במאמר על גל אוחובסקי גילינו היכן נעצרת הליברליות

גיל אלכסנדר, שלמה גבר, יאיר שרן וד"ר אליהו בורוכוב
אוחובסקי
גיל אלכסנדר, שלמה גבר, יאיר שרן וד"ר אליהו בורוכוב

בין מדינת ירושלים למדינת תל אביב

בשבוע שעבר כתב ניר חסון את סיפורו היפה של הקפה הירושלמי "תמול שלשום" ושל בעליו המנוח דוד ארליך ז"ל ("לא כתמול שלשום"). בנוסף לפעילויות תרבות, הקפה משמש דייטים של זוגות דתיים וזוגות להט"ביים. ב–2006 ארליך השתתף במפגשים בין אנשי העדה החרדית, הזרם הכי קיצוני של החרדים, לבין נציגי הקהילה הלהט"בית. המטרה היתה למנוע אלימות במצעד הגאווה הראשון בירושלים. המטרה הושגה כי ארליך הוביל קו שלפיו "אנו מדברים עם כל מי שרוצה לדבר ואין דבר כזה שאין עם מי לדבר".

באותו גיליון עפרי אילני כתב ביקורת על גל אוחובסקי, יוצר הסדרה "המהפכה הגאה" ("המהפכה זה אני"). ומהי הטענה של אילני, שבעצמו חבר בקהילה? איך גל נותן מקום נכבד כל כך להומואים ששירתו בצה"ל, שחלקם היו קרביים ואפילו מפקדים בכירים. וכפי שכותב אילני: "יש תופעות מבהילות בסדרה: מג"דית לסבית... וקב"ט הומו מהתנחלות". אני מבין שלפי הכותב, יש קשר ישיר בין נטייה מינית להשקפה פוליטית: הומו בהכרח לא יכול לשרת בצה"ל, חייב להחרים התנחלויות וכו'. הליברליות של אילני נעצרת מול אנשים שאינם חושבים כמוהו.

בעיניי, מאמר זה הוא תמונת ראי של החוברת שכתב לא מזמן הרב אלי סדן, ראש מכינת עלי. הרב מנסה לטעון שאין מחלוקות אמיתיות בין זרמי הציונות הדתית "כי הרוב נגד פמיניסט דתי, בעד הרבנות הראשית, בעד משפחות נורמליות", בקיצור, אין מחלוקות כי כולם חושבים כמוהו.

ידועה אמרה מפרקי אבות: "אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ". המחלוקת בין ארליך לבין העדה החרדית היא מחלוקת לשם שמים וסופה להתקיים. המחלוקת של אילני בשמאל התל־אביבי דומה למחלוקת של רבני הקו החרד"לים: זו מחלוקת שאינה מאפשרת דיאלוג אמיתי, וסופה לא להתקיים.

ואני, יהודי ציוני דתי שמאלני, אמשיך בדרכו של דוד ארליך, ואשוחח עם כל מי שמוכן לקבל אותי כמו שאני.

גיל אלכסנדר

הקהילה הקראית חיה ונושמת, וכך גם תמשיך

בכתבתו של רועי צ'יקי ארד ("מה יקרה לקראים", 28.5) עלתה השאלה אם הקהילה הקראית עומדת להיעלם. ובכן, קהילתנו מונה כ–40 אלף איש ברחבי הארץ ועוד 10,000 איש בתפוצות. לקהילה יש 14 בתי כנסת פעילים המפוזרים ברחבי הארץ. הקהילה חיה ונושמת עם הנהלה ומוסדות פעילים ומספקת שירותי דת ושירותים חברתיים לבני הקהילה. העמותה מפעילה אטליזים כשרים בהשגחתנו, מספקת מערך נישואים וגירושים שוויוני, חברת קדישא, מועדוני קשישים, ומתפעלת מערך של פעילויות נוער וחינוך לילדים. כמו כן, הקהילה מפעילה בית דין דתי שדן בענייני אישות ומקיימת קשר רציף עם קהילותינו בחו"ל.

כמו בכל קהילה פלורליסטית, גם בקהילתנו יש יותר אדוקים ויש פחות; יש המרגישים את עצמם מחוברים יותר לקהילה ויש פחות. השתייכות לקהילה הקראית לא עוברת באופן אוטומטי בקשרי דם, אלא דרך הרצון האינדיבידואלי ללכת בדרך התורה הכתובה על פי הפרשנות היהודית הקראית.

למען האמת, במושב רנן חל לאחרונה שינוי מבורך בקרב בני הקהילה הצעירים ורק בשנה האחרונה נוספו כמה חזנים צעירים חדשים אשר התחזקו בעקבות פעילויות החינוך במקום, ולמעשה, חתן חידון התנ"ך לנוער בשנה החולפת הינו צעיר ממושב רנן.

בהמשך לדבריהם בכתבה של ארמי פרג' וארז שרון, תושבי רנן: אלו נאמרו מהגיגי לבם ואינם משקפים את התחושה של כלל בני הקהילה. אנו חולקים על דעתם ומאמינים שהקהילה חיה ונושמת והיא תמשיך כך. כהוכחה לכך ניתן לראות את הקמתו של דור חדש של חכמי העדה ואת הצטרפותם של עוד ועוד יהודים מהזרם הרבני לקהילתנו. אנחנו נמשיך לשרת את כלל ציבור בני הקהילה כקהילה פלורליסטית להנחלת המורשת היהודית הקראית ומזמינים את הציבור הישראלי לבקר במרכזי הקהילה המפוזרים בארץ.

שלמה גבר,
מנכ"ל עמותת היהדות הקראית העולמית

נחיה עם הקורונה כפי שלמדנו לחיות עם הטרור

הראיון שערך יונתן יעקבזון עם סלבוי ז'יז'ק מעורר חשיבה על העולם אחרי מגפת הקורונה ("עכשיו רע? רק התחלנו!" 28.5). בהקשר זה עולים בדעתי השינויים באורח חיינו בעקבות הופעת הטרור. למגפה ולטרור מאפיינים דומים: הם לא יודעים גבולות והם פוגעים כמעט בכל מדינה. שניהם בלתי צפויים, אין מפניהם חיסון והם לא הולכים להיעלם מחיינו.

המלחמה בטרור חוללה הרבה שינויים דרמטיים. תחום התעופה נאלץ להשתנות מהיסוד, כולל בדיקות אינסופיות, אבטחה בתוך המטוס ועוד. התחבורה הציבורית, המקומות הציבוריים ומרכזי הקניות נדרשו להיערך עם אבטחה וסריקות. אנשים נאלצו להסתגל למעקב מתמיד של מצלמות והאזנות. הפרטיות נפגעה באורח משמעותי. זהו רק קצה הקרחון.

מצב זה הולך להשתנות עוד בעקבות המגפה. ריחוק חברתי ומעקב אחרי מפירי ריחוק יהיו הגורמים המשפיעים החדשים. עולם התעופה יעבור מתיחת פנים נוספת. במקומות ציבוריים תהיה יותר בקרה, איתור חולים, חיטוי וריווח. הפרטיות תספוג עוד ועוד מכות, בשם הבריאות והביטחון גם יחד.

הטרור והמגפה יהוו יעד משותף. כמו בטרור, גם כאן תהיה היערכות למגפות חדשות שכן קורונה תהיה סימן לבאות. ייתכן שכמו עם הטרור, נסתגל ונתרגל ונמשיך הלאה. נכדינו ונינינו יגדלו לתוך עולם שבו טרור ומגפות הם איומים נוכחים, ברוב הזמן נפקדים, וצריך לדעת לחיות איתם.

יאיר שרן, 
הקבוצה לתובנת העתיד,
רעות

גם הבריטים התלוננו על איכות המים

בעקבות רשימתו של דני בר־און ("צינורות של תקווה", 28.5): אחרי שהצבא הבריטי כבש את ירושלים בחנוכה תרע"ח (דצמבר 1917), בדק חיל ההנדסה הבריטי את איכות המים בירושלים. אספקת המים בירושלים התבססה אז על בורות שבהם נאספו מי הגשמים מהגגות ומהרחובות. מסקנת הבריטים היתה שהמים אינם ראויים לשתייה על ידי בני אדם.

אף על פי כן, סבא וסבתא שלי, אבא ואמא שלי, דודים ודודות שתו את המים מבורות מים כאלה וחיו עוד עשרות שנים אחרי 1918.

בשנות ה–20 של המאה הקודמת, שלטונות המנדט הקימו מפעל מים שהביא לירושלים מים ממעיינות הירקון. ורק אז הותקנה צנרת, ומים החלו להגיע לברזים.

ד"ר אליהו בורוכוב,
רמת השרון

תגובות