בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

"לי לא יספרו שמאלטלנה לא ירו לחוף"

חנה ארליך ׁ(2014-1930ֹׁׁׁׂׂׂ) היתה בת עשר ב-1940, כשהבית בו שהתה נפגע בהפצצה של מטוסים איטלקים על תל אביב. בגיל 18 היתה ב"הגנה" וראתה מהחוף את "אלטלנה" יורה. את חייה הבוגרים הקדישה לניהול מערך המתנדבים ב"לניאדו"

26תגובות

חנה ארליך היתה עדה לכמה מהאירועים ההיסטוריים שעיצבו את המאה ה-20. “הייתי צריכה לשמור על איזו בודקה על חוף תל אביב, בדיוק כשהגיעה אלטלנה", סיפרה על קורותיה בחודש יוני 1948 כחברה צעירה ב"הגנה". “עמדתי עם עוד מישהי, ולשתינו היו רובי סטן. הסתכלנו על הנוף ופתאום התחילו לירות עלינו מכיוון הספינה. אמרנו לעצמנו: 'זה לא עסק ששתי ילדות עומדות כאן חשופות', והסתלקנו...הכי מצחיק, שכעבור כמה שבועות קוראים לי פתאום למ'פ שלי, והיא מביאה לי חתיכת נייר קטנה שעליה כתוב שהיא משבחת את אומץ לבי. אז יש לי עד היום...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו