפיגארו הירושלמי נוקט רק לשון רמזים: “אני מדבר באופן עקרוני על אדם שרק רוצה לשמור על הסטטוס קוו, ותו לא. אדם שמבקש אמון ומדבר על חוזק, שורשיות ומשילות - ובאותו הזמן מושך פעם לצד לימין, ופעם לצד לשמאל, ומכסה הכל בספריי של חלקלקות דביקה. אני אפילו חושד שלפנינו מין השתלה, שקורקפה מראשו של איזה סנטור רפובליקאי”.

איז’ו גם יודע לספר על הסיבה האמיתית להקדמת הבחירות: “תבינו, האיש נמצא במירוץ נגד הזמן. הוא יודע שכל יום הוא מאבד מאסה, ולא רק של מנדטים. הוא יודע שבפוסטרים של בחירות במועדן, שלא לדבר על הבחירות הבאות, הוא יירש מהאבא לא רק את הערכים, אם אתה מבין את כוונתי”.

נימת קולו של הספר משתנה לגמרי כאשר הוא מציין ראש ממשלה אחר: אהוד אולמרט. “זה ראש ממשלה! אנשים לא יודעים להעריך, אבל אולמרט הוא היחיד שידע לקבל החלטה אמיצה באמת”.

־ “במלחמת לבנון השנייה? בהפצצת הכור הסורי?”

איז’ו בוהה לעברנו: “לחרחר מלחמה כל אחד יכול. אני מדבר איתך על אחד הצעדים הנועזים ביותר שיכול גבר לעשות, כל שכן ראש ממשלה: קיצוץ השוואנצים וגילוי הקרחת. ואולמרט, אני אומר לך, היה ראש ממשלה שידע לחתוך. לא סתם המתנחלים והימין הבינו עם מי יש להם עסק ופעלו להדחתו. כל הסיפור הזה עוד יסופר”.

אנו מדברים על הבחירות. איז’ו פסימי: “לפחות בכל הקשור לכלכלה - אנשים יתגעגעו אפילו לתספורת של בן דב”. אבל בענייני חוץ וביטחון צץ הבית”רי שבו: לדבריו, השמאלנים מקריחים כמו סביונים ברוח - בין בגלל זיהום האוויר במישור החוף, בין מתוך דאגה לעתיד, בין בהיותם סתם לוזרים. “לעומתם - רק תראה את מי שאני מכנה ‘חובשי הקסדות’, ח”כי הימין: אקוניס, דני דנון, גדעון סער, ישראל כץ, הפייגלינים, לימור לבנת. שעירים ומאושרים, עם זקיקים צפופים כמו קונים בקרנבל החשמל של ‘חבר’”.

לדבריו, זה גם הקלף הרעיוני החזק של יאיר לפיד: “אני לא יודע לגבי הקו המדיני שלו - אבל לפחות קו השיער ראוי להערכה. לא לרבים מאיתנו יש בכלל דבר כזה”.

־ ומה לגבי שלי?

איז’ו חורץ: “שלי התחילה בשיער מסולסל, שמאז עבר גיהוץ והחלקה כמו השקפותיה המדיניות”.

־ “ובנט?”

עיניו של ידידנו מצטעפות: “בנט הוא אגדה מהלכת בעולם תוספות השיער המלאות”.

השתוממנו: סליחה? הרי מדובר בסך הכל בצלוחית כיפה סרוגה, מהסוג המודבק באורח פלא - אולי באמצעות ולקרו - לראש הר קירח.

איז’ו מתרעם על בורותנו ומתעקש: “בנט הוא מופת להדבקה טובה: ככל שהוא מזדקן, הרעמה שלו נראית טבעית יותר. וחוץ מזה - אני אישית אוהב את מה שהוא עושה. בעיקר את העבודה שלו עם ביל אוונס”.

־ “הארכי־מתנחל ממאחז עוקדים?” אנו מנסים לנחש.

איז’ו כמעט מולק אוזן ללקוח: “פסנתרן הג’אז! ההקלטות שעשו בברקלי. שלא להזכיר את שני אלבומי הדואטים, כולל עם איימי וויינהאוס. ו’השארתי את לבי בסן פרנסיסקו’ זה פרונקל? לא - אין, אין על טוני בנט”.

־ “נפתלי”, אנו מתקנים, ואיננו יכולים שלא לתהות: כמה רחוק מסוגלים המועמדים ללכת, כדי להטעות את הציבור ולהסוות את טיבם האמיתי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו