די ליהירות התל־אביבית: לפתח תקוה וראשל"צ יש הרבה להציע

נירה אגמון, אדם קלר, ד"ר יעקב ניר ואיתמר בן־דוד
פסלו של יואל משה סלומון בפתח תקוה. אחת מנקודות הציון המטורפות של העיר
נירה אגמון, אדם קלר, ד"ר יעקב ניר ואיתמר בן־דוד

שלום רועי צ'יקי ארד, כמו פולנייה טובה אני לעולם לא מחמיאה, אלא לפני תלונה. אז נתחיל מהמחמאה: אני מאוד אוהבת את הכתבות שלך ואת העובדה שאתה מוכן להיזרק במקומות נידחים ולפתוח את עצמך לחוויות הזויות ואף מסוכנות. וכל זאת למעננו הקוראות הספונות בבית שלא מעזות לתור את העולם ללא מדריך ומזגן. אני אוהבת את הסגנון הציני שלך. אבל הפעם הגזמת. התרגזתי מאוד על כתבתך האחרונה ("לראות את פתח תקוה ולמות", 10.7). הרעיון מעולה: לתת זרקור גם על הערים (מושבות לשעבר) שאינן מהוות יעד מועדף לטיול. אבל רעיון לחוד וביצוע לחוד. נו באמת! אם כבר הקדשת זמן לכתוב עליהן, אז למה לבזבז זאת על יהירות תל־אביבית.

בתור נינה למייסדי פתח תקוה (משפחת יסקין), נעלבתי שכל מה שמצאת לנכון לציין בעיר זו הם הפסלים המוזרים ברחובותיה. יש שם מוזיאון נפלא לאמנות ומוזיאון ראשונים לתולדות העיר, שבו היית יכול למצוא סיפורים נהדרים ולשוטט בינות בתים מלפני 100 שנה. ייתכן שהעבר של פתח תקוה מפואר ומרגש יותר מן ההווה, אבל גם זה משהו. אותו הדבר בראשון לציון. גם שם יש מקומות שווים לו רק היית טורח. איך החמצת את "קפה פולה", מוסד ראשל"צי ותיק ביותר? 20 שנה ועדיין שומר על שיק ועל תפוסה מלאה! מוזיאון אגם מעולה, וחבל שלא תיאמת הדרכה עם רות מקבי, מנהלת המוזיאון. היית משנה מעט את דעתך עליו. וחוץ ממנו יש מוזיאון ובו שחזור בית הספר העברי הראשון וגלריה עירונית. ולא רחוק גם יקבי כרמל. ואם כבר "לרדת" על ראשון, אפשר להעביר ביקורת על עודף הקניונים שבה. הו רועי, לו רק היית נוהג בפתח תקוה ובראשון כמו בכל עיר חו"לית אחרת. למילים שלך יש כוח, אל תזלזל בהן. אבל, כמו שאומרות הפולניות, תמיד יכול להיות יותר גרוע.

נירה אגמון,
קיבוץ ברעם

תגובתו של רועי צ'יקי ארד:

נירה, אני מעריץ את דבקותך במושבות הוותיקות, אך חשוב לי להדגיש שאיני נוהג איפה ואיפה בין ערים לא תיירותיות בעולם הרחב ובין אלו שאצלנו. ביליתי כשעה מנומנמת בקפה "פולה", ואף ניסיתי לבקר במוזיאון פתח תקוה לאמנות בשעות הפתיחה. אבל שער הכניסה היה סגור וכשהתקשרתי לברר, המרכזייה לא הפנתה אותי למענה אנושי. אם להציג את הפן החיובי, עליי להמליץ על מנגינת זמריר המוזיאון במרכזייה.

משפחת כדורי הקימה בית ספר חקלאי גם לערבים

בכתבתו של צח יוקד על משפחות כדורי וששון ("הם היו יהודים מבגדד. הם שינו את פניה של שנחאי", 10.7) נכתב כי כי "משפחת כדורי תרמה רבות למפעל הציוני. אפילו בית הספר החקלאי כדורי קרוי על שם המשפחה, לאחר שהוקם מכספי עזבונו של אחיו של אלי, אליס כדורי". למעשה, מן העיזבון הזה, בסכום של מיליון לירות שטרלינג, הקימה ממשלת המנדט הבריטי שני בתי ספר חקלאיים, אחד יהודי ואחד ערבי.

ידוע כי לבית הספר כדורי בכפר תבור היתה חשיבות רבה בתולדות היישוב העברי. הרבה פחות ידוע כי במקביל אליו פעל וממשיך לפעול בית הספר כדורי הערבי בטול כרם. יצאו ממנו דורות של מדריכים חקלאיים שפעלו בקרב האוכלוסייה הכפרית בארץ.

בית הספר בטול כרם עבר תקופה של הזנחה תחת השלטון הירדני ואיבד את רוב אדמותיו החקלאיות שנשארו בצד הישראלי של הקו הירוק. לאחר הסכמי אוסלו, הרשות הפלסטינית השקיעה משאבים רבים במקום ושידרגה אותו לדרגת מוסד אקדמי. כיום הוא הפך לאוניברסיטה טכנולוגית, אשר בה הפקולטה לחקלאות משמרת את ייעודו המקורי של בית הספר. משפחת כדורי ממשיכה לגלות עניין במוסד הפלסטיני וב–2007 נתנה תרומה משמעותית להרחבת הקמפוס ופיתוחו.

אדם קלר,
חולון

הים לא מיועד רק לרחצה. גם נוף הוא משאב ציבורי

הנה כמה נתונים בסיסיים שייתכן כי מירב מורן לא מכירה ("יכלה להיות כאן מעצמת נופש ים־תיכונית. היו מי שהבטיחו שזה לא יקרה", 10.7): למדינת ישראל חוף ים־תיכוני קצר ביותר (190 ק"מ ברוטו!) יחסית למספר תושביה; חוף הים הוא אחד מהבילויים העממיים החשובים ביותר; ותוכניות הבנייה בסמוך לחופים גוזלות מהאזרח שטחי נוף ואפשרות לנופש. הים אינו אך ורק מקום לשיזוף ורחצה, הים משמש, בנופו הכחול והמרגיע, גם את האזרח המבקש רוגע, לבלוש לאופק ולא לראות דבר פרט לים ושמים.

חוק החופים שהתקבל לפני 16 שנים ניסה להגן על מה שעוד נותר מהחופים הפתוחים. כך שהגופים הירוקים עושים כמיטבם על מנת לשמר את החלק המזערי שעוד נותר מכבשת הרש. אם השטח הפנוי מהיישוב ועד לקירבת החוף יהא בנוי, פרושו של דבר העברת יתרון למיעוט, אותם שוכני המבנים, וגזילת שטחי חוף מכלל הציבור.

באשר לתכנון הרחובות של תל אביב, הוא אכן לקוי אבל מסיבות אחרות לחלוטין. אסתמך על אחד מתושבי תל אביב האלמונים, הלא הוא חיים נחמן ביאליק. אמנם ביאליק כנראה לא היה 'ארדיכל' (כך כותב הוא), אבל היתה לו תפיסה חכמה בנושא תל אביב והים. ביאליק פירסם את דעותיו בנושא בעיתון "ידיעות עיריית תל אביב", שנה ד' (אוקטובר 1932): "מה לעשות לשכלולה של תל אביב — הצעה מפי תושב העיר". בין יתר הפגמים שביאליק מונה בתכנון הלקוי של העיר, כגון החוסר בגנים ציבוריים וחלונות ראווה עלובים, מתייחס הוא לנושא החוף ובעיקר לתכנון אשר מסתיר את הים. "בייחוד גדולה הקלקלה של העלמת פני הים מכמה רחובות, היתה זו שגיאה מלכתחילה".

זוהי הקביעה העיקרית. רבות מערי החוף בעולם תוכננו כך שהרחובות העיקריים והשדרות ירדו אל הים ולא יהיו במקביל לקו החוף, ובכך יאפשרו לתושב ליהנות ממראה הים, וכן גם מהרוח הימית המרעננת.

ד"ר יעקב ניר,
גיאולוג ימי וחופי

על מקורו של התבלין

מקורה של המילה תבלין הוא אכן בלשון רבים, חילוף בין מ"ם לנו"ן ("מהשפה פנימה", 10.7) אך מה פירוש תבל ביחיד? רש"י בעקבות הפסוק בספר ויקרא: "מת ימְת ְנֵיהֶם ֶבֶל עָ ְמֵיהֶם ָם" (כ', י"ב), גורס תבל מלשון בל"ל — עירבב [מין בשאינו מינו]. לדוגמה: "עַל ֵן קָרָא ְמָ ָבֶל ִי ָם ָלַל ה' ְפַת ָל הָרֶץ" (בראשית י"א, ט'). מכאן תבלין כמוה כתפילין שגם מקורה בפלל ולא בתפל לדוגמה: "אִם יֶחֱטָא אִי לְאִי פִלְל אֱלֹהִים וְאִם לה' יֶחֱטָא אִי מִי יתְֶַל ל" (שמואל א' ב', כ"ה).

איתמר בן־דוד,
חיפה

תגובות