בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מת צבי יעבץ, ההיסטוריון שקרא להתמודד עם אתגרי המחר

יעבץ, הדיקאן הראשון בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, התמחה ברומא העתיקה. כשקיבל את פרס ישראל, ב-1990, הזהיר מ"עם שהולך שולל אחר סיסמאות ומדינאים השבויים בקונספטים של העבר"

27תגובות

ההיסטוריון פרופ' צבי יעבץ, ממייסדי הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, הלך הלילה לעולמו בגיל 87. יעבץ היה חתן פרס ישראל לשנת 1990 במדעי הרוח.

הוא נולד ב-1925 בצ'רנוביץ (היום באוקראינה). עם פלישת הגרמנים לברית המועצות, בקיץ 1941, כשהיה בן 16, הוא גורש לגטאות ולמחנות. אמו ורוב משפחתו נרצחו בשואה אך הוא הצליח להימלט ב-1944 ועזב את רומניה בסירה עם קבוצה של כ-20 פליטים יהודים, אחרי ששיחדו פקידים רומנים.

החבורה הגיעה לחופי טורקיה לאחר שסירתם נטרפה. הטורקים תכננו להעבירם חזרה לרומניה, אך בעקבות שביתת רעב שבה פתחו, הם הועברו לידי הבריטים, ששלחו אותם לקפריסין. בסופו של דבר, בעזרת חיילים מארץ ישראל ששירתו בצבא הבריטי בקפריסין, הצליח יעבץ לעלות לישראל.

בארץ הוא התנדב לפלמ"ח ולחם בשער הגיא. "בפלמ"ח, בגדוד החמישי של חטיבת הראל, לימדתי עברית את אנשי גח"ל. בהתחלה הייתי מתרגם להם את הפקודות ליידיש בזמן הקרב ממש, כי הם לא הבינו אותן", סיפר לימים. "אחר כך, מפני שגם לי וגם להם לא היה לאן לצאת בשבת, נשארתי איתם בבסיס ולימדתי אותם עברית. הדבר הזה נודע ליגאל [אלון], וכדי להכיר אותי הוא הזמין אותי לכנס מ"פאים, למרות שהייתי רק טוראי. אז קיבלתי ממנו את הטפיחה הראשונה על הכתף, והפכתי לאיש חשוב בגדוד החמישי".

צחי לרנר

בראשית שנות ה-50', כשהבין שאיש ממשפחת אמו לא שרד את השואה, שינה את שמו מ"צוקר" ל"יעבץ", שם משפחתה של אמו.

לאחר מלחמת העצמאות השלים יעבץ את לימודי ההיסטוריה באוניברסיטה העברית, אותם החל לפני המלחמה. הוא היה מראשוני המרצים באוניברסיטת תל אביב, ומונה לראש החוג להיסטוריה כללית ודיקן הפקולטה למדעי הרוח – תפקיד שקיבל ב-1956 בעקבות הזמנתו של חיים לבנון, ראש עיריית תל אביב.

ההתמחות של יעבץ היתה בהיסטוריה של רומא העתיקה. בנושא זה פרסם ספרים ומאמרים רבים, בהם כאלה שעסקו באוגוסטוס, ביוליוס קיסר, בטיבריוס וקליגולה, בקיקרו, בקלאודיוס ובנירון. ב-2007 פרסם ספר זכרונות מילדותו בצ'רנוביץ'.

לצד זאת, סייע בהקמת הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת אדיס אבבה ב-1960; ובהקמת המכללות בבית ברל ובתל חי. הוא גם היה חבר המועצה להשכלה גבוהה וייסד את כתב העת "זמנים" – כתב העת להיסטוריה, שרואה אור באוניברסיטת תל אביב.

ב-1990 זכה בפרס ישראל למדעי הרוח. בנאום נרגש שנשא בטקס סיפר על חייו בין עולם הרוח ועולם המעשה. "בין השנים 1944 ל-1947 שתיתי בצמא כל מילה מפי מורי המפורסמים על הר הצופים הקטן דאז, ולהערצתי לא היה גבול. אך בעת ובעונה אחת הוקסמתי לא פחות מאנשים אחרים, אף הם אוהבי ספר, אשר ביקשו להשכין תורה ואהבת כפיים באוהל אחד. רציתי להידמות לאנשים כמו סנדלר מאשדות יעקב או טרקטוריסט בעין חרוד - אך לא עמדו לי הכוחות הפיזיים ובעיקר לא הכוחות הנפשיים כדי לחקותם. הפשרה שלי התבטאה בחיים בשני אוהלים נפרדים.

"בימים ההם הייתי משוכנע כי בארץ ישראל הנבנית לא המדרש העיקר אלא המעשה, הייתי פקוד רגשות חטא שעה שעיינתי בקיקרו וטקיטוס. השתדלתי להחזיר לחזרה את שעות הבטלה, כביכול, על ידי עבודת הוראה וניהול בתחומי החינוך השונים. כמובן שאת הקולר יש לתלות באופי שלי. לא במקרה אהבתי משוררים שהרגישו נוח בשני העולמות... הורטיוס - שעשה מאמץ אדיר למצוא את שביל הזהב בין שני עולמותיו הוא, אשר לא התייחס לעצמו ברצינות יתרה ואשר האמין כי יכול לומר את האמת כשבת צחוק על שפתיו. זהו אופיו של השועל, שמתעניין בדברים רבים, לעומת הקיפוד - היודע דבר אחד באופן יסודי. תמיד הענקתי את הבכורה לקיפוד, אך כל ימי חיי ביקשתי זכות קיום גם לשועלים קטנים, בתנאי שלא יעמידו פני קיפודים. לא היה לי ספק לאיזו קטגוריה אני משתייך.

"אשר לאוהל הראשון אני מרגיש כבעל חוב... רק כשאשלים את פרסום ספריי בעברית אצדיק בעיני עצמי את הכבוד הגדול שהוענק לי הערב. באשר לאוהל השני – לחיינו הציבוריים – אביע את דבריי בצורה של בקשה, כי איני נמנה על אלה החותמים על עצומות ונותנים עצות בפומבי, בלי לקבל אחריות. אני פונה בבקשה אל אלה החושבים עצמם ראויים להנהיג את העם הזה, להתייחס בכובד ראש וללא סיסמאות לארבעה נושאים חיוניים לנוכח השינויים הדרמטיים שהתחוללו לאחרונה בחלקי עולם שונים: א. יחסינו למעצמות הגדולות. ב. יחסינו לשכנינו הערביים ובמיוחד לפלסטינים. ג. יחסינו לציונות וליהדות התפוצות. ד. יחסינו לעצמנו ולאורח חיינו.

"מפי תוקידידס למדנו, כי בתקופה של מתחים חברתיים ופוליטיים מאבדות המילים את משמעותן האמיתית והופכות לסימסאות... איני צריך להסביר מה קורה לעם ההולך שולל אחר סיסמאות; למפקדים הנלחמים את מלחמות המחר על פי מערכי האתמול; ולמדינאים השבויים בקונספטים של העבר שעה שעליהם להתמודד עם אתגרי המחר. די לנו בהפתעות ובוועדות חקירה בעקבותיהן. הערכה מחדש עשויה להקדים רפואה למכה ומוטב שעה אחת קודם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו