בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשירות המדינה

דוד סימון (דידי), איש ירושלים, 1928-2012

תגובות

מאז לידתו לא עזב דוד סימון את ירושלים. הוא גדל וחי בה עד יומו האחרון. סבו מצד אמו, חיים מרגליות קלווריסקי, היה איש העלייה הראשונה, שהרחיב את היישוב היהודי בגליל. אביו, ד"ר מיכאל סימון, היה מפקד בהגנה, ולימים ראש הטקס הראשון של מדינת ישראל במשרד החוץ.

סימון גדל ב"שכונת הפקידים", שכונה עברית חדשה בצפון תלפיות. בבית שבו גרה משפחתו נרצח ב-1936 המזרחן ד"ר לוי ביליג, חוקר ספרות ערבית נודע מהאוניברסיטה העברית. לפי אחת ההשערות, המתנקשים הערבים תכננו לרצוח את אביו של סימון, אך טעו בזיהוי, ורצחו את ביליג, שהיה דייר משנה בבית.

סימון סיים את לימודיו בתיכון בית הכרם ב-1945, בטרם מלאו לו 17, לאחר שקפץ כיתה. יחד עם בני מחזורו התגייס לפלמ"ח. עם פרוץ מלחמת העצמאות שובץ כלוחם בחטיבת ירושלים ברמת רחל.

לאחר המלחמה למד כלכלה חקלאית, היסטוריה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית. ילדיו מספרים, כי היו מרותקים כשסיפר להם על הקרבות והמהלכים הצבאיים של בעלות הברית נגד גרמניה הנאצית. "אבא לא היה צריך לחפש באנציקלופדיה או להסתכל באטלס. הכל היה אצלו בראש. הראש היה צלול, חד וחריף עד מותו", אומר בנו, יואב.

בתום שנה וחצי של לימודי כלכלה ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" החל לעבוד בשירות המדינה, בתחילת שנות ה-50. הוא נמנה עם קבוצת "נערי פטנקין" - הכלכלנים הראשונים שהוכשרו בישראל, שנקראו על שמו של דן פטנקין, אחד ממייסדי המחלקה לכלכלה באוניברסיטה העברית.

סימון עבד במשרדי ממשלה שונים: תחילה במשרד החקלאות, אחר כך במשרד ראש הממשלה ולבסוף היה ממקימי משרד התיירות. אחד מתפקידיו היה מנהל הלשכה לסיוע טכני במשרד ראש הממשלה, שהיה כפוף למנכ"ל משרד ראש הממשלה אז, טדי קולק. הלשכה טיפלה בקבלת סיוע מארה"ב ומהאו"ם בתחומי תעשייה וחקלאות.

במסגרת תפקידו הכיר את הסופר אלי עמיר, שעבד במשרד ראש הממשלה כנער שליחויות, על אופניים. בתום שירותו הצבאי ניסה עמיר לשוב ולעבוד במשרד, אך נדחה. כשסימון נתקל בו במסדרון, הצטער לשמוע שלא נמצאה לו עבודה, ולקח אותו בתור מזכיר. "הצבר הזה היה צריך לעמוד עם כוסית ביד בקוקטייל-פרטיז עם אנשי חו"ל אלה, הוא ידע להקסים אותם ולהיות שגריר הסברה לישראל ולצורכיה", ספד לו עמיר.

בשנות ה-50, במקביל לעבודתו, היה פעיל ב"שורת המתנדבים" שעסקה בחשיפת שחיתויות ציבוריות, ובין שנות ה-60 לשנות ה-80 ניהל את החברה לפיתוח המחקר של האוניברסיטה העברית, שעוסקת במסחור ההמצאות של חוקרי האוניברסיטה.

בשנים האחרונות התנדב בארגונים שונים, בהם "יד שרה", בית חולים אלי"ן - מרכז לשיקום ילדים ונוער בירושלים - ומוזיאון ישראל, שם עסק בסידור הארכיון של טדי קולק.

משפחתו מספרת שניחן בחוש הומור מפותח. "הוא היה מוצא ‘גידולי ירקות' בזמן שחפף את השיער שלנו, מספר על ביקורנו במנזר ‘מר-סבא' במדבר יהודה השוכן ממש מול מנזר ‘מר-סבתא', ומתאר את הנסיעה שערכנו לרמת השופט דרך שטחי סוריה", נזכר יואב.

הוא הותיר אחריו את אשתו עדנה (אגי), את בניו, אבנר, עמוס ויואב, ועשרה נכדים. לאחר מותו, בזמן השבעה, נולד נכדו ה-11.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו