הימין ניצח בזכות הקורונה

נורית רוזנברג, אפרת מילמן, חיים טוביאס ואמריטוס יהודה ורנר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קלפי המיועדת לשוהים בבידוד בירושלים
קלפי המיועדת לשוהים בבידוד בירושליםצילום: אוהד צויגנברג
נורית רוזנברג, אפרת מילמן, חיים טוביאס ואמריטוס יהודה ורנר

וירוס הקורונה הביא לעליית הימין בבחירות

עפרי אילני מנסה לקשור ("כולנו כבר נגועים", 28.2) בין התפשטות מגיפת הקורונה להשפעה שיש לה מבחינה חברתית, לאומית ומדינית; מסקנתו היא שאף שמגיפות מביאות להסתגרות בתוך גבולות לאומיים וקבוצות אתניות, כמו גם לשנאת זרים ולאיבה כלפי קבוצות מיעוט, יש להן גם צד אופטימי שבא לידי ביטוי בעזרה לזולת, בהזדהות עם האחר ובאמפתיה.

מחקרים שנעשו על התנהגות אנושית כלפי איום בזיהום, ובעיקר כאשר הגורם הפתולוגי מגיע מבחוץ — כמו במקרה של וירוס הקורונה, שמגיע מסין — מצביעים על התגברות דעות שמרניות, על הסתגרות של קבוצות הפנים ועל התרחקות מזרים שנחשבים כמפיצי מחלות.

התפשטות הקורונה בישראל ועליית כוחו של המחנה הימני־שמרני, כפי שבאו לידי ביטוי בתוצאות הבחירות, יכולות להיות סיבה ומסובב ולא סתם צירוף מקרים. אזרחים שהתלבטו איזה פתק להכניס לקלפי, שינו את עמדתם לנוכח המגיפה: יחד עם הבידוד הביתי, הם חזרו לחיקה החם של קבוצת השייכות שלהם גם בדפוס ההצבעה. האופטימיות של אילני שתחושת העולם ככפר גלובלי, כשכולנו חיים תחת אותו איום ביולוגי, תגביר התנהגות נאצלה ואלטרואיסטית, אינה מתממשת.

גם הוראת משרד הבריאות להימנע מטיסות ליעדים בחו"ל וקיום כנסים בינלאומיים בארץ, מגבירה את ההתכנסות בגבולות הלאום, ומכאן קצרה הדרך להגברת תחושת השייכות לקבוצות הדתיות־אתניות ופוליטיות ונטייה להצביע בהתאם לשייכות זו.

נורית רוזנברג, רחובות

האוכל הוא מרכיבשולי בארוחת הערב

כתבתו של אסף רונאל ("צמים בין הארוחות", 28.2) עסקה בתחלואה או במגיפה, בבעיה. או בטרנד אחרון לענייני תזונה ובריאות יש שיגידו. יש מי שמתחבר לממצאי המחקר, ומי שמתחבר פחות.

הסכמתי עם טענתה של פרופ' יעל לצר שהוטרדה מהידרדרות אפשרית בהפרעות אכילה בעקבות הטמעת משטר שכזה, אבל דווקא ההצעה בשער המוסף לבטל את מוסד ארוחת הערב היא זו שהרעידה את אמות הספים בביתי.

מוסד ארוחת ערב הוא משפחתי, הרבה יותר מבריאותי, ואינו קשור כלל לתוכן הכתבה. אותו מוסד מלווה אותי משחר ילדותי, ועד היום עם בן זוגי. השעה הזאת בערב, השפויה, השקטה, המנחמת, שבה יושבים ומדברים על היום. וכן, יש גם אוכל, אבל זה פרט שולי. הכתבה מציגה ממצאים — ייתכן שהם יופרכו בעוד חצי שנה, אנחנו רגילים לזה — אבל מוסד ארוחת הערב אינו חלק מהם, וייתכן שאף יוצר אנטי לממצאים בהקשר זה.

אפרת מילמן, תל אביב

את הגז אפשר להחליף בחשמל גרעיני

כתבתו של ניר חסון על נזקי הגז ("בסופו של דבר, הגז יצטרך להישאר באדמה", 28.2) אינה מזכירה את החלופה של הפקת חשמל בתחנות כוח גרעיניות. חשמל גרעיני מהווה, בעיקר באירופה, עשרות אחוזים מהיקף ייצורו, וחלקו רק גדל בשנים האחרונות — בצרפת, למשל, הוא מגיע עד ל–70%. לשימוש בטכנולוגיה גרעינית יש בעיות פוליטיות, ודאי שבישראל, בטיחותיות וסביבתיות. כשייכון שלום באזורנו, אפשר שתיפתר הבעיה הפוליטית, אלא שעד אז יש להשקיע ולפתור את הבעיות הסביבתיות — טיפול בפסולת הגרעינית — והבטיחותיות.

ישראל אינה ערוכה ליום שיתאפשר לה לרכוש כור כוח גרעיני או להקימו, גם מבחינת התוכן ההנדסי. אסון פוקושימה שאירע ביפן ב–2011 גבה קורבנות וגרם נזק רב בעיקר מגל הצונאמי שבא בעקבות רעידת האדמה. אלא שלו בנו היפנים חומת הגנה מעט גבוהה יותר מפני גל המים שבא מהים, ייתכן שהצונאמי לא היה משתק את מקור החשמל שבכור ונזקה של רעידת האדמה בתחנת הכוח הגרעינית היה קטן לאין שיעור.

בעקבות התקלה, החליטו היפנים לזנוח חשמל גרעיני לטובת 22 תחנות כוח פחמיות חדשות. גם גרמניה, עם כ–10% חשמל גרעיני, החליטה בעבר, בעיקר מסיבות סביבתיות, להפסיק להקים על אדמתה תחנות כוח גרעיניות, ולכן היא רוכשת מצרפת חשמל שמיוצר בתחנות כוח גרעיניות. אפילו בארה"ב, שבה הלובי של חברות הדלק חזק מאוד, כ–20% מהחשמל הוא גרעיני, והיא גם יצרנית החשמל הגרעיני הגדולה בעולם.

העתיד נמצא, כנראה, בחשמל גרעיני שכן האנרגיות המתחדשות — שמש, מים ורוח — לא יוכלו לספק את הדרישה לחשמל בעולם המודרני והמתפתח. חשמל גרעיני מיוצר כיום בטכנולוגיה שמבוססת על כורי ביקוע ואם תבשיל טכנולוגיה גרעינית שמבוססת על כור היתוך, ייתכן שהבעיות הסביבתיות יהיו מסובכות פחות מאשר אלה שבכורי ביקוע.

בדיון בנזקים הסביבתיים של החלופות השונות בייצור החשמל ואגירתו, יש להתייחס ל"טביעת הרגל הסביבתית" של כל המרכיבים. במקרה של אגירת חשמל, כמו גם במכונית היברידית, יש להתחשב בנזק הסביבתי בייצור סוללות חשמליות נטענות ובהשמדתן בסוף חייהן. ב–2015 הראה החוקר דמיאן ארנסט מאוניברסיטת ליאז' שבבלגיה שעל מכונית היברידית לנסוע כ–700 אלף קילומטר כדי לפצות, בחיסכון בדלק, על פליטת הפחמן הדו־חמצני הנלווית גם לתהליך ייצור סוללת הליתיום שלה. בארץ מקובל שנסיעה של יותר מ–15 אלף קילומטר בשנה למכונית כזו מכסה את ההפרש במחירה ממכונית רגילה לאחר כשלוש שנים על ידי החיסכון בצריכת הדלק שלה; אלא שחישוב זה מתעלם מפליטת ה–CO2 הרב שנפלט בתהליך ייצור הסוללה. הסכם עולמי ומחייב של מיסוי גזי החממה יאפשר להשוות נכון יותר בין החלופות השונות.

חיים טוביאס, באר שבע

הזיקית צריכה לקבלאת הכבוד הראוי לה

שמחתי במדורו של אילון גלעד על תולדות השם זיקית ("מהשפה פנימה", 31.1). הזיקית היא חריגה מעניינת בקרב 55 מיני הלטאות בארץ־ישראל המערבית וחצי האי סיני, שטח המחקר שלי: היא שיאנית בהתאמה של רגליה וזנבה לטיפוס בענפים דקים, קיצונית ביכולתה להביט בכיוונים שונים, מפורסמת בשינוי צבעה וייחודית בשליפה־ירי של לשון שאורכה כאורך הגוף כדי ללכוד את טרפה.

יוליוס פירסט ואחרים סברו שהתנשמת המקראית היא הזיקית, בגלל המיתוס ש"זיקיות ניזונות מהרוח ולכן פוערות את פיהן" אבל לאמיתו של דבר הזיקית לא רק פוערת את הפה אלא מנפחת מאוד את גופה הפחוס צדים על ידי מילוי שקי האוויר שיש לה בהמשך לריאות. ראוי להזהיר שהשימוש בשם "זיקית" בדיווח על תצפית עלול לפגום בערך התצפית בעתיד. הסיסטמטיקה של הזיקית ב"שטח הסקר" עדיין נחקרת; כנראה יש יותר ממין אחד. לכן רצוי להשלים את השם בציון מקום האירוע.

פרופסור אמריטוס יהודה ורנר, האוניברסיטה העברית

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ