החברה הישראלית לא מפולגת רק לשני מחנות, אלא לשלושה

אמיר קלוגמן, אליהו בורוכוב, לויד סטהיל, אהוד גלילי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר קלוגמן, אליהו בורוכוב, לויד סטהיל, אהוד גלילי

הגירוי בקצה האצבעות משמש גלגל הצלה

קראתי בחיבה ובערגה את הראיון של שני ליטמן עם גלילה רון פדר עמית ("אני רוצה לבדוק את האפשרות להיות אני", 10.1). גיבורי ילדותי ונעוריי, שאליהם הייתי כל כך קשור, במיוחד ניר שרוני המהורהר, עלו וצפו לפניי. הרגשתי שניתן מקום של כבוד לסופרת, שלמרות הצלחותיה המוכחות בקרב קוראיה כתיבתה לא קיבלה עד היום את היחס הראוי לה. אולי עם הכתבה הנוכחית ועם ספר המחקר החדש על יצירתה, שיצא לאחרונה, משהו בהלך הרוח ישתנה. ישבתי עם אשתי ונזכרנו בספרים שעוררו את דמיוננו ותשוקותינו בגיל צעיר והתחברו עם ההרפתקאות הפרטיות שלנו, שתמיד נראו מסעירות פחות מאלו של ציון כהן, ג'ינג'י או חבורת כס"ח. מיד התעורר בי חשק לחזור אל הספרים ההם, לעלעל, אולי אפילו לקרוא מחדש כ"מבוגר" (מילה קצת מעצבנת בהקשר הנוכחי).

תגובות