בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"הגעתי לתחרות איש הברזל בזכות השירות שלי בסיירת מטכ"ל"

51תגובות
שני גור
תומר אפלבאום

שני גור (31), מיהוד, נוחתת מהונגריה

שלום לך, מאיפה את?

גדלתי בקליפורניה, אחר כך ביהוד. בתואר הראשון הייתי בבאר שבע, ולמדתי שם תואר נוסף בהנדסה רפואית, ואחר כך נסעתי להונגריה ללמוד רפואה.

מהיכן את נוחתת?

מהונגריה. נסעתי למבחן גמר ברפואה פנימית, ובינתיים אני בארץ לפני הסטאז' בישראל.

איך זה לבוא לסטאז' בארץ אחרי שלמדת בהונגריה?

אני מרגישה שחובת ההוכחה היא עלי. הפערים בין הונגריה לישראל הם כאלו שאצטרך לגשר עליהם, כי אנחנו סקנד בסט וזה בסדר. צריך להוכיח את עצמנו ולא להישאר כאלו.

נשמע שאת שועטת קדימה.

כן, אבל עדיין, משפחה וילדים זה הדבר שצריך לעשות. זה חשוב. הגיע הזמן למשהו שהוא לא רק אני ועצמי והספורט.

זו הבנה שנחתה עלייך פתאום?

זה קרה לי בהונגריה. בשנה החמישית ללימודים ראיתי שאנשים סביבי מתחילים להקים משפחה. עד אז חשבתי שאני יכולה להיות לנצח רק עם עצמי, אבל אז הבנתי שאני רוצה לתת מעצמי קצת החוצה, ויהיה קשה אם לא אעשה את זה כעת.

למה יהיה קשה לעשות את זה מאוחר יותר?

בעיקר בגלל פוריות האשה, יש טווח של גילאי 30 עד 35, ואני רוצה להיות כירורגית, אז עדיף לי ללדת בקרוב. מבחינת הקריירה, אנשים מתחתנים במהלך הלימודים, ועדיף להביא ילדים בסטאז'. אם את באה לסטאז' לפני הריון, יוכלו לא לקחת אותך. מעדיפים מישהי שהיא כבר אמא, כי היא כבר עשתה את זה ולא תלך להם.

זה כל כך לא פייר שלמרות כל ההתקדמות, בסופו של דבר הגוף מכתיב לנו שעון חול.

אין מה לעשות. מבחינה רפואית, יש שלב שהגוף משתנה, הרקמות משתנות. זה כמו מזגן שלא פעל הרבה זמן. אבל אלה סתם פנטזיות, ואני לא פנטזיונרית. אני אוהבת לעשות. וזה תחום שאני צריכה עדיין לחשוב איך לתפקד בו.

יש לי הרגשה שתעשי הכל כמו שצריך. איך קרה שרצית להיות רופאה?

כילדה תמיד רציתי להסתכל. מאוד רציתי לראות לתוך פצעים. אחר כך סבי חלה, והגעתי לטפל בו, והיה משהו בגישה של מטפל־מטופל שהרגשתי בו שלמה. חשבתי שלא לדעת מה קורה במכונה שאנחנו מסתובבים בה זה קצת מופרע.

ומהיכן המצליחנות והשאפתנות?

מהטניס בילדות, והטריאתלונים, עד איש הברזל, שזו היתה בכלל שירת הברבור שלי.

איך הגעת להתחרות באיש הברזל?

כששירתתי בסיירת מטכ"ל הייתי רוכבת מהבית לבסיס באופני שטח עשרה קילומטרים, זה היה לוקח משהו כמו 50 דקות. לא רכיבה רצינית. היה לוחם אחד שידע על זה, והוא הזמין אותי לרכוב בקבוצת אופני כביש. ככה הכרתי את עולם הטריאתלון, שהוא חלק מתחרות איש הברזל. אחרי עשר שנים בארץ בתחרויות, נרשמתי לאיש הברזל באוסטריה — 3.8 ק"מ שחייה, 180 ק"מ על אופניים וריצת מרתון של 42 ק"מ.

ואיך היתה התמיכה מצד המשפחה?

את האימונים הקשוחים עשיתי קצת בסתר, כי הפריע לאמא שלי שזה מעט לא בריא. היא אמרה לי, "עדיף שתחלקי עיתונים בבוקר מאשר שבע שעות באופניים". בסופו של דבר אמא ליוותה אותי לתחרות, ואפילו שיכנעה אותי לעשות קעקוע של הלוגו של התחרות.

את רואה הבדל בין עצמך לפני התחרות הזאת לבין אחרי?

כן, זה משהו שמלווה אותי מאז, גם בלימודי הרפואה. זה הקונספט שמשהו גדול במרחק נראה בלתי אפשרי, אבל צריך דווקא ראייה של הצעד הבא מולך בלבד, איפוק וכוח רצון. לא לרוץ אל הבלתי־אפשרי, אלא לחפש נקודות קרובות ולנצח בקטן כל פעם, עד הנקודה הסופית. ברפואה זה בדיוק זה. 

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות: "לא היתה ברירה, הייתי חייב להתפרנס. אז הקמתי סטארט־אפ" הייתי אומלל. רווק בן 30 פלוס, בודד, בלי אשה לצדו. זה היה גיהנום" | סבא רבא שלי נשך חייל נאצי בצוואר. ככה הוא ברח מבורות הירי | שתינו היינו מפעילות האמר בצבא, ככה הכרנו. היינו חברות טובות ואז זה קרה 

גבי ואלן שטרסברג
תומר אפלבאום

"היינו יחד ב–115 מדינות בעולם"

גבי ואלן שטרסברג, בני 47, מהרצליה, ממריאים לאוסטרליה

שלום לכם, אפשר לשאול לאן אתם טסים?

אלן: לאוסטרליה, לטיול של שבועיים. היינו שם כבר שלוש פעמים.

גבי: היינו בכל העולם כבר. זו בעיה (צוחקת).

יש סיבה מאחורי הטיילנות שלכם או שזו חדוות המסע?

אלן: היינו יחד ב–115 מדינות בעולם, כי זו העבודה שלי. אני מארגן טיולים לאמריקה הלטינית. לארגנטינה חזרתי 50 פעם. ואני אגיד לך יותר מזה, עד גיל 18 שנאתי לטוס. האוויר הדחוס, התורים. וזה לא שאני ממש אוהב לטוס היום, אבל העבודה שלי היא להגשים חלומות של אנשים. העבודה שלי מתחילה כשאתם מפסיקים לעבוד.

אפשר לשאול אם יש עדיין עבודה למארגני טיולים בעידן האינטרנט?

שאלה במקום. אני מתעסק עם אמריקה הלטינית, לא בורגס ומקומות כאלה, ואלו הם יעדים שאין עליהם עדיין כל המידע באינטרנט. גבי: מדובר באנשים שיוצאים לטיול לזמן קצוב, לא למוצ'ילרים שיש להם זמן להתבלבל.

אלן: אבל להגיד שעוד 20 שנה תהיה לי עבודה? לא יודע.

אתם מרגישים בטוחים בדרום אמריקה?

אלן: היה מקרה אחד. חשבנו שלא יקרה כלום כי טיילנו הרבה. נסענו לסן אנדרס, אי בקולומביה. שנה לפני זה עשינו ג'ט־סקי באנטליה, וגבי אמרה שהיא בחיים לא עולה יותר על הג'ט־סקי. אז שכרתי אחד לבד. אני חוזר מהים, ורואה פתאום גבר בגובה שני מטרים עם גבי, והיא אומרת לי שהיא יוצאת איתו לסיבוב של 20 דקות בים הפתוח, והיא נוהגת. אני אומר לעצמי, מי זה ההר אדם הזה? עוברת חצי שעה, עוברות 40 דקות, שעה. גבי לא חוזרת. אחרי שעה ורבע הוא מגיע למזח, דוחף את הג'ט־סקי ובורח. מזל שגבי עשתה קיקבוקסינג.

מה קרה שם בלב ים, גבי?

את חושבת שאת חכמה, ושזה לא יקרה לך. חושבת שכולם נחמדים ומבינה שלא כולם נחמדים. הוא רצה שאנווט לספינה סודית. הוא היה מאחורי. אני לא רציתי אז נהגתי ובעטתי בו, כי ידעתי שאם אגיע לשם, זהו. אמרתי לו שאם הוא רוצה משהו, הוא יצטרך להרוג אותי. הוא עדיין המשיך. מאז אני לא יוצאת לבד בטיולים, וגם ברחוב אני לא עושה דברים אם אלן לא איתי.

זו חוויה איומה, והתעוזה שלך מעוררת השתאות. רוצה לספר מה את עושה בחיים, גבי?

עובדת בחברת השקעות פרטית עם סניף בארץ. אנליסטית.

אלן: היא דוקטור למתמטיקה יישומית. מתמטיקאים הם אנשים מאוד חכמים, וצנועים ברמות.

גבי: אני לא צנועה, אני חנונית.

את מרגישה חנונית?

גבי: כן, מבפנים.

אלן: היא גם אלופת ישראל בריצת 5,000 מטר מעל גיל 45. שברה שיא לפני חודשיים.

אז את המתמטיקאית האצנית ואלן הוא הטייל?

אלן: אני עליתי לארץ מבלגיה. אחרי שהכרנו בדרום אמריקה, גרנו בבלגיה 15 שנה. הייתי שם רואה חשבון, וזה שיעמם אותי.

גבי: והריצה זה מאלן, הוא רץ 15 מרתונים.

על מה אתה חושב בריצה?

אלן: על הכל. על טיולים, על גבי. מנשק את טבעת הנישואים שלי. כשקשה בריצה, ככה כל מסלול, חמש־שש פעמים, מנשק את הטבעת.

ואיך הכרתם?

אלן: הכרנו לפני 25 שנה, בטיול אחרי צבא, בגבול פרו־בוליביה. גבי בקבוצה של שש חברות, אני בקבוצה של שלושה חברים. זה היה באגם טיטיקקה.

גבי: בגסטהאוס. ולאלן היה חבר יפה מאוד.

אלן: עוד יותר יפה ממני. חבר אחד קיבל עבודה באפריקה, ונשארנו שנינו על שש בנות. חבר שלי התלבש על חברה תוך שעתיים, ואני פתאום נשארתי עם שאר הבחורות.

גבי: גם חזרנו לימים למקום שהכרנו בו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו