בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרשת החברתית שקדמה לפייסבוק

ציפורה גרינגלר היתה מזכירתם של מזכירי התנועה הקיבוצית במשך 40 שנה. אחד מהם, מוקי צור, מספר כי “הטלפון שלה חדר כל שיריון"

תגובות

40 שנה היתה ציפורה גרינגלר ("ציפויקה”) מזכירתם של מזכירי התנועה הקיבוצית.  מזכירים באו והלכו, פעילים יצאו ונכנסו, אפילו "הבית האדום" התחלף ב"דובנוב 10” ואחר כך ב"לאונרדו 13” כמקום משכנה של מזכירות התנועה. אבל רק ב-2008, כשהיתה בת 63, חזרה לקיבוץ ממנו באה – קיבוץ צאלים בנגב.

מוקי צור, אחד ממזכירי התנועה שבמחיצתו עבדה, סיפר כי היתה כמו "רשת חברתית". “זה מושג שנקבע כקשור למחשבים, אבל ציפויקה המציאה את הפעילות הזו הרבה קודם. למרות שהיתה סרבנית מחשב – היא היתה רשת חברתית אמיתית", אמר. “הטלפון שאותו הפעילה באופן וירטואוזי הגיע לכל מקום, חדר כל שיריון, הפך את הממסדי לאישי. את האישי הוא קשר למשימה".

היא נולדה ב-1944 בג'מבול בבריה"מ לשעבר (קזחסטאן). חמש שנים לאחר מכן עלתה לישראל.

ציפויקה התרחקה מאור הזרקורים. “היא אהבה את מאחורי הקלעים כשם ששחקנים אוהבים את זרקורי הבמה", אומר צור. “כשרצו לגלות לה שבחה בגלוי, היא הדפה את קרוביה בזעם. הם ידעו שהיא לא מרשה שיכוונו אליה את התאורה".

ההתחלה, תחת מזכירת התנועה סנטה יוספטל, לא היתה קלה. “חששתי לעבוד לצדה. היא נראתה לי ייקית וקפדנית, כזו שאף פעם לא מלטפת או מחבקת. החששות הצדיקו את עצמם, ולא פעם ניתקתי לסנטה את הטלפון בפרצוף, אחרי שהתפרצה עלי. לאחר זמן לא רב הפשירו היחסים המתוחים, היא הפכה לחמה ואמפטית", סיפרה.

הקדנציה שזכורה לה יותר מכל היתה כהונתו של משה (מוסה) חריף. “תקופת הפריחה שלי" כינתה את השנים 1975-1980. "היינו נוסעים לחפש מקומות עבור קיבוצים חדשים, נפגשים עם חברים שעולים להגשים ברמת הגולן או בבקעת הירדן, וחשנו שאנחנו עושים היסטוריה קטנה", סיפרה.

ב-1982 הוא נהרג בתאונת דרכים עם רעייתו ובנם. “אין לי ספק שאלמלא מצא את מותו בתאונה הטראגית, הוא היה הופך לראש ממשלה, או לכל הפחות שר בכיר מאוד", אמרה.

המזכיר האחרון שלצדו עבדה, זאב (ולוולה) שור, היה חבר מחזור הנח"ל שלה. "כשעבדנו יחד נתנה לי את התחושה שיש על מי לסמוך וגם את ההבנה, כי כשהיא מייעצת לעשות דבר זה או אחר – חשוב לפעול כעצתה, שמקורה בשילוב מרשים של הבנה ורגישות", אמר.

לפני שמונה שנים עברה ניתוח השתלת כלייה. התנועה הקיבוצית התגייסה לאיסוף תרומות. "לא רציתי לבקש טובה מאיש. בסוף שכנעו אותי להסכים לקמפיין גיוס הכספים. קיבלתי המון חום ואהבה", סיפרה.

לא היתה לה משפחה משלה. "לא הקרבתי דבר. לא הקמתי משפחה משום שלא מצאתי מישהו מתאים. יחד עם זאת, יש לי הרבה בני משפחה אותם אימצתי ללבי", אמרה. מכריה אומרים כי הקיבוץ היה לה כמשפחה. “היא טיפחה את המסתתר בפנקסיה כמו את העציצים ליד ביתה", אומר צור.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו