מירב מורן
מירב מורן
ספסל בפארק
צילום: Getty Images IL
מירב מורן
מירב מורן

"המנגינה נמשכת", כתבו קרוביו של סיימון פלצ'ר שרצו להנציח את זכרו לאחר מותו ב–2002. "יום יבוא ואחכה כאן, אין ספסל ריק בכיכר סוהו", חרתו אהוביה של קריסטי מקול. מילות ההנצחה האלה נכתבו לא על מצבות, אלא על ספסלי רחוב. לונדון מאפשרת להנציח אנשים מן השורה (וגם מפורסמים) על ספסלים בגינות ובפארקים. בעיר פזורים אלפי ספסלים שהוקדשו לתושבים שהלכו לעולמם, וכך הם נהפכים למקום מפגש לקרוביו וידידיו של המת, תוך שהם משמשים ריהוט רחוב לכולם.

הזכות הזאת לא ניתנת בחינם, והמחירים משתנים: בין 500 ל–1,500 פאונד (בין 2,500 ל–7,000 שקל) תרומה חד־פעמית לקופת העירייה. וכמו בכל עניין נדל"ני, על המחיר משפיעים שלושה דברים: מיקום, מיקום ומיקום.

יש ספסלים מבוקשים יותר ומבוקשים פחות, מסיבות הקשורות ליוקרה, דימוי ופופולריות. התרומה מבטיחה את הספסל לעשר שנים, ולכך יש שני יתרונות: ראשית, ספסלים צריך לתחזק. שנית, אם אחרי עשר שנים המשפחה בוחרת לא לשלם שוב, מקום ההנצחה מתפנה לתושב אחר. 

___________________

מדורים קודמים || כך תצליחו לשפץ דירה בפחות מחצי מחיר | אין לך חניה פרטית? לא תוכל לקנות מכונית | בארה"ב גילו איך לנצל מגרשים ריקים (וזה ממש לא כולל חניון) | להורים יש צרכים. ביפן מבינים זאת | רוכבי האופניים בפורטלנד וסיאטל תמיד יוצאים לדרך ראשונים | החוק בפריז קובע: בית קפה חייב להיות אסתטי

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ