כן, דרושה מהפכה בבתי הספר. אבל לא המהפכה הזאת
תגובות למאמרו של פרופ' יורם הרפז על מערכת החינוך
אמנון פרנקו ושלומית לרנר כהן, יעל לס מישל, ג'ודי קופפרמן, ד"ר דן שרון וחיים לוטנר
אמנון פרנקו ושלומית לרנר כהן, יעל לס מישל, ג'ודי קופפרמן, ד"ר דן שרון וחיים לוטנר
הרפז מציע ארוחה דלה
פרופ' יורם הרפז צדק כשקבע כי בית ספר במתכונתו הנוכחית לא רלוונטי לחיים במאה ה–21. למרות זאת, תוכניתו להצלת מערכת החינוך נעדרת חזון ותבוסתנית. הרפז מניח שבתי ספר אינם צריכים עוד לחנך לתודעה לאומית, ושניתן לפצלם לשלושה סוגים: כלים, ערכים ויחידים. הנחה זו שגויה. מדוע הוא פותר בקלות את המורים והנוער מעיסוק בסוגיות החשובות והמאתגרות ביותר? האם מדינת ישראל סיימה לעסוק בשסעיה החברתיים, במתחים בין דת ומדינה, בקבוצות אתניות שונות ובגבולותיה? אנחנו חולקים גם על טענתו שלא ניתן לקיים את שלוש מטרות החינוך במוסד אחד. השילוב מאתגר, אך בלעדיו נישאר עם בתי ספר חלולים.