"פעם אני הייתי זה שמגיע מארץ מתקדמת ואירופית. עכשיו זה כמעט הפוך"

נועה אפשטיין
נועה אפשטיין
צילום: תומר אפלבאום
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
משפחת גואטה
משפחת גואטהצילום: תומר אפלבאום
נועה אפשטיין
נועה אפשטיין
צילום: תומר אפלבאום

רוברטו (53), שרון (16), רחל (26) וליזה (49) גואטה. מימין לליזה: שון (30)
גרים ברומא, ממריאים לרומא

לאן אתם טסים, משפחה יפה?

ליזה: בחזרה לרומא. ברחנו מהקורונה כבר במרץ. מלבד הבנות שכאן איתנו, יש לנו עוד שני ילדים גדולים בתל אביב, ולרוברטו יש שתי אחיות פה. אז עכשיו אנחנו חוזרים, יחד עם החבר של רחל, שון. הם היו אמורים להתחתן ביוני אבל דחינו. נהנינו להיות פה כולנו יחד.

רוברטו: באיטליה המצב קשה. אפילו ברומא, שנפגעה הרבה פחות, יש לחץ. יש לנו חברים ומכרים שחלו, אבל לשמחתנו כולם הבריאו.

אתם משפחה גדולה.

ליזה: כן, בקהילה היהודית באיטליה יש לפחות שלושה ילדים במשפחה. זה מאוד שונה מבשאר איטליה. אנשים כבר לא עושים ילדים. הם מפחדים כי המצב לא טוב ולא ברור. הקהילה היהודית הופכת את הדברים לקצת יותר קלים כי יש יותר תמיכה וגם תמיד יש את המחשבה שיש את ישראל.

מאיפה העברית המשובחת?

רוברטו: מבית הספר, מביקורים בישראל וגם מצפייה בסדרות. ראינו את "פאודה", "הבורר", "מתים לרגע", כל מה שיוצא. מאז שהילדים היו קטנים הייתי אומר להם, תראו את האוניברסיטה פה, תראו איך התפתח שם. תמיד מדגיש את היתרונות. ובאמת הם רוצים לגור בישראל.

מה טוב כל כך בלגור פה?

בני משפחת גואטה מתנדבים בקטיף תפוזים בביקורם בארץ. "נהנינו להיות פה כולם יחד"

רוברטו: תראי, כשהייתי קטן והייתי מבקר בארץ, הייתי אני זה שמגיע מארץ מתקדמת, אירופית, משוכללת. היה ברור שהדברים החשובים קורים באיטליה. עכשיו זה כמעט הפוך. איטליה נהדרת, ואי־אפשר שלא לאהוב אותה: ים משלושה כיוונים, הרים נפלאים, נוף מדהים, רומא שהיא העיר היפה בעולם, חומרי גלם מופלאים, היסטוריה ותרבות אדירות, חלקים כפריים, מזג אוויר. אין מקומות כאלה. אבל הפוליטיקה הרסה הכל, ועכשיו בפרארי היפהפייה הזאת נוהג ילד קטן או זקן בן 90. כל כך הרבה פוטנציאל, וכל כך מעט תוצאות. אנשים בוחרים בין מנהיג מושחת אחד לאחר.

בישראל זה לא ככה?

יש דברים דומים אבל אנשים מתקוממים, יוצאים לרחוב, מנסים לתקן. באיטליה כולם מיואשים, משלימים עם המציאות הזאת. ויש גם את מבחן התוצאה: בישראל יש היי־טק ואיטליה רק הולכת ומאבדת נכסים. הצעירים בורחים ממנה, כי הם לא רואים בה עתיד. הקורונה היא רק עוד מכה חזקה למדינה פצועה.

נולדת ברומא?

כן. הוריי עלו מלוב ב–67' ואני נולדתי ב–68', הצעיר בין שבעה אחים. הקהילה היהודית ברומא התאוששה אז עדיין מהשואה והיתה מאוד מסוגרת, היתה מנטליות של גטו. המהגרים מלוב היו שונים, הם פתחו את הקהילה, כי הם הגיעו עם פחות משקעים. אבל הם גם היו פשוטים והיו צריכים ללמוד את התרבות האיטלקית העשירה. אני זוכר שלהורים שלי היה מאוד קשה כמהגרים.

איפה הרגשת את זה?

בעיקר מול המשפחות של החברים. ההורים היו נפגשים והולכים למסעדות, בתי קפה, אופרה. ההורים שלי לא היו במצב הזה ולא הכירו את התרבות הזאת. רק כשהאחיות שלי נישאו לאיטלקים, הרגשתי שבאמת הצלחתי להתערבב. היום אני רואה הרבה מלוב בקהילה היהודית ברומא.

אז הולכת להיות פה עלייה משפחתית.

ליזה: הלוואי, הרי יש גם הורים ועבודה ברומא, אבל אם כל הילדים יהיו פה, גם אנחנו נהיה. הילדים הצעירים יותר עוד צריכים להסתובב ולחוות ולצבור הרפתקאות. אסור לעשות תוכניות. אני גדלתי במשפחה שמרנית, וכשהייתי קטנה היה ברור שאעשה בדיוק מה שההורים שלי עשו. היום זה אחרת לגמרי, וזה נהדר בשבילי לראות שכל כך הרבה אופציות פתוחות עבורם. מקווה שנסיים את כל העניין בארץ.

שרון: אני אחזור כנראה לשנה בספטמבר, במסגרת חילופי תלמידים בתיכון. רציתי לונדון, אבל זה לא הסתדר, אז כנראה אבחר בתל אביב.

רחל?

אני גרתי פה מגיל 18, ופגשתי את שון לפני שנה בארץ, אבל חזרנו לרומא. אני עובדת פה בסטארט־אפ ומתה לחזור, אבל זה תלוי גם בו. הוא כבר בן 30 וזה לא קל.

שון, אתה רוצה?

למה לא.

רחל: אהה, עכשיו יש לנו את זה מוקלט.

"למפקדים בצבא לא היתה סבלנות לעברית המשובשת שלי, והרגשתי נורא לבד"

עליזה גולד (24)
עוברת לגור בירושלים, נוחתת מניו יורק

עליזה גולדצילום: תומר אפלבאום

מאיפה את מגיעה אלינו?

מקולורדו, ביקרתי את המשפחה. הייתי אמורה להיות שם רק שלושה שבועות, ונתקעתי שם חודשיים בגלל הקורונה.

איפה היית לפני זה?

הייתי בנפאל חמישה חודשים, ולפני כן גרתי ב"בית של בנג'י" ברעננה, שזה בית לחיילים בודדים שמשרתים בקרבי, בעיקר כאלה שמגיעים מחו"ל. עכשיו אני חוזרת לעשות תואר שני בפתרון סכסוכים באוניברסיטה העברית.

איך מתגלגלת בחורה מקולורדו לפתרון סכסוכים בישראל?

כל החיים הרגשתי קרובה לישראל, אבל ההורים שלי רצו שאלמד קודם, אני מניחה שהם קיוו שבכל זאת אשאר. במקור רציתי להיות שחקנית במחזות זמר, אבל לא השגתי מספיק מלגות, אז הלכתי ללמוד באוניברסיטת קולורדו. כיוון שלמדתי גרמנית בתיכון, המשכתי עם הגרמנית, והוספתי גם עברית ולימודי ישראל. הייתי צריכה להוסיף עוד משהו, אז בחרתי בפתרון סכסוכים.

וזה היה זה?

במהלך הטיול בנפאל. "רציתי עוד משהו בטיול. אז חיפשתי תוכניות התנדבות"צילום: עליזה גולד

התאהבתי. מילדות אני רוצה לעלות לארץ, ותמיד התעניינתי בסכסוך הישראלי־פלסטיני. פתאום הכל התחבר, כי אף שגדלתי בקהילה רפורמית, הדת לא מעניינת אותי, וכל החיבור שלי ליהדות היה דרך ציונות. אני זוכרת את עצמי יושבת מול הטלוויזיה ב–2012, מול החדשות סביב מבצע עמוד ענן, ומרגישה רע עם עצמי שאני לא יכולה לעשות שום דבר, שאני לא באמת מעורבת. אמרתי לעצמי, קודם אעשה שירות צבאי, ואז אעזור בענייני הסכסוך ובניית שלום. מבחינתי אני חיה את הסכסוך הזה רוב חיי.

יש תוכנית ברורה?

כל הצד הדיפלומטי והפוליטי לא מעניין אותי. אני מאוד מאמינה בשיפור יחסים ברמה האישית, הרבה יותר חשוב לי לעבוד בעמותות שעובדות על פרויקטים ברמה האנושית, אם זה קבוצות דיאלוג או מחנות קיץ לילדים פלסטינים וישראלים. כשמכירים אישית, אז קשה שלא לראות בצד השני בני אדם. אני מאוד מאמינה בלכוון אל בני הנוער במקום למנהיגים, שכבר קשה מאוד לשנות את דעתם.

מה השאיפה?

אין לי תפקיד בראש כרגע. הגשתי מועמדות לכל מיני תפקידים, אבל בגלל הקורונה כל התוכניות האלה התבטלו. אני צריכה להכניס את הרגל בדלת. כמו שהגעתי לצבא, אני אקפוץ גם לתוך זה.

איך באמת היה להגיע למקום זר כל כך ולשרת כחיילת קרבית?

הוא לא היה לגמרי זר, כי הגעתי בקבוצה בגיל 16 ואחרי זה בגיל 20 עם "תגלית". בביקורים האלה הבנתי שזה המקום שלי. הגעתי עם המון מוטיבציה, כמו רוב החיילים הבודדים מחו"ל, ובאמת הגעתי לתפקידים טובים. היום יש לי חברים מאוד קרובים מהצבא, אבל היו קטעים מאוד קשים כשעוד הייתי במסלול. למפקדים ולחיילים לא היתה סבלנות לעברית המשובשת שלי והרגשתי נורא לבד. כשגמרתי את המסלול, זה השתנה. עוד עניין קשה זה הביורוקרטיה בארץ. לא חשבתי שזה יהיה כזה סיוט, כל הזמן צריך לריב עם משרד העלייה, משרד הפנים, הבנק.

ואחרי הצבא — טיול שאחרי צבא?

השתחררתי ביולי ורציתי לעשות טיול גדול כמו כולם, אבל גם רציתי עוד משהו בטיול. אז חיפשתי תוכניות התנדבות ומצאתי את "תבל בצדק", ודרכם הגעתי להתנדבות של חמישה חודשים בנפאל. זה היה מרתק ממש. הייתי שם בכל מיני כפרים נידחים שאף מטייל לא מגיע אליהם. בכל כפר ישנו בבית מקומי. רוב הבתים עשויים מבוץ, עם מדורה בתוך הבית. הכל מאוד כפרי ופשוט. הם עשו שם כל מיני פרויקטים חברתיים, בין השאר בקידום נשים. התפקיד שלי היה לבדוק מה המצב אחרי שהפרויקט כבר הסתיים ולבדוק מקומות לפרויקטים עתידיים. הפער בין גברים לנשים שם עגום מאוד, אבל יש שם איזו התקדמות, ובשנים האחרונות התחילו לשלוח גם את הבנות לבית הספר, שזה צעד רציני.

מכאן את עוברת לשבועיים בידוד במלונית.

נכון. נראה לי שעכשיו יהיה לי זמן לשיעורי זום בקראטה. עסקתי בקראטה 13 שנים, אני עם חגורה שחורה ודן 2, והעניין נפסק בגלל השירות הצבאי. בכל פעם שאני מבקרת את המשפחה אני חוזרת קצת להתאמן. אני מתגעגעת לזה. אחרי שאתמקם בירושלים, אמצא דרך לחזור לקראטה.

עוד במדור טיסות נכנסות / טיסות יוצאות || "מה שראיתי במחנה הקיץ הבהיר לי - הילדים שלי לא יגדלו באמריקה" | "אני מקווה שאבא מחכה לי. לא נשאר לו הרבה זמן" | "גרתי בסין, למדתי להכיר סינים. הם הרבה יותר חכמים מאיתנו"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ