בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלי רגליים - לפלמ"ח

שמואל רמתי (1929-2012) התגייס למלחמת העצמאות כשהוא נכה מאה אחוז וקטוע שתי רגליים. כמה שנים לפני כן רגליו קפאו כשנאבק בזקיף גרמני ונפל למים

תגובות

כששמואל רמתי (ניומן) התגייס לפלמ"ח, במלחמת העצמאות, הוא היה נכה קטוע שתי רגליים. עם זאת, בתחילת הדרך איש לא הבחין בכך והוא שירת כקשר בגדוד השביעי של חטיבת הנגב. “הוא נלחם כמו כולם ולא ויתר על שום דבר", סיפרה אלמנתו עדנה. “הוא הלך מצוין על הפרוטזות ואף אחד לא הרגיש ולא ידע שהוא נכה מאה אחוז".

הוא נולד בטופולצ'אני בסלובקיה. כשהיה בן עשר פרצה מלחמת העולם השנייה. הוא גורש עם משפחתו למחנה העבודה "נובקי". ב-1944, לאחר פרוץ המרד הסלובקי, נמלטו משם. אמו ואחותו נתפסו ונשלחו לטרזנשטאט, אך שרדו את השואה. שמואל ברח עם אביו ליער והצטרף לפרטיזנים. אביו קפא שם למוות.

שמואל היה יתום בן 14, ילד יחיד בקרב הפרטיזנים. כששלחו אותו לבדוק אם יש חיילים גרמנים למרגלות ההר הוא נתקל בזקיף גרמני על אחד הגשרים. במאבק שהתפתח בין השניים הם נפלו למים. הזקיף מת - רגליו של שמואל קפאו. הוא נלקח לבית חולים שהיה בשליטה גרמנית. שתי רגליו נקטעו. המנהל הסתיר את זהותו מהגרמנים ובכך הציל אולי את חייו.

באפריל 1946 עלה לארץ ישראל באוניה "קיירו" והצטרף לקיבוץ עין החורש. בית חם מצא אצל חדווה ואיציק ינאי, שאימצו אותו. משם עבר לקיבוץ ניר דוד עם חבריו להכשרת "השומר הצעיר".

בתום מלחמת העצמאות הקים עם חבריו את קיבוץ ברעם בגליל העליון. בקיבוץ ריכז את חברת הנוער ועבד בעבודות שונות בהן סיקול אבנים ובניית בתים. בקיבוץ ניצבת עד היום האנדרטה שבנה ללוחמי פלמ"ח שנפלו במלחמתה עצמאות.

ב-1954 יצא ללימודים בסמינר הקיבוצים. כששב, היה מורה בעין החורש. בשעות הפנאי עסק בפיסול ובגילוף בעץ.  בקיבוץ ניצב עד היום פסל אבן של דג שמשקה את בריכה אותו בנה בשנות ה-50.

ב-1956 עבר לתל אביב ולימד בבית הספר "רביבים". ארבע שנים לאחר מכן נישא לעדנה (היו אלה נישואיו השניים) וסיים לימודי תואר שני בהיסטוריה ובספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. משם הוא עבר עם משפחתו לרמת השרון ולימד בבית הספר התיכון רוטברג.  בהמשך היה מנהל פדגוגי בכפר הנוער "נעורים". את הקריירה סיים כמנהל מחלקת החינוך ברמת השרון. במסגרת תפקידו זה הקים שלושה בתי ספר בעיר, בהם תיכון "אלון".

המשורר והסופר אלישע פורת, חבר קיבוץ עין החורש, סיפר כי חרף נכותו הקשה, שמואל לא ויתר על זכותו ללוות את חדווה ואיציק ינאי – הוריו המאמצים - לדרכם האחרונה. פורת הוסיף, כי לחברים רבים זכורה תמונה מרגשת של כיסא הנכים של שמואל ניצב על שפת הקבר בבית העלמין בקיבוץ.

שמואל נפטר בדיור המוגן "בית בכפר" בביתן אהרן, שם גר בשנותיו האחרונות. אלמנתו סיפרה, כי חרף נכותו וכמה אירועים מוחיים שעבר, הוא עסק תמיד במה שרצה ומעולם לא הגביל את עצמו. ביתם מלא בפסלים שיצר לאורך השנים.

שמואל הותיר אחריו את אשתו עדנה, ארבעה בנים ותשעה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו