ליאת אלקיים
ליאת אלקיים
צילום: מגד גוזני

ג'וש פרייס, 17
מתגורר בברלינגטון, ניו ג'רזי
נוחת מאיסטנבול

שלום, אפשר לשאול מה תעשה בארץ?

אני רקדן וכוריאוגרף, באמצע שנת הופעות ושיעורים מסביב לעולם. טורקיה היתה המדינה הראשונה, ישראל השנייה, ומכאן אמשיך לאירלנד, להולנד, לצרפת, להונגריה, לגרמניה, לאוקראינה ולספרד.

איפה תופיע בארץ?

בסטודיו "ביסטריט" ברמת גן. הכרתי את הבעלים באינסטגרם, יש דרך אחרת להכיר היום?

יש לך הרבה עוקבים?

עשרות אלפים. להרבה אנשים שרוקדים בלוס אנג'לס יש, הטורים של השיעורים וההופעות קורים עכשיו בגלל זה, בעיקר של היפ הופ. כרגע אל.איי היא חללית האם של ההיפ הופ. זה הטור הראשון שלי והוא סולד אאוט. בשיעור האחרון שלימדתי בטורקיה היו 150 איש וזה היה מדהים. מטורף. לא ציפיתי לזה.

נשמע כיף.

נחמד לנסוע ולחלוק את הידע שלך, בעיקר לראות אנשים וקהילה שאנחנו חלק ממנה. יש אנשים שחושבים שריקוד זה כמו תחרות, אבל לרקוד זו קהילה. אני רוקד כבר 11 שנה.

איך בן 17 מגיע לסיבוב כזה ברחבי העולם?

התחלתי לרקוד כשהייתי בן 7, התחלתי עם היפ הופ, ג'אז ובלט. למדתי בניו יורק בבית ספר למחול של אלווין איילי והייתי ילד ברודוויי, ילד עם קריירה.

איזו מין קריירה?

רקדתי עם ג'נט ג'קסון ברית'ם ניישן טור, אהבתי מאוד להופיע איתה, רקדתי גם עם כריס בראון ועם סיירה והופעתי בטקס הדלקת אורות כריסמס אחד עם מריה קארי. היינו 12 רקדנים והיא לקחה ארבעה מאיתנו להופעה בבית הלבן. זה היה נהדר. זכיתי לפגוש את הנשיא אובמה.

כיף.

בהתחלה אמרו שלא נפגוש אותו, אבל בסוף ג'יין לינץ', המנחה של הערב, אמרה "Give it up for Obama". התרגשתי ואמרתי שטויות, משהו כמו "בן אדם, תודה שאתה תומך בשחורים".

כיף אבל מלחיץ.

המקומות והאנשים שהופעתי איתם קצת הפחידו אותי, אבל תמיד יכולתי לחזור למקום שבו לא ידעתי כלום. האהבה לריקוד מילאה אותי, לא היה אכפת לי מכלום חוץ מלזוז. רקדנים יכולים לשכוח שלרקוד יכול להיות פשוט כיף, אבל אני תמיד זוכר. התקדמתי יפה עם הכיף הזה.

בהחלט.

הייתי גם ב"מלך האריות", זה היה כיף. ממש התמקדתי בברודוויי, זה כל מה שרציתי לעשות.

אז למה עברת ללוס אנג'לס?

כשגדלתי נתקעתי בגיל של אמצע הדרך, לא יכולתי לשחק ילד קטן אבל עוד לא יכולתי לשחק מבוגר. אז עשיתי סוויץ'. בגיל 13 עברתי עם אמא שלי, וכל דפוס החשיבה שלי השתנה.

מדהים שכבר היה לך דפוס חשיבה מקצועי. מה השתנה?

אני מרגיש שרק שבאל.איי הפסקתי לראות בעצמי רק ילד תיאטרון והתחלתי לקחת את הריקוד ברצינות, התחלתי לאהוב את הריקוד כאמנות, לשם הריקוד. לא היתה לי עבודה במשך שנתיים וכל החברים בגילי עבדו. זה היה קשה מאוד, אבל מילא אותי במוטיבציה. השתמשתי בכעס ובדיכאון שהרגשתי כדי לעבוד קשה יותר. לפני שנתיים הבנתי גם שאני לא רוצה להיות רק רקדן ושלא אוכל לרקוד לנצח.

מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול?

אני מקווה להיות מנהל אמנותי וכוריאוגרף. כילד כל הזמן אמרתי שאהיה על הבמה ואהיה שחקן. בהתחלה אמא שלי לא בדיוק האמינה שזה יקרה, אבל היא עזרה מאוד. השתתפתי בתחרות כישרונות ברשת, הגענו לגמר 20 איש, וכל מיני סוכנים באו לראות אותנו. כולנו עברנו על הבמה, ואז באלתור התחלתי לעשות הליכת ירח.

מתה על מון ווקינג.

היו קריאות "או מיי גוד", קיבלתי הצעות משבע סוכנויות שונות.

עברת הרבה בשביל טינאייג'ר.

זה גורם לי לגדול מהר, אבל אני מנסה להיות עוד קצת ילד. אמא שלי מאפשרת לי לא לאבד את זה. היא חופרת שאלך לקולג', אפילו לשנה אחת, אבל אני אומר לה שכבר עכשיו אני לומד. אני אוהב לצפות במאחורי הקלעים של הופעות, זה אפילו יותר מלמד מקולג' .

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות || "מאז שטראמפ נבחר אני לא נמצא בארצות הברית. כרגע אין לי בית" | "בישיבת צוות אחת זרקנו גרזנים. פגישה אחרת עשינו בתוך בריכת גלים"

"הופתעתי שניסו לרמות אותי בנתב"ג. חשבתי שאתם עשירים מדי בשביל זה"

מלינדה מיי, 33
מתגוררת בשיונדה, סין
ממריאה לעמאן

שלום, אפשר לשאול מה עשית בארץ?

אני עובדת בחברה שמייצרת מזגנים, באתי הנה לעשות עסקים.

למכור מזגנים לישראלים זה קצת כמו למכור קרח לאסקימואים, לא?
באמת קונים פה בעיקר מזגנים של חברות מקומיות, והסטנדרטים בשוק הישראלי גבוהים מאוד. הגעתי עם מהנדס החברה והבנו שאנחנו חייבים להכניס כל מיני תיקונים במזגנים אחרת לא נעבור את מכון התקנים. יכול להיות שאתם משתמשים במים שהותפלו ממי־ים?

לא נראה לי.

יש הרבה חול במים שלכם. או שמוסיפים דברים למים, אולי פלואוריד, אולי מגנזיום, חומרים שיוצרים משקעים ויכולים לגרום לקורוזיה במזגנים סיניים. המותגים של הסינים לא פופולריים בישראל כמו המותגים היפניים.

ספציפית בישראל?

לא, בכל העולם. הם התחילו קודם. יש לכם מושג למה השגרירות הישראלית בסין נסגרה?

אין לי מושג.

אני מפחדת שיהיה בעייתי לעבוד עם ישראל עכשיו. גם ככה לוקח חודשים להשיג ויזה ותמיד אומרים שהמערכת עמוסה, אבל אני מקווה שזה רק זמני. אמנם יש קונסוליה ישראלית בהונג קונג ויכול להיות שאם לא תהיה לי ברירה אסע לשם, אבל כרגע לא כל כך נעים לבוא ולצאת מהונג קונג, זה אפילו קצת מפחיד עם כל הבלגנים שיש שם.

איך היה הביקור, בלי קשר לעבודה?

זו פעם ראשונה שאני בישראל ואני חייבת להגיד שבתל אביב הכל יקר מאוד. לפני שנסעתי הייתי מודאגת מהמצב הביטחוני אז העדפתי להזמין מלון גדול במיקום מרכזי, אבל כשביקשתי מאחד הלקוחות שימליץ לי על מלון הוא שאל אותי מה התקציב שלי וכשאמרתי 50–60 דולר הוא אמר לי שזה לא אפשרי. לקחתי מלון פשוט, שבמחיר שלו הייתי מקבלת ברוב העולם חמישה כוכבים. וגם האוכל המקומי ממש יקר.

בעיות ידועות.

הגעתי בלילה, לא היתה רכבת וכששאלתי נהג מונית מה המחיר הוא אמר 70 שקל. כשנכנסנו למונית, הוא אמר פתאום 250. אמרתי, איך אתה יכול ככה לשנות את המחיר? הוא נהיה עצבני וצעק שאני טיפשה. פחדתי שייקח את המזוודות וייסע. בסוף לא נסעתי איתו.

אני מתנצלת בשם היושבים בציון.

אל תתנצלי. זה לא נעים, אבל אני נוסעת הרבה בעולם ומונית בשדה התעופה זו תמיד בעיה כשאתה זר. ניסו לרמות אותי ברומניה, ביוון, אבל הופתעתי שזה קרה כאן. חשבתי שכל הישראלים עשירים מספיק ולא צריכים את זה.

זה ממש לא המצב. עובדים פה קשה.

אני עובדת 12 שעות כל יום. סין גדלה ממש מהר, אז אם את רוצה לשמור על קצב את חייבת לעבוד קשה. אני חושבת שזו הסיבה שהיום כולם בסין לחוצים. משדרגים עכשיו את כל התעשיות בסין, בעצם מעבירים את הייצור לדרום אסיה ולאינדונזיה, כי עלות העבודה שם הרבה יותר נמוכה. התעשייה הסינית עוברת לטכנולוגיה ולבינה מלאכותית, משתדלים שקו הייצור יהיה כמה שיותר ללא מגע ידי אדם. אולי בעוד 20 שנה כבר לא יהיו אנשים בפסי ייצור, יחליפו אותם רובוטים. אבל אני עובדת בשיווק.

ייקח עוד זמן עד שרובוטים יהיו אנשי מכירות.

אני נוסעת הרבה וזה קשה. לנשים, בכל מדינה שהיא, זה תמיד יותר קשה. כשהייתי צעירה לא היתה לי בעיה, וזה נהיה יותר מורכב אחרי שילדתי. אבל זו העבודה שלי, ואני בתחום כבר 11 שנה ולעזוב הכל יהיה בזבוז נורא. אני לא רוצה להתחיל מחדש מאפס, והכנסה קבועה היא דבר חשוב ממש כשיש לך ילד. בכל פעם שאני נוסעת אני מרגישה שזו גם קצת בריחה מהחיים האמיתיים שלי, עשרה ימים שאני לא שומעת את הילד בוכה בלילה. מתיש לטוס כל כך הרבה, אבל אני מרגישה שבמטוס אני יכולה למצוא את השקט הפנימי שלי.

אז מה קשה לך בנסיעות?

זה שאין לי בעצם עם מי לדבר. אם ראיתי משהו יפה או קרה לי משהו שמח או מדכא אין לי עם מי לחלוק את זה. אני לבד.

כתבות מומלצות

BW אמזון רחפנים 256

החבילה מתעכבת: למה הרחפנים של אמזון עוד לא סיפקו את הסחורה

קראק פאי הקלאסי של גוז' ודניאל

משחקים עם קראק פאי: ארבעה מתכונים לעוגה הממכרת

פרויקט הרצל 138

סוף סוף יש סיבה לעצור ולהביט בבית הבאר ברחוב הרצל

הדרך הקלה והטובה ביותר להימנע מקרני השמש היא להפחית את החשיפה הישירה

מה ההבדל בין כתמי שמש לנמשים ומה גורם להם?

אבישי בן-חיים

ל"ישראל השנייה" מגיע דיון רציני יותר, ובעיקר כזה שמבוסס על אמת

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"