מירב מורן
מירב מורן
מירב מורן
מירב מורן

הכיכר בלב פורטלנד שבאורגון, שמכונה בפי התושבים "הסלון העירוני", לא נראתה כך תמיד. בשנות ה–50 ניצב באותו שטח חניון דו־קומתי. בעלי המגרש אף תיכננו להגביה אותו בתשע קומות נוספות. כשהוצגו התוכניות, פרצה מחאה חריפה נגד "כיבוש העיר במכוניות", שהפכה למאבק שנמשך כמעט שני עשורים. בסופו של דבר שוכנעה מועצת העיר לגנוז את התוכניות ולחשוב על השטח מחדש. וכך, בראשית שנות ה–70 — כשתל אביב החליטה להפוך את כיכר דיזנגוף למחלף כבישים — התקבלה בפורטלנד החלטה דרמטית: לקנות את המגרש עם החניון מבעליו, ובמקום להוסיף חניה, להקים בכספי ציבור כיכר פתוחה. אלא שאז התרומם מכשול חדש: עלות התוכנית התקרבה ל–8 מיליון דולר — סכום עצום ותירוץ הגיוני לעצור את המהלך. הפעילים לא התייאשו והחליטו לעזור ביצירתיות לגייס את הכסף. הם קנו מלאי אבני ריצוף והציעו אותן לתושבים במחיר 15 דולר ליחידה. ההכנסות הוגדרו תרומה ורוכזו בקרן "אוהבי הכיכר", ולעירייה הובטח לקבל את הכסף — אם תשלים את הפיתוח המבוקש. כשהצטברו בקרן 750 אלף דולר — אפשר היה לצאת לדרך. את סיפור הכניעה של מחבקי החניונים מספרת הכיכר בעצם נוכחותה. העירייה אף הסכימה להנציח את שמם של התושבים שנאבקו בה. על כל לבנה בכיכר מופיע שמו של תושב שהיה שותף במאבק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ