אחרי מות

בין בצרה לבני ברק: המשוררת שלא התנתקה מעיראק

לילי זלוף (2014-1932) התגעגעה בשיריה לבית בארץ הנהרות, שם הותירה את קבר אמה. היא הרבתה לתאר את נופי ילדותה: הנהר, התמר, הבוסתנים והעבאיה על הראש, והיתה חצויה בין מולדתה לחייה החדשים בישראל

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עופר אדרת
עופר אדרת

בשירה "סלחי אמי" כתבה המשוררת לילי זלוף על געגועיה לאמה ולעיראק, אותן הותירה מאחור. "עירַק שנולדנו בּהּ לְדורות / בְּאַדמתהּ רֶחֶם תשעת יְרָחַי / אני שהייתי יַלדה בּעֵת מוֹתךְ / סִלחי אִמי עַל שֶנָדדתי / יוֹם יָבוא ואֶחֱקֹק מֵחָדש שמךְ / בּעלֶה הֲדס / רְווּי בְּמי הפְּרת והחִדֶקל”, כתבה.

זלוף נולדה בבצרה שבדרום עיראק ב-1930. היא היתה בת בכורה להוריה. בהמשך הצטרפו למשפחה עוד שתי אחיות ואח. בילדותם מתה אמם. "כל עול הבית נפל על לילי", אמר אחיה, אלי. "אבא שלנו היה מסור לדת והיה פחות בבית", הוסיף.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ