בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פעילת המחתרת שהבריחה את רן כהן מעיראק

הלה קרגולה (1925-2012) מבצרה זכרה היטב את הפוגרום ביהודי עיראק שאירע ב-1941. אחריו התגייסה למחתרת וסייעה ליהודים רבים לעלות לישראל

7תגובות

"מדוע ולמה? כיצד קרה, שאנשים שעד לפני יום יומיים התארחו בבתי היהודים, עבדו איתם והוקירו אותם הפכו פתאום ל"מפלצות"? כיצד הם עברו את השינוי המחריד הזה? אפילו בעיית א"י לא הייתה אז על הפרק כאמתלא לפרעות". הלה צארף (קרגולה) כתבה את המלים האלה בטור אישי שפירסמה באתר "הארגון העולמי של יהודים יוצאי ארצות ערב" כשתיארה את הפוגרום שאירע ביהודי עיראק ב-1941.

היא היתה אז נערה בת 16, בת למשפחה בת תשע נפשות, שגרה ברחוב סיף במרכז העיר בצרה. "זה היה בחג השבועות. היינו בבית, כששמענו צעקות ההמונים בחוץ. יצאנו למרפסת, ראינו ערבים רבים צובאים על בתי היהודים, נושאים עשרות כלים ורהיטים בידיהם. הם רוקנו את בתי היהודים, ולקחו מכל הבא ליד. אפילו ברזים עקרו", סיפרה.

"פרהוד יא אומת מוחמד" היתה הקריאה ששילהבה את ההמון ונתנה את האות להתחיל ברצח ושוד היהודים. "שכנים של אתמול נהפכו לאויבים של היום. שוטרים, שאמורים היו לשמור על הסדר, פשטו את מדיהם והשתתפו בהרג", כתבה.

אלא שבצד האכזריות והברבריות היא הבחינה גם במי שנהגו אחרת. "חסידי עולם ערבים", היא כינתה אותם. "נקל להבין את הסכנה האישית, שבה התמודדו מול נחשול אדיר של המונים מוסתים חסרי רסן, שתאוות הרצח והשוד בעיניהם".

אחד מהם, שייח ערבי מקומי, הציל את משפחתה ורבות אחרות. "אחרי היום הראשון של הטבח החלו להגיע עשרות ערבים מהכפרים הסמוכים. הם 'קינאו' באחרים שהצליחו כל כך. מששמע השייח שהכפריים עומדים להתקיף את הרובע היהודי, גייס את כל אנשיו, ושלח אותם לשמור על הרובע שבו התרכזו היהודים מאימת הפורעים", כתבה. משפחתה נמלטה אל הרובע כדי להציל עצמה.

לפי נתוני "יד ושם", בפרעות נהרגו 179 בני-אדם ו-2,118 נפצעו. רכוש נשדד מ-50 אלף איש. "בפוגרום נעשו מעשי אכזריות נוראים:  רצח וריטוש אברי תינוקות, זקנים ונשים, מעשי אונס, פגיעות בבתי-כנסת וחילול ספרי-תורה", נכתב באתר יד ושם.

ליל הטבח היה נקודת מפנה בחייה של הלה. "כיצד זה אנחנו, אזרחים נאמנים בעיראק, הפכנו בין לילה לקורבנות טבח אכזרי ואין מושיע? כיצד המשטרה והחיילים עשו יד אחת עם ההמון המוסת במקום להגן עלינו? בלבי גמלה ההחלטה, לא עוד כצאן לטבח".

ממשלת עיראק אסרה את יציאתם של יהודי המדינה, ולכן רבים החלו לברוח באופן לא חוקי דרך הגבול עם איראן. הלה וחברתה סייעו להם תוך סיכון רב. היא איתרה אותם, חיפה להם מקומות לינה זמניים, וסייעה להם.

אחד מהם היה רן כהן, לימים שר בממשלת ישראל. "הייתי ילד בן עשר וחצי", נזכר השבוע. "נסעתי ברכבת בהסתר מבגדד לבצרה עם שלושה נערים. זה היה בחודש ינואר 1950. יצאנו מהקרון, למרות שהתחנה היתה מוצפת באנשים ובבעלי חיים – ראינו את הלה עם גבר נוסף. הם קטפו אותנו מהקרון, לקחו אותנו בהליכה נחושה למכונית, ומשם למקום מסתור בבתים של יהודים בבצרה".

הלה ברחה מעיראק רק אחרי שסיימה לעזור לאחרים. "קיוויתי שגם יומי יגיע ואחרי שאשלים את משימתי אוכל לברוח", כתבה. בסוף הגיע גם תורה. ב-1951 זכתה לצאת, כשהיא מותירה מאחור את כל רכושה.

40 שנה לאחר מכן, במלחמת המפרץ, נפגשה שוב עם הילד רן כהן. “ירון לונדון קרא לי לראיון בטלוויזיה על סיפור הבריחה שלי. באולפן חיכתה גם הלה", סיפר כהן. “היתה התרגשות עצומה". זמן קצר לאחר מכן נפגשו בביתה ברמת גן כדי לחלוק חוויות מהאירוע שלא ישכח כל חייו.

הלה הותירה אחריה את בעלה חיים, ארבעה ילדים וחמישה נכדים. “מצאתי בה אישה עם לב נקי וטהור, ציונית בלבה, שחיה על עזרה לאחרים", אמר חיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו