בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מקעקעת על עצמה במכונה מעלי אקספרס

10תגובות
שיינה הודקין
תומר אפלבאום

שיינה הודקין, בת 28, מתל אביב. נוחתת מפרידריכסהיין, ברלין

היי, מאיפה את נוחתת ואיפה את גרה?

אני נוחתת מברלין, גרה בשכונת שפירא. עד עכשיו לא נראה לי שאמרתי מילה אחת מפתיעה.

למה?

כי יש מן סטריאוטיפ כזה שאני איכשהו מתאימה לו. שמאלנית שגרה בשפירא וטסה לברלין.

מה עשית בברלין?

הייתי עם חבר שלי. אוי, אני שוב מרגישה טיפוס־של־טיפוס. הוא די־ג'יי ונסע לתקלט. הוא עוד שם, ואני חוזרת מוקדם כי אני לא די־ג'יי.

הלכת למסיבות שחבר שלך תיקלט בהן?

הלכתי לאחת.

רק אחת? ועמדת ליד העמדה לפחות?

חלילה. למרות שיש לי כבר את ריקוד הדי־ג'יי ובנות זוגם. אבל אני לא עושה סמים ולא שותה, אז יכול להיות משעמם ככה במסיבות.

במה את עובדת?

בהיי־טק. אני קריאייטיב דירקטור של rapidUI. זה הופך קובצי PSD לאתר. למדתי כתיבה יצירתית בניו יורק ויש לי תואר בכתיבה.

עם נתונים כאלה יש לך יתרון בשוק העבודה שלך בישראל?

בגלל האנגלית לא קשה למצוא עבודה.

אני מתכוונת שאת באה מ"מקום מגניב יותר".

אה, כן. חד משמעית. אם מישהו נניח יורד על תל אביב, אני אומרת שאני מניו יורק ושבעיני תל אביב מגניבה. ואז מקבלים את זה כאמת.

למה עשית עלייה?

להגיע לישראל היה האופציה היחידה. ראיתי עבודה לא מחייבת עם הסוכנות, ותוך חודש הייתי פה. זה היה פתח מילוט עבורי. גרתי בכרמיאל, ברחובות ובתל אביב, והייתי מבסוטה מכל אחד מהמקומות.

כל הכבוד לך.

מכירה את זה שאומרים "כל הכבוד" על משהו שקל לך ואז זה פחות נחשב? הרי יותר קל לי כאן מאשר שם.

למה קל פה יותר?

למשל, קל פה כלכלית. תחשבי, בארצות הברית משלמים 800 דולר לחודש על בריאות. וחוץ מזה שהתחלתי כאן חיים חדשים בגיל 22, שזה אחלה גיל לזרוק הכל ולהבין מי באמת חבר שלך. בגיל 28 אני בן אדם אחר לחלוטין משהייתי.

איך בעצם?

למדתי דרכים חדשות לתקשר עם המשפחה שלי. למדתי להתנהל כלכלית, לדאוג לעצמי, למדתי עברית.

העברית שלך מצוינת.

תודה. לעומת עולים אחרים מארצות הברית, אני לא מתפדחת לשאול ואני בסדר אם מתקנים אותי. הפדיחה היא הרי לא לדעת עברית ולהמשיך לדבר אנגלית, כמו אנשים שעשר שנים פה ולא יודעים מילה.

אני רואה שיש לך קעקוע בעברית. "מודה אני". מה הסיפור שלו?

הסיפור הוא שהיתה תקופה ארוכה, שלמרות שלא הייתי דתייה, פשוט בקטע של מודעות, אמרתי 'מודה אני'. זה היה אימפולסיבי.

כמה קעקועים יש לך?

לא יודעת.

מה? איך את לא יודעת?

כי אני מקעקעת על עצמי סקיצות, כי אף אחד לא סומך עלי שאקעקע אותו.

רגע. את מקעקעת?

קניתי מכונת קעקועים בעלי אקספרס כי רציתי מכונה וזה זול פיצוצים. קניתי גם דיו טבעוני — אוי, איך הכל שוב מתחבר לסטריאוטיפ. התחלתי לכתוב על עצמי אותיות ומשפטים מתוך אהבה עמוקה לעברית.

מה עוד עשית?

עשיתי גרפיטי כי התחלתי לכתוב ספר והיה לי קשה לכתוב לבד בבית, אז כתבתי משפטים על הקירות כדי לראות איך הם נראים.

האמת שזה דבר ממש מרגש לעשות. על מה הספר?

על מישהי שחוטפת תקופת מאניה ומתאהבת בסטוץ בטינדר. היא חושבת שאם תצליח לשכנע אותו הוא יבין שהם זוג מושלם. היא מופיעה בכל מקום שהוא נמצא בו. כל זה עד שהיא מוצאת פסיכיאטר טוב. זה חלק ממגמה שיש כרגע בספרות של menal healt story.

רוצה לחלוק מחשבה על כתיבה?

כל מה שנכתב זה פיקשן. החוויה שלי היא ממילא לא החוויה של האדם השני בסיטואציה. לכן גם ניסיון לכתוב אמת לאמיתה יהיה בסופו של דבר טקסט בדיוני.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות: כשהאנרגיות של היקום מקלקלות לכם את הסנובורד | איילים, צינורות נפט ומיעוטים | להקים קהילה של לקטים בארץ טרופית |הראשון שיפתח בארץ בית ספר לרפואה פרטית יעשה ארגזים של כסף |  איך טועמים ערפל? | הכירו את אסי עזר ההונגרי | לחזור מברלין ולהפריט את הקיבוץ | לרקוד כל הדרך לאלוהים 

דנילו סיקה
תומר אפלבאום

דנילו סיקה, בן 33, ממנהיים, גרמניה. ממריא למנהיים

היי, אפשר לשאול מה עשית בישראל?

כן, עבדתי. אני עובד בחברה שמייצרת מערכת בטיחות לרכבות.

מה עושה המערכת?

היא בודקת את טמפרטורת הבלמים ואת הקשר שבין הרכבת לגלגלים. הטרמפרטורה יכולה להגיע לגובה מסוים, שבעת בלימה עלול להצית אש. יש סיכון גם שהרכבת תצא מהמסילה. אז המערכת מנטרת את הטמפרטורה ונותנת התרעה לקונטרול אם המערכת בסיכון. כך אפשר לעצור ולבדוק.

כל הכבוד. ואני שומעת שאתה איטלקי. אתה חי בגרמניה?

כן. אבל נולדתי בפירנצה.

למה היגרת?

אה, באיטליה יש בעיות פוליטיות אז העדפתי לעבור לגרמניה כדי שיהיה לי ולחברה שלי עתיד. עזבתי את כולם — את המשפחה, את החברים. באיטליה אין לי אפשרות לבסס חיים, להקים בית. אם הייתי נשאר שם, היה עלי לגור אצל ההורים. וזה לא סיפק אותי.

זה נפוץ שעוברים לעבוד בחו"ל?

כמה אנשים שאני מכיר עברו לאנגליה לעבודה, ואחרים לגרמניה ולבלגיה למשל. אבל זה לא בהכרח נפוץ. זה תלוי בבן אדם. אם אתה רוצה אוטונומיה וחוויות חדשות, קל יותר לחפש מחוץ למדינה. אבל זה קשה, כי לפעמים לא לומדים טוב את השפה. כרגע יש לי את הבעיה הזאת: קשה לי ללמוד גרמנית, ובעבודה שלי אני מדבר בעיקר באנגלית.

ויש הבדל מנטלי בינך לבין הגרמנים?

כן. התרבות שונה. לתפיסתי, לגרמנים יש ויז'ן ברור וישר, והם הולכים לעברו בלי לשנות לעולם את המחשבה. באיטליה לעומת זאת אנחנו חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים ואיך שאנחנו רוצים. אתה יודע איך אתה מתחיל ואיך תסיים, והאמצע פחות חשוב.

למה אתה מתגעגע באיטליה?

כרגע מתגעגע לחברים. קשה לי להתחבר. אני חברותי ופתוח, והגרמנים שאני מכיר קרים וסגורים.

וחברה שלך?

היא עברה לגרמניה לפני. למדה לימודי סביבה. מחפשת עבודה. יש לה את אותה הבעיה עם השפה.

זה בטח מאחד אתכם כזוג.

זה מגביר את הצורך להיות ביחד. אבל אנחנו חייבים למצוא עוד חברים. הייתי רוצה לפגוש גרמנים. להתחיל בפעילות. אולי כושר, ריקוד, כדורגל, ששיחקתי פעם באיטליה.

אז גרמניה זו הנקודה האחרונה?

אני חושב. צריך לראות אם החברה שלי תמצא עבודה. אם לא, נצטרך לעבור לאוסטרליה, שם יש לה יותר אפשרויות.

אתה אוהב לטייל?

תראי, זה קרה לי, בעבודה שלי אני צריך להגיע כל פעם לתקופה לארץ אחרת. ארצות הברית, קנדה, אסטוניה, שווייץ, שוודיה. אז התחלתי לאהוב את זה. ומפעם לפעם זה נעשה קל יותר. לעתים לטייל זה טוב, כי זה מאפשר שינוי של הרגלים ושל תרבות. אני לא אוהב שגרה. כשפוגשים אנשים ומכירים תרבויות, זה מאפשר איזו היפתחות. זה ניסיון טוב. ואם ישאלו אותי מה עדיף לעשות בחיים, אז אענה שלטייל. קשה כלכלית, אבל זה החיים.

איך אתה מרגיש כמהגר?

הגירה זה קשה בהתחלה, כי אתה יודע מה אתה רוצה אבל לא יודע מה תמצא. כשאתה מתחיל אתה נרגש ושמח כי אתה משתנה, אבל אתה מגיע וזה נעשה קשה ובודד, ונוצר פחד, ואתה מתחיל להרגיש בודד ושאין לך אף אדם בעולם.

זה נשמע כואב.

כן, אבל כשאתה מתחיל ללמוד ולקלוט זה הולך ונעשה בסדר. בארץ חדשה אתה לא מבין מה חושבים עליך ואיך תופסים אותך, וזה יוצר בעיה. אם אתה חזק אתה משנס מותניים ומגיע ליעד שלך. זו בוודאי חוויה שנותנת מוטיבציה, אתה גדל ומפנים, והמוח שלך מתמלא באחריות.

למה הכוונה באחריות?

בארצך, עם הוריך ומשפחתך, בכל בעיה או טעות שלך אתה מבקש עזרה. כך אתה לא גדל מספיק. כעת, אחרי שאני לבד, אני יכול לראות כיצד לנהוג בעצמי.

והבדידות?

בוודאי. בדידות היא בכל זאת פחד מעורבב בהתרגשות. אלו הם שני רגשות שנאבקים בתוכך בכל מסע. אז אני לא רואה את הפחד וממשיך הלאה.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו