2016-1925

הגננת שזכתה בסלפי עם אוזה, שבי ונולי

שושנה צחור הביאה למחלקה לגיל הרך בטלוויזיה החינוכית את הידע המעשי שצברה בהוראה לילדים במעברה. את הכאב על הוריה ואחותה שנרצחו בשואה הצליחה להסתיר כשיצרה תוכניות עליזות, מלאות באהבת חיים ואדם, שמוכרות בכל בית

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
עופר אדרת
עופר אדרת

את הקריירה שלה בתחום החינוך החלה שושנה צחור ב-1948 כגננת במעברת חולון-בת ים. שבע שנים לפני כן, ב-1941, עלתה לארץ מצ'כוסלובקיה והתנסתה בחיי הקיבוץ עד שהתמקמה בתל אביב ולמדה בסמינר למורים וגננות "תלפיות".

ביומה הראשון בעבודתה קיבל את פניה אוהל גדול בו נפרסו מחצלות עליהן ישבו 50 ילדים מפוחדים. "הם הביטו בי בעיניים גדולות. מאה עיניים מפוחדות. הייתי זרה להם והם עצמם היו זרים זה לזה. שום צעצועים לא היו בנמצא", כתבה בזיכרונותיה. אף אחד מהם לא דיבר עברית. אחד דיבר ערבית, אחר רומנית והיו גם כאלה שדיברו פולנית. אחדים הבינו מעט יידיש.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ