אחרי מות |

סוף החפלה העיראקית

אלברט אליאס (2014-1930), נגן חליל הנאי, הודה כי הוא מנגן ובוכה בו זמנית. בבגדד ניגן עם נאזם אל ע'זאלי וסלימה מוראד. בארץ כיכב בתזמורת הערבית של קול ישראל. "אין לנו מחליפים", אמר לפני מותו, שהיה גם מות התזמורת היהודית מעיראק

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עופר אדרת
עופר אדרת

ב-1947 הצטרף נגן חליל הנאי הצעיר אלברט אליאס לתזמורת רשות השידור של עיראק, שכל חבריה היו יהודים. מדי יום, בדרך לעבודתו, עבר מעל גשר נהר החידקל נושא שק חלילים תחת זרועו. יום אחר עצר אותו שוטר, אילץ אותו לפתוח את השק לבדיקה, נטל את החלילים והשליכם למים.

רק חליל אחד קטן נותר בשק. "בזה לא תוכל להעביר ידיעות לאוייב הציוני", אמר לו השוטר בהתרסה. "שתקתי, כי אם הייתי עונה לו, היו מכניסים אותי לבית סוהר ועד היום הייתי יכול להיות שם", סיפר אליאס לימים.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ