לחיות בלי כסף ובלי עבודה

ליאת אלקיים
ליאת אלקיים
צילום: תומר אפלבאום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מימין: חן צבי, אורי צבי ונעמי צבי
מימין: חן צבי, אורי צבי ונעמי צביצילום: תומר אפלבאום
ליאת אלקיים
ליאת אלקיים
צילום: תומר אפלבאום

חן צבי, בן 25, נווד, אורי צבי, בן 31, מסיאטל, נעמי צבי, בת 58, ממושב גבעתי. אורי נוחת מטורונטו, קנדה

איך בסיאטל?

אורי: מגניב. הטבע מדהים, האנשים אחלה, הכל טוב חוץ מהשמש שחסרה לי.

נעמי: נראה מה תגיד על השמש עוד יומיים.

אורי: התגעגעתי. שש שנים לא הייתי בארץ.

מה עשית בשש השנים האלו?

אורי: עבדתי, טיילתי, ואז, לפני שלוש שנים, החלטתי שהגיע הזמן ללמוד.

מה אתה לומד?

אורי: ביומדיקל אנג'נירינג לתואר ראשון באוניברסיטת וושינגטון. עוד שנה אני מסיים.

וחוץ מללמוד?

אורי: אני פעיל ב"StandWithUs", זה ארגון א־פוליטי שמסנגר על ישראל.

איך מסנגרים על ישראל?

אורי: אני מרגיש שהדבר העיקרי בנוגע לסכסוך זה ללמוד עליו, וזה מה שאני מנסה לעשות. אני מארגן פעילויות, מזמין דוברים. ברבעון האחרון אירגנו כ–20 אירועים שונים בקמפוס, חלקם כתגובה על האירועים של BDS.

אילו אירועים למשל?

אורי: הם עשו שבוע שהוקדש לאפרטהייד. היה להם קיר ענק שכתוב עליו "אפרטהייד", "ג'נוסייד" וכל המילים הכי נוראיות, ושמו שם תמונה של גדר ההפרדה בישראל ושל הגדר בגבול עם מקסיקו. ואנחנו הסברנו שזה לא אותו דבר, כי אף מקסיקאי לא הגיע לארצות הברית כדי לרצוח אמריקאים. בכלל, אנחנו מנסים להגיד שזה מצב מורכב, לא שחור ולבן.

למה אתה עושה את זה?

אורי: כי אכפת לי. אם לא נעשה משהו, נהיה עוד 20 שנה בצרות גדולות.

נעמי, את גאה בילד?

אורי: אני חייב להגיד משהו חשוב על אמא שלי. אני מרגיש שיש לי אמא מדהימה, אוהבת וחכמה.

נעמי: במילים אחרות פולנייה.

אורי: לפעמים קצת על הצוואר, אבל לפחות היא חינכה אותנו לעצמאות פוליטית וכלכלית.

נעמי: כן, הילדים שלי עצמאיים. כל אחד מהם הלך לכיוון שלו.

חן, לאיזה כיוון אתה הלכת?

חן: אני נודד כבר שנתיים וחצי. מדי פעם אני עוצר לנוח בבית של אמא. עכשיו אני עם רגל שבורה אני נמצא שם כבר חודש וזה לא פשוט. אני רוצה לחזור לדרך.

נעמי: הוא גם טבעוני.

חן: וחודש שלם חייתי בלי כסף, והיה גם אסור לי להרוויח כסף על פי החוקים של עצמי. ליקטתי מהטבע, קיבלתי שאריות ומתנות ועשיתי גם דמפסטר דייבינג.

חודש שלם צללת לפחי זבל? איך שרדת?

לא סתם שרדתי, שיגשגתי. וכתבתי גם בלוג.

ומה למדת בדרך?

חן: הפחד הכי גדול בתרבות שלנו זה שלא יהיה לנו כלום. אבל הבנתי שאני לא רוצה להיות הבנאדם הזה שכל דבר שהוא צריך קונה בכסף. בחודש הזה שהסתובבתי הייתי קצת כמו כלב, בכל פעם שהייתי רואה בני אדם הייתי אומר: "היי, הנה בנאדם, אולי הוא יראה אותי וישחק איתי ויאהב אותי?" ודברים קרו, מישהו כבר צעק: "תארגן לו פיתה!" הרבה פעמים חושבים על אנשים נזקקים כעל עלוקות, אבל אני חושב שלחלק מהאנשים שפגשתי בדרך תרמתי יותר ממה שהם תרמו לי.

יפה. נסיים איתך נעמי. מה את עושה, חוץ מלגדל ילדים לתפארת מדינת ישראל?

נעמי: אני מדריכת טיפול נמרץ ופרמדיק במד"א.

אורי: האשה הפרמדיק הראשונה בארץ. היא בחיים לא תספר, אבל ה"אמריקן פרנדז אוף מד"א" עשו לכבודה טקס בבברלי הילס.

נעמי: האירוע לא היה לכבודי, זה היה אירוע התרמה למד"א.

אורי: שגייסו בו שישה מיליון דולר.

למה שלחו דווקא אותך?

נעמי: אני עובדת באשקלון, ובצוק איתן היה טיל שפצע ילד ואנחנו יצאנו בלי קריאה. מצאנו ילד בן 16 זרוק בחורשה. הריאה שלו היתה מוצפת בדם, עוד דקה הוא מת, ועשיתי לו ניתוח שדה, אינסטלציה, עזבי. עכשיו הוא מתגייס. אני בקשר טוב עם האמא.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות: אי אפשר אף פעם לדעת מתי באמת יש פה מלחמה | להסתדר בהודו בלי המזוודה שלך | לעשות פטריות ואסיד, ולחיות עם חמישה יורו בכיס | דנה לב לבנת הבינה כמה קל לוותר על בית ולנדוד בין מדינות

מייק מונטיאל וחוסה ברלנגהצילום: תומר אפלבאום

מייק מונטיאל, בן 20, חוסה ברלנגה, בן 31, מטבריה. מייק ממריא למדריד, ספרד

שלום, אפשר לשאול מה עשיתם בארץ?

חוסה: אני טיילתי והתנדבתי בהודו ובאתיופיה, וכשחזרתי לספרד הלכתי להתראיין לעבודה כארכיטקט, ושאלו אותי אם אני מוכן להתנדב בפרויקט בכנרת שמשלב ארכיאולוגיה וארכיטקטורה, כהכנה לקבל את העבודה בהמשך. זה התאים לי והתנדבתי.

ספר על הפרויקט.

חוסה: המקום הוא שילוב בין מלון לאתר ארכיאולוגי. הוא ממוקם סמוך למושבה מגדל, ליד הריסות של בית כנסת עתיק מהמאה הראשונה לספירה, שזה החלק של הארכיאולוגים. אנחנו, המתנדבים והמהנדסים, בונים שם מסעדה ומרכז מבקרים.

מייק, גם אתה חלק מהפרויקט?

מייק: אני הטבח. אני משוגע.

לכמה אנשים אתה מבשל?

מייק: זה תלוי. לפעמים יש שם 13 איש ולפעמים 80. זה עניין של תקופות. חלק מהאנשים נשארים שבוע וחלק שלושה חודשים.

כמה זמן אתה נשארת?

מייק: אני נמצא כאן כבר שנתיים. יש לי אוכל ומקום לישון, אז אני לא צריך יותר כלום, אולי קצת עזרה מההורים.

ואיך אתה הגעת לפרויקט?

מייק: לא היה לי רעיון מה אני רוצה לעשות בחיי, ובן הדוד שלי שהיה בארץ והתנדב אצל כומר בירושלים, אמר לי: "אתה טבח טוב, תנסה". אז נסעתי לארבעה חודשים שהפכו לעשרה.

חוסה: הוא כבר למד לדבר עברית.

ואיך הוא מבשל?

חוסה: דיברתי עם אמא שלי והיא שאלה איך האוכל הישראלי, אז אמרתי לה שאני לא יודע, אבל האוכל המקסיקאי אחלה. הבית עצמו נעים ושותים הרבה בירות.

מייק: כרגע יש לי הנגאובר, שתינו כל הלילה וישנתי שעתיים באוטו במגרש חניה בתל אביב.

מאיפה באים המתנדבים?

חוסה: פגשתי כאן אנשים מכל העולם, לטביה, קנדה, ארצות הברית. אני אפילו לא יכול לזכור את כל השמות.

מייק: מאז שאני כאן פגשתי 472 אנשים חדשים. כן, ספרתי. רוב המתנדבים הם קתולים שרוצים להיות קרובים למקום קדוש, ופעמיים בשבוע גם יש מסעות למקומות קדושים אחרים.

אתה עצמך קתולי?

מייק: כן.

חוסה: גם אני נולדתי קתולי. אבל אני חושב שלמקום הזה יש קסם אפילו אם אתה מכניס למשוואה רק את החלק העובדתי ההיסטורי. זה מרשים לבקר בירושלים, להיות מודע להיסטוריה של המקום. כל כך הרבה אנשים מתו כדי להגיע לירושלים.

אתה אומר את זה כאילו זה משהו טוב. מייק, לאן אתה נוסע?

מייק: לצפון ספרד, לעשות את הקמינו דה סנטיאגו, זה טרק ידוע. אני הולך לעשות 250 קילומטר באופניים במשך שישה ימים עם כמה חברים. הם כבר מחכים לי שם עם החברה שלי. מאוד חם שם עכשיו.

חוסה: זה עדיין זמן טוב, אם אתה רגיל לחום. אני עשיתי את הקמינו כבר חמש פעמים. אפשר לפגוש שם מלא אנשים מכל העולם.

למה חמש פעמים?

חוסה: הייתי מאמן של ילדים עם תסמונת דאון במדריד. ולקחנו אותם לקמינו חמישה קייצים ברצף. זה היה דבר גדול, באיזשהו שלב אפילו התקשורת עקבה אחרינו והיינו בטלוויזיה. היה כיף.

נשמע מורכב ומאתגר יותר מאשר כיף.

חוסה: לא שילמו לנו על המסע הזה, חוץ מעל אוכל. התנדבנו, כי בשבילי ובשביל הילדים זו היתה מתנה מדהימה. זו היתה הפעם הראשונה בחייהם שהם נסעו להרפתקה אדירה, בלי הורים.

לא חששת?

חוסה: לא. אלו ילדים שהכרתי היטב, עבדתי והתנדבתי איתם שנים. חוץ מזה, עשינו איתם רק את החלק האחרון, כי הילדים לא יכולים ללכת יותר מעשרה קילומטרים ביום. אני אומר ילדים, אבל הם היו מגיל 18 עד 50 ועדיין התנהגו כמו ילדים.

עד מתי תישארו בארץ?

מייק: אני מתכנן להיות פה עד נובמבר. יש לי חברה ממקסיקו שפגשתי פה, אבל היא חזרה למקסיקו לפני חצי שנה כדי ללמוד בקולג'. אז גם אני בטח אסע ללמוד.

מה?

מייק: אסטרונומיה.

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"