בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אחרי מות

המפקד שהעדיף את אבק השרפה על מסך הפלזמה

תא"ל נתק'ה ניר (2015-1935) נפצע קשה בששת הימים, אך שב לשטח ביום כיפור. במלחמת לבנון השנייה כעס על המפקדים שהפכו "מנהלים" ודיברו על יעילות במקום הכרעה. עד יומו האחרון האמין כי רק בטנק גלום הכוח לנצח מלחמות

11תגובות

נת'קה ניר, שנולד בוורשה כנתן הברפלד, היה בן ארבע כשפרצה מלחמת העולם השנייה. אביו, יוסף, איש בית"ר,  היה שומר הראש של זאב ז'בוטינסקי, מנהיג התנועה, בביקוריו בוורשה. ניר זכר היטב את היום בו אביו נכנס הביתה בסערה, לבוש מדי הצבא הפולני ורובה על כתפו. "עלינו לברוח מיד. הגרמנים עומדים לכבוש את ורשה", אמר. "ריח של מלחמה אפף את הכל. רעשי הפצצות נשמעו לא הרחק משם. מסביב היה הרס, בתים התמוטטו וקרסו. חלקם בערו. החזקתי בידה של אמי והתחלנו לרוץ", כתב ניר בספרו האוטוביוגרפי, "נתק'ה ניר - הקצין הפצוע שחזר...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו