"הגעתי ללונדון בעקבות טראומה. אני עדיין מתאושש"

נועה אפשטיין
צילום: תומר אפלבאום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
קובי כהן
קובי כהןצילום: תומר אפלבאום
נועה אפשטיין
צילום: תומר אפלבאום

קובי כהן (31)
גר בלונדון, ממריא ללונדון

היי, מה אתה עושה פה?

עוד מעט יוצאת הטיסה שלי ללונדון, שם אני גר. אני מנסה להעביר את הכלבה שלי שושי לשם, כי שם אני גר. זו כבר הטיסה הרביעית שאני עושה בעניין הזה, כי יש כל כך הרבה עניינים עם זה — הסגר, ובעל הבית שרוצה מסמכים והמלצות מהווטרינר, שיחות, שלא תדעי.

אז מה תעשה?

נראה לי שבסופו של דבר אעביר את הבעלות עליה לבת הזוג שלי, שהיא בלגית וגרה איתי בלונדון. ואז נעביר את שושי דרך אירופה, ככלבה בלגית גאה. הקורונה סיבכה קצת את העניינים.

מה הזמן הכי ארוך שבילית בנפרד משושי?

נראה לי שחצי שנה. אבל די, אני לא יכול בלעדיה ואין פה גם מי שידאג לה מספיק טוב.

מה הביא אותך ללונדון?

קשה לי לדבר על זה. בואי נגיד שאני מתאושש מטראומה. זה עדיין טרי, והמעבר ללונדון נועד להסיח את דעתי מהעניין הזה, להרים אותי.

בסדר, אז כיוון אחר. איך אתה מעביר את הזמן בלונדון?

בעיקר באמנויות לחימה ובמוזיקה.

נתחיל מאמנויות הלחימה. איך הגעת לזה?

מגיל 15 אני מתאגרף. כמי שגדל בנתניה, אני לא מתרגש מללכת מכות. הייתי נער שעושה כל סוג של ספורט, ואז למדתי שאני טוב באיגרוף. הנוקאאוטים באו לי בקלות.

ממש טוב?

מתברר שלא ממש. אחרי הצבא נסעתי לארצות הברית עם חברים והתאגרפנו שם עם מקסיקאים באקדמיות של איגרוף. למדתי ספרדית אש, וגם קיבלתי מכות והבנתי שאני כלום, אני לא באמת טוב. אבל זה כיף.

האף עדיין שלם.

כן, אבל המרפקים שלי גמורים, כל מיני רצועות נקרעו שם. נפצעתי לא פעם.

ועכשיו מה?

עכשיו אני מתאמן אצל רוג'ר גרייסי, שהוא הנכד של מי שהמציא את הג'יו־ג'יטסו הברזילאי. יש לו אקדמיה שם עם כמה אלפי תלמידים. הוא היה לוחם UFC ו–MMA, בין הגדולים שהיו.

מה בנוגע למוזיקה?

אני אבלטוניסט.

מה?

אבלטון (Ableton) זו תוכנה ליצירת מוזיקה וסימפולים. יש לי אולפן בישראל. בלונדון יצא לי ליצור עם כל מיני אמנים, אבל אין לי שם אולפן משלי, אז אני מגיע לאולפנים אחרים עם מחשב.

איזו מוזיקה?

טרנס. הז'אנרים שלי הם בעיקר דאון טמפו וזנון. דאון טמפו זה צ'יל, רגוע וכיפי. זנון זה אולי קרחנה לחלק מהאנשים, אבל בשבילי, אין כמו סט של זנון בעשר בבוקר, להשתולל. הטרנס מלווה אותי מגיל 13, אבל בלונדון המוזיקה של מסיבות הטבע היא אחרת. ה–BPM, כלומר הפעימות לדקה, הרבה יותר גבוה, הרבה יותר חלליות. גם האופי של המסיבות אחר. אתה הולך שעה וחצי בתוך היער, בבוץ, כמו בצבא, כדי להגיע למסיבה. בישראל הייתי מגיע עם הג'יפ עד למקום.

מעניין אותך להתפרסם עם המוזיקה?

לא. כסף לא ייצא מזה, ואני לא הטיפוס שינגן על הבמה. הרבה יותר כיף להעביר את המוזיקה למישהו, ולראות שאנשים עפים ומשתוללים על הטרק שיצרתי, זה הסיפוק הכי גדול.

גם החברה הבלגית בעניין הזה?

לא ממש, אנחנו יותר מחוברים באורח החיים, שנינו טבעונים ועושים הרבה מדיטציות ויוגה.

איך נפתחת לעולם הזה של מדיטציות ויוגה?

דרך קוקה. זו הטראומה שהזכרתי בהתחלה, ועדיין קשה לי להתעסק בזה. קוקה היתה כלבה שלקחתי מאגודה בתל אביב. דוגו ארגנטינו, 55 קילו של כלבה יפהפייה. אבל אחרי שנה התפרצה אצלה שושנת יריחו. היא היתה מאוד חולה, ונאלצתי לעזוב את העבודה כדי לטפל בה במשך שנתיים. ניסיתי גם טיפול אלטרנטיבי, דיקור סיני, יוגה לכלבים, ודרך זה נשאבתי לעולם הזה.

הכלבה קוקה. "נאלצתי לעזוב את העבודה כדי לטפל בה במשך שנתיים"
הכלבה קוקה. "נאלצתי לעזוב את העבודה כדי לטפל בה במשך שנתיים"צילום: קובי כהן

זה עזר לקוקה?

כן, אבל המחלה גרמה לה להתקפים אפילפטיים ופרכוסים שהלכו והחמירו. הייתי מסתובב עם מזרקים בכיסים. כדי להתחיל להתגבר על המוות שלה הייתי צריך לנסוע. לא מזמן היה יום השנה למותה, ועדיין קשה לי מאוד. אני מקווה שהחיים בלונדון ושושי יעזרו לי להתגבר. 

קרן לוין
קרן לויןצילום: תומר אפלבאום

"מצאתי את עצמי רצה הביתה אפילו שלא היה לי שום דבר לעשות"

קרן לוין (25)
גרה בפילדלפיה, נוחתת מניו יורק

היי, מאיפה את מגיעה ולאן הולכת?

מפילדלפיה, אני לומדת שם תואר ראשון. חוזרת עכשיו לבידוד בחיפה, שם גדלתי ושם נמצאת כל המשפחה.

איפה תעברי את הבידוד?

בדירה שאבא שלי עומד לשפץ בחיפה. יש שם מזרן על הרצפה ומיקרוגל, וזהו פחות או יותר. ויש את המחשב שלי, שזה חשוב גם לבינג'ים של הסדרות שאני הולכת לעשות, וגם לסמסטר הקיץ שיתחיל ממש לקראת סוף הבידוד.

למה את ממשיכה לסמסטר קיץ?

אני חייבת להעביר את הזמן איכשהו. בשנה שעברה חזרתי לחופשת קיץ, ושלושה חודשים לא עשיתי כלום, חשבתי שאני משתגעת. בגלל הקורונה מעבירים את סמסטר הקיץ מרחוק, אז נמלא לפחות חודש וחצי.

למה תואר ראשון באמריקה?

אבא שלי אמריקאי ויש לי אזרחות. הוא פרופסור בטכניון, ועודד אותי ללמוד שם. תמיד היה ברור שאלך לשם, אני לא אוהבת את מערכת הלימוד בארץ. שם יש מבחר, זה לא רק פוקוס על התואר, יש הרבה קורסים מסביב, ויוצאים משם עם ידע על המון דברים. גם לא מתמקדים רק במבחנים כמו בארץ. הם גם כל כך נגישים שם, מאוד בעד התלמידים שלהם. אני רואה את ההבדלים מול חברים שלי שהם סטודנטים פה.

למה דווקא אוניברסיטה בפילדלפיה?

היא טובה ואבא שלי גם למד שם. הוא הזכיר את זה רק אחרי שהחלטתי שאני רוצה ללכת לשם, "אה דרך אגב, גם אני הייתי שם". ויש לה תוכנית לסטודנטים יותר מבוגרים, שזה נחמד, כי אני לא צריכה ללמוד עם בני 18. הרבה מהם יוצאי צבא אמריקאים, שהתגייסו בגיל 18 והשתחררו נניח בגיל 27. אה, וגם ידעתי שאני שונאת את ניו יורק.

מה יש לשנוא בניו יורק?

אחרי הצבא נסעתי לשם לשנה, לקחתי כל מיני קורסים — פסיכולוגיה, אנגלית, כימיה, מתמטיקה, מין שנה כללית עם טעימות מפה ושם. גרתי עם אבא שלי, שהיה בשנת שבתון, וזה היה נחמד, אבל הייתי בהלם מהעומס והכאוס, מהתחרות ומהמהירות. כולם שם ממהרים. מצאתי את עצמי רצה הביתה כשאין לי שום דבר דחוף לעשות, אבל כולם רצים אז גם אני. לא יכולה לסבול את המנטליות הזאת. אמא שלי אומרת שפילדלפיה היא החיפה של ארצות הברית. יש בזה משהו, היא שקטה וקצת משעממת, אבל לי זה מתאים.

למה גיאולוגיה?

לא ידעתי שזה מה שאני רוצה. אבל אז לקחתי קורס בגיאולוגיה של הים ונדלקתי. זה באמת מאוד נישתי, תואר שבוחרים בו מעט מאוד אנשים, ועוד פחות נשים. יש המון תחומים בגיאולוגיה — כל המאובנים, מינרליזציה, גיאופיזיקה, גיאוכימיה.

מה את אוהבת בזה?

נכון לעכשיו, הגיאופיזיקה זה מה שהכי מושך אותי. זה בעצם כל ההתנהלות והתזוזות של כדור הארץ, מהרמה הכי מיקרוסקופית ועד להכי מקרו שיש. כל הפיזיקה של כדור הארץ. אני מתה על זה, זה מדליק לגמרי. היינו לא מזמן בטיול של שישה ימים בדיונות חול בניו מקסיקו.

בדיונות חול בניו מקסיקו. "כתבנו עבודה על הפיזיקה של החול"
בדיונות חול בניו מקסיקו. "כתבנו עבודה על הפיזיקה של החול"צילום: קרן לוין

עכשיו, בקורונה?

יום לפני. נחתנו שם, ובאותו יום הכל השתנה. ברגע שנחתנו, קיבלנו הודעה מהאוניברסיטה: הכל מבוטל, אנחנו סוגרים, כל הטיסות המתוכננות מבוטלות. אבל אמרנו, אם אנחנו כבר פה, באמצע שום מקום, כדאי שכבר ננצל את זה.

מה עשיתם שם?

היינו צריכים לכתוב עבודה על הפיזיקה של החול שם. זה בעצם על התזוזה שלו, מה גורם לו לנוע, מה האלמנטים שהוא צריך בשביל לנוע. אני כתבתי על גלי חול עם גרגירים בגודל שונה, מה צריך בשביל להזיז אותם, מה מאפיין את הדרך שבה הם זזים. הפיזיקה של התנועה.

מה זה אומר כשמדובר בחול?

החול נע גם בצורות קבועות וגם בכאוס, זה תלוי ומשתנה. יש את הגרגירים שיכולים לנוע עם האוויר, והם מסתדרים בתבנית, ויש גרגירים בגודל שונה אז זה כאוטי ורנדומלי יותר. כשיש תווים סימטריים ו"מצוירים" על החול, זה אומר שאלה גרגירים של גודל אחד וחומר אחד, והם מספיק קטנים כדי שהרוח תעיף אותם. ברגע שהם נוחתים, הם נצמדים אחד לשני ויוצרים את הצורה של הגל הזה, אותם ציורים סימטריים שאנחנו רואים בחולות. מעניין, נכון?

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות || "פעם אני הייתי מגיע מארץ מתקדמת ואירופית. עכשיו זה כמעט הפוך" | "מה שראיתי במחנה הקיץ הבהיר לי - הילדים שלי לא יגדלו באמריקה" | "אני מקווה שאבא מחכה לי. לא נשאר לו הרבה זמן" |

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ