בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיבקה את החולים ברגעים האחרונים

פרופ’ אורה גילבר (2013-1946) סייעה במשך עשרות שנים למאות חולי סרטן ולמשפחותיהם להתמודד עם המחלה. בסוף היא היכתה גם בה

6תגובות

לפני כמה שנים, בשעת בוקר מוקדמת, צלצל הטלפון בביתה של פרופ' אורה גילבר. היא היתה עסוקה בלהכין את ילדיה ליציאה לבתי הספר. מעברו השני של הקו נשמע קולו הרועד של ד', בעלה של חולה בה טיפלה גילבר.

"אורה, בואי מהר. מ' מתה במיטה, לצדי בשנתי...מה לעשות עכשיו...הילדים בבית. בואי. עזרי לי!", אמר לה. ד' ידע היטב שמותה של אשתו קרוב, אך היה בהלם וצלצל לבקש את עזרתה של אורה – מטפלת וחוקרת של סוגיות פסיכואונקולוגיות – הפסיכולוגיה של חולי הסרטן ומשפחותיהם.

לימים סיפרה אורה: "תוך כדי שאני מסתירה מילדי מה קרה, ניסיתי להעביר לד' את המסר שאני איתו. השארתי את ילדי בידי אביהם, ויצאתי למשפחתו של ד'. גם שם יש ילדים צעירים. ד' לא ידע איך לומר להם שאמם נפטרה. הוא התחבט האם להסתיר מהם את הדבר עד להוצאתה מהבית. היו לו שאלות נוספות רבות, שהתשובות עליהן יכולות היו, אולי, למזער את הנזק הנפשי לילדים במהלך התפתחותם".

הטיפול במשפחתו של ד' לא היה חריג, אך העובדה שבוצע בימי שביתת העובדים הסוציאליים היתה יוצאת דופן. אורה הפרה את השביתה ויצאה לעזור לו. בתגובה, היא ננזפה על ידי עמיתיה. "לימדו אותי - ובזאת אני מאמינה, כמו חברי וחברותי - שבמקצוע הזה אנחנו מחוייבים קודם כל למטופלים. רק אחר כך לעצמנו", השיבה.

אורה היתה פורצת דרך, שסללה דרכים חדשות בטיפול ובמחקר הפסיכולוגי בחולי סרטן. במשך למעלה משלושה עשורים חתרה להקל על החולים ובני משפחותיהם. "טיפלתי במאות חולי סרטן, חלקם בתחילת הדרך וחלקם בסופה. המחלה לא מבדילה בין הנפגעים ממנה. לא בגיל, לא בעמדה ולא במעמד", סיפרה.

מטבע הדברים, עבודתה חדרה גם לחייה האישיים. "בסוף כל יום חזרתי לביתי ולמשפחתי עם כאב אינסופי של הסבל אותו עברו החולים, בני/ות זוגם/ן, ילדיהם/ן, החברים והידידים, במסע הייסורים של המחלה ולעיתים גם בתהליך המוות עצמו. לא הייתי מסוגלת, למרות שלימדו אותי לעשות זאת, לא לאפשר לתהליכים שהחולים עברו לחדור לחיי האישיים. משפחתי חוותה במשך שנים רבות רעייה ואם עצובה וכאובה", סיפרה.

העבודה שלה היתה קשה ותובענית. "טיפלתי בחולים, חלקם ללא מזון במקרר, כי נדרשו לממן הוצאות רפואיות כבדות ביותר; לטפל במציאת פיתרון לילדיהם של חולים, משום ששני ההורים היו מאושפזים בבתי חולים; בחולים עריריים שלא היה להם ולו קרוב משפחה אחד שיתמוך ויסייע, והם גססו בודדים, כל כך בודדים. כך הפכתי אני לקרובה, לבת משפחה, שחיבקה חולים אלה בפרק האחרון והנוראי של חייהם".

היא נולדה בתל אביב בחג חנוכה ב-1946. מכאן גם שמה. עם סיום שירותה הצבאי פנתה ללימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן. את ההיכרות עם הפסיכואונקולוגיה עשתה ב-1979, כשהחלה לטפל בחולי סרטן במכון האונקולוגי במרכז הרפואי לין בחיפה. תוך כמה שנים בנתה שם שירות טיפול פסיכוסוציאלי מתקדם. בהמשך הקימה גם את ה"הוספיס בית" (כיום: "היחידה להמשך טיפול"), שאפשרה לחולים שביקשו זאת, לסיים את חייהם בביתם בקרב בני משפחתם.

ב-1987 הגישה באוניברסיטה העברית את עבודת הדוקטורט שלה, שבחנה היבטים פסיכוסוציאליים של הטיפול הכימי בחולים. בהמשך פרסמה עשרות מאמרים שדנו בהיבטים פסיכולוגיים שונים של התמודדות חולי הסרטן עם מחלתם. פריצת דרך חשובה היו מחקריה אודות בני המשפחה של החולים. היא הייתה בין הראשונים בעולם שחקרו את התהליכים הנפשיים שעובר בן המשפחה המטפל בחולה. ב-2002 פרסמה עם פרופ’ חסי בן-צור ספר שהפך לספר יסוד בתחום זה.

היא הייתה ממניחי היסוד של הלימודים הקלינים בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה. ב-2002 הועלתה לדרגת פרופסור מן המניין ושנה לאחר מכן נבחרה לעמוד בראש בית הספר. לצד זאת, היתה גם יו"ר ועדת המחקר של האגודה למלחמה בסרטן וערכה את ביטאון האגודה הישראלית לפסיכואונקולוגיה.

בסוף, בשנים האחרונות מחלת הסרטן הכתה גם באורה. בתחילת ינואר היא נפטרה בבית החולים רמב"ם, כשהיא מוקפת במשפחתה. רבים מבני המשפחות להם הושיטה יד תומכת ליוו אותה בדרכה האחרונה. היא השאירה אחריה בעל -- פרופ' גדי גילבר, היסטוריון של המזרח התיכון – שלושה ילדים – רועי (משפטן), אוהד (עובד סוציאלי) ומיכל (עובדת סוציאלית) -- ושלושה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו