שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת
עופר אדרת

את שנותיו הראשונות, בשנות ה-30 של המאה הקודמת, בילה יונתן ממלוק בין הטמפלרים במושבה "שרונה" בתל אביב. הוא היה ילד יהודי יחיד בלב סביבה גרמנית-פרוטסטנטית, בשנותיה האחרונות של הקהילה שגורשה מהארץ על ידי הבריטים במלחמת העולם השנייה.

אביו של יונתן היה הרוקח הנודע מברלין, יצחק איזידור ממלוק. כפעיל ציוני, הוא עלה לישראל ב-1907 כדי להגשים את חזונו של הרצל, והתיישב בנוה צדק. שיטות הריפוי ההומאופתיות והטבעיות שלו, שהיו מקובלות בגרמניה, הקנו לו שם בקרב הטמפלרים, בני המושבה הגרמנית הסמוכה, והוא החל לעבוד כרוקח בבית החולים הגרמני ביפו.

ב-1924 ביקשו ממנו הגרמנים לעבור למושבה שרונה בתל אביב, ולהקים שם בית מרקחת. מדי יום היה מגיע לשם כשהוא רכוב על חמור מביתו החדש בשכונת הפועלים "בורוכוב", שלימים היתה הבסיס לעיר גבעתיים. בחורפים הגשומים, כשנחל מוסררה (שהיום מוכר בשמו העברי, נחל איילון) עלה על גדותיו והציף את הגשר הקטן שמעליו, הוא לן במושבה, לעתים בחברת בני משפחתו.

יונתן נולד ב-1929. הוא היה ילד ביישן, שלא אהב ללכת לגן והעדיף במקום זאת ללכת עם אבא לעבודה. כך בילה בחברת הטמפלרים עד שעלה לכיתה א'. "זה היה מקום נהדר, הם היו אנשים טובים וחרוצים, שהאמינו שהם באים לארץ הקודש לעזור לנו", סיפר לפני ארבע שנים למקומון "זמן תל אביב". בעיני רוחו עוד ראה את התמונות מהמושבה החקלאית, על פרדסיה וכרמיה, שברבות השנים הוחלפו במגדלי עזריאלי.

יונתן ממלוק

אביו המשיך לשרת את הטמפלרים עד שאחרון אנשי הקהילה גורש מכאן. בית המרקחת, שבמבנה שלו הוקם לימים ארכיון השב"כ, נהרס לא מכבר במסגרת עבודות הפיתוח במתחם, שיהפוך בקרוב לאזור בילוי, עסקים ומגורים חדיש.

מאמציו של יונתן לשכנע את הרשויות לשמור על המבנה ההיסטורי, כשלו. "ביליתי חלק מילדותי בשרונה, שם היה אבי הרוקח של המושבה. אני אחד ממתי מעט שנשארו עם זיכרונות אישיים מהמקום היפה הזה. אני מבקש מכם לבחון מחדש את החלטתכם לפני שיעלה הכורת על הבתים", כתב לשווא לעיריית תל אביב.

לפני שלוש שנים ביקרה בארץ קבוצה של טמפלרים מאוסטריה ומגרמניה. בקבלת הפנים שנערכה להם בשרונה נכח גם יונתן. בזמן האירוע פנה אליו אחד מאנשי הקבוצה, בן 80, שנולד במושבה. "הוא שאל אותי אם ידוע לי שלרוקח איזידור ממלוק היה בן, ואמר שהוא זוכר ששיחק עמו בגן הילדים", סיפר ממלוק לאחר מכן. "אני מיד קפצתי ממקומי, נרגש מאוד, ואמרתי לו שהילד ההוא זה אני שיושב לידו עכשיו".

יונתן לא הלך בדרכו של אביו. האחרון העדיף שבנו ימצא עבודה שמתאימה יותר לרוח תנועת ההתיישבות, ושלח אותו ללמוד מסגרות. במלחמת העצמאות שירת בחיל הקשר. לאחר מכן עבד בתע"ש והיה שותף לפיתוח תת-המקלע "עוזי". לאחר שנפצע בתאונת עבודה עזב את התחום, והחל לעבוד כנהג משאית עצמאי. במשך 55 שנים הוביל דירות, חפצים וציוד של קופת חולים.

בגיל 75 יצא לפנסיה. את שנותיו האחרונות הקדיש לפעילות התנדבותית. בין היתר, עסק בחקר תולדות שכונת בורוכוב, ואף הקדיש לכך בלוג באתר "תפוז" בשם "מסיפורי גבעתיים". במסגרת זו, אף העביר הדרכות לילדי גנים ובתי ספר - וכן לדיירי בתי אבות - מתוך תחושת שליחות, שמטרתה להעביר את הידע לרבים אחרים ולדורות הבאים. על פועלו זה קיבל את התואר "יקיר העיר" גבעתיים. הוא הותיר אחריו את אשתו, יהודית, שלוש בנות ונכד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ