אחרי מות

"לי לא יספרו שמאלטלנה לא ירו לחוף"

חנה ארליך ׁ(2014-1930ֹׁׁׁׂׂׂ) היתה בת עשר ב-1940, כשהבית בו שהתה נפגע בהפצצה של מטוסים איטלקים על תל אביב. בגיל 18 היתה ב"הגנה" וראתה מהחוף את "אלטלנה" יורה. את חייה הבוגרים הקדישה לניהול מערך המתנדבים ב"לניאדו"

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עופר אדרת
עופר אדרת

חנה ארליך היתה עדה לכמה מהאירועים ההיסטוריים שעיצבו את המאה ה-20. “הייתי צריכה לשמור על איזו בודקה על חוף תל אביב, בדיוק כשהגיעה אלטלנה", סיפרה על קורותיה בחודש יוני 1948 כחברה צעירה ב"הגנה".

“עמדתי עם עוד מישהי, ולשתינו היו רובי סטן. הסתכלנו על הנוף ופתאום התחילו לירות עלינו מכיוון הספינה. אמרנו לעצמנו: 'זה לא עסק ששתי ילדות עומדות כאן חשופות', והסתלקנו...הכי מצחיק, שכעבור כמה שבועות קוראים לי פתאום למ'פ שלי, והיא מביאה לי חתיכת נייר קטנה שעליה כתוב שהיא משבחת את אומץ לבי. אז יש לי עד היום תעודת אומץ רשמית על התנהגותי המבצעית", הוסיפה. למשפחתה נהגה לומר תמיד: "לי לא יספרו שמאלטלנה לא ירו בחזרה לחוף. אני הייתי שם!".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ