גם לי היה תפקיד סודי בהקמת מדינת ישראל

אלדד גת, פרופ' אמריטוס שמעון רדליך, רז פרוגל ואוריאל בכרך
ישיבה של מינהלת העם ב-1948. בן גוריון ראה את הנולד
אלדד גת, פרופ' אמריטוס שמעון רדליך, רז פרוגל ואוריאל בכרך

לראש עיר יש שני מבחנים: ניקיון — ובעיית הצל

מזמן לא קראתי אצלכם כתבה כה קרובה לבעיות של האדם הפשוט, האמיתי, החי בעיר וסובל ללא הצדקה מהשמש, כמו זו שכתבה מירב מורן ("ועד אז שהולכי הרגל יישרפו", 12.6). התחממות כדור הארץ אף תגביר את הסבל.

אני חי בירושלים. מתחילת כהונתו של ניר ברקת קבעתי לעצמי שאשפוט אותו כראש עיר לפי ביצועיו בשני נושאים: ניקיון העיר ובעיית חוסר הצל. בעיית הצל חריפה במיוחד בדרכים המוליכות להר הרצל. עשרות אלפי בני אדם, כולל מבוגרים רבים ומשפחות שכולות, נאלצים להגיע לאתר חסר חניה, בהליכה ארוכה ומתישה, תחת השמש הקופחת.

ברקת לא עשה מאומה לשיפור הנושא בעשר שנות כהונתו (על ניקיון לא ארחיב). נכשל. זו צריכה להיות גישת הציבור לכל ראש עיר: עליו לאבחן את האתר שבו סובלים ביותר מחוסר צל, ולטפל. שיחשוב, שיתאמץ למען האזרח.

אלדד גת, ירושלים

מה מניע חוקר פולני לעסוק ביחס ליהודים

פרופ' יאן גרבובסקי, שעליו כתב עופר אדרת ("הכל חוץ מעשבים שוטים", 12.6), הוא ממשיך דרכו של פרופ' יאן טומאש גרוס. ספרו של גרוס על רצח יהודים בידי שכניהם הפולנים בעיר ידוובנה, אשר פורסם לפני 20 שנה, עורר דיון ציבורי רחב ממדים בפולין ומחוצה לה.

בשני המקרים מדובר בפולנים בעלי שורשים יהודיים. אביו של גרבובסקי היה יהודי שהשתתף במרד הפולני נגד הנאצים בוורשה. אביו של גרוס היה אף הוא יהודי. עד כמה שידוע לי, שני האבות התבוללו במידה רבה בחברה ובתרבות הפולנית. גרבובסקי וגרוס, כמו אבותיהם, הם בעלי זהות פולנית בעיקרה. שניהם עזבו את פולין לפני שנים ועשו קריירות אקדמיות מרשימות — גרוס בארה"ב וגרבובסקי בקנדה. בשל מחקריהם הרגישים, שניהם הפכו לדמויות ציבוריות, בעיקר במולדתם.

לדעתי, הצירוף שבין מוצאם היהודי, שנות חיים ומחקר בסביבה מערבית ליברלית, אך בייחוד זהותם כפולנים בעלי רגישות מוסרית גבוהה, היוו את הדחף האישי לעסוק ביחסם של פולנים לשכניהם היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה והשואה.

פרופ' אמריטוס שמעון רדליך,
אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

אי אפשר לדבר על קפה בלי לדבר על סחר הוגן

שמחתי לקרוא את כתבתו של יונתן יעקבזון שעוסקת בעתיד הקפה, נושא שלא נמצא בשיח הישראלי ("לא רק שריפות ענק והמסת קרחונים: שינויי האקלים מאיימים על עתיד הקפה", 12.6), אך ציפיתי למצוא בה כמה מושגים שחסרו לי.

ראשית, הטקסט חסר את המושג "סחר הוגן". חבל שלא נכתב שיש תו בינלאומי שנועד לסמן מוצרים שבשרשרת האספקה שלהם התייחסו לכל החקלאים והעובדים בהוגנות ושילמו להם מחיר ראוי. כבר 25 שנים התו מצליח להוציא מאות אלפי חקלאי קפה מעוני קיצוני (כמו גם חקלאי קקאו ותה), באמצעות מנגנונים של מחיר מינימלי ופרימיום. ניתן לצרוך קפה עם תו סחר הוגן וכך להבטיח ששולם מספיק כסף לחקלאי.

שנית, ההתייחסות לסטארבקס מטעה. סטארבקס הוא דווקא תאגיד הקפה העולמי היחיד ש–99% מהקפה שלו מסופקים ממקורות בני קיימא בעלי תו תקן. כמובן, גם לי יש לא מעט ביקורת על ההתנהלות של סטארבקס, אבל הם מיחידי הסגולה שמתייחסים לנושא בכובד ראש ולכן התייחסות דווקא אליהם כאל הרעים בסיפור מטעה. כמו כן, התייחסות לתאגיד שכמעט לא פועל בישראל היא בחירה שמסירה את האחריות מתאגידי הקפה הישראליים.

שלישית, בשביל לדבר על תשלום מחיר הוגן לחקלאים בעד סחורתם אפשר לדבר במושג של "מחיר מינימלי" — קביעת סף מחיר תחתון שתאגיד הקפה חייב לשלם לחקלאי ללא קשר לתנודות השוק. אם המחיר עולה, התאגיד משלם לפי מחיר השוק. אם הוא יורד, עדיין מובטח לחקלאי מחיר מינימלי על הסחורה, כדי שלא יידרדר לעוני קיצוני, רעב והגירה.

דווקא בישראל, שבה המודעות לסחר הוגן בקרב תאגידים וצרכנים נמוכה ביותר, יש לכתבה כזו חשיבות מכרעת. ציון החלק של הצרכנים בנושא חשוב כדי שהמציאות תשתנה. לכן היה ראוי להשוות בין מוצרי קפה שונים שנמכרים בישראל ולהמליץ על הקפה המומלץ לצריכה — קפה שנמכר ומיוצר ביחס הוגן לסביבה ולאדם לאורך כל שרשרת האספקה.

רז פרוגל,
רכז הקואליציה לקידום סחר הוגן בישראל

גם לי היה תפקיד סודי בהקמת מדינת ישראל

בכתבתו "הסודות של בן־גוריון" (15.5) תיאר פרופ' מאיר זמיר את ישיבת מינהלת העם שהתקיימה בתל אביב ב–12 במאי 1948. בישיבה זו העריך יגאל ידין כי אם יכריזו על הקמת המדינה, יתקיפו אותנו מדינות ערב והסיכוי של היישוב לעמוד בהתקפה זו יסתכם ב–50%. בהשפעת דוד בן־גוריון החליטו שישה מתוך עשרת המשתתפים להכריז על הקמת המדינה. האם היה לבן־גוריון מידע נוסף שעודד אותו להכריז על העצמאות?

באותה תקופה כבר היה קיים חיל המדע, שפיתח טילים וירה מלהביורים (לפני שהגיע הנשק מצ'כיה). רק בן־גוריון ידע זאת ולפיכך המליץ על ההחלטה. כיצד קרה כל זאת? הוא ראה את הנולד.

בדצמבר 1947 התברר לבן־גוריון שלרשות היישוב יעמדו 30 אלף לוחמים (מחציתם עולים חדשים או מבוגרים), עם 10,000 רובים ומעט תת־מקלעים, רימונים ואקדחים. לא היו תותחים, נשק נגד טנקים, שריון ומטוסים.

לאחר התייעצות עם אהרון קציר החליט בן־גוריון להקים יחידת מחקר ופיתוח צבאית בת 20 איש במסגרת "ההגנה". הוזמנתי להשתתף בקבוצה זו. ב–2 בפברואר 1948 עלינו למעבדות האוניברסיטה בהר הצופים ולמדנו כיצד מייצרים חומרי נפץ, חומרי תבערה, גזים ועשן. הקבוצה היתה סודית וכונתה "חבורת און" על שם קציר. פיתחנו כלי נשק (פיאט ודווידקה), חומרי נפץ ומוקשים, שהועברו לגוש עציון, לצפון ים המלח ולצפת. אני היחיד שנותר מתקופה זו ויכול להעיד על אשר התרחש.

באפריל 1948 החליט בן־גוריון להגדיל את היחידה ולקרוא לה חיל מדע (חמ"ד). אפרים קציר מונה למפקדו. החיל חולק לשלוש תת־יחידות: כימיה (חמ"ד א'), ביולוגיה (חמ"ד ב'), גיאולוגיה וגרעין (חמ"ד ג'). לרשות כל תת־יחידה עמדה יחידה מבצעית. כתוצאה מעלות גבוהה, עקב פיתוח טילים ותשתית גרעינית, הוחלט להעביר את החיל מצה"ל למערכת הביטחון. חמ"ד א' הפך לרפא"ל, חמ"ד ב' למכון הביולוגי וחמ"ד ג' לוועדה לאנרגיה אטומית. וכך קמה מדינת ישראל.

אוריאל בכרך,
ירושלים

תגובות