בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סיפור כל כך טראגי ונורא"

נורית וייסקופף, שחיברה ספרים על חינוך מיוחד, היתה מרותקת לכסא גלגלים ובקושי יצאה מהבית. בשבוע שעבר נספתה עם אמה בשריפה בביתן בתל אביב

3תגובות

נורית וייסקופף סבלה מנכות קשה ברגליה, שריתקה אותה לכסא גלגלים. היא מיעטה לצאת מהבית והיתה תלויה עד יומה האחרון באמה הקשישה, חיה, שטיפלה בה. בשבוע שעבר נספו האם והבת בדלקה שפרצה באמצע הלילה בדירתן בקומה הרביעית של בניין דירות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב.

ככל הנראה, נורית נרדמה בחדרה עם מנורת לילה דולקת. סמוך לשעה שלוש לפנות בוקר המנורה נפלה על המזרון והציתה אותו. מכבי האש סיפרו, כי בישראל אין תו תקן למזרונים, כך שבשוק נמכרים גם מזרונים ללא חומרים מעכבי בעירה - שהיו עשויים למנוע את האסון הזה.

ביום חמישי שעבר, בשעה שלוש אחר הצהריים, הן נקברו זו לצד זו בבית העלמין בקרית שאול שבצפון תל אביב. אחת השכנות שלהן, שהתראיינה לטלוויזיה, אמרה: "לא היו לנו הרבה קשר איתן. הן לא רצו להיות בקשר עם אף אחד. הבת היתה מוגבלת ונכה. האמה היתה מבוגרת. אישה נחמדה".

בסיועם של שני אנשים - שחר רוזנבלום והגניאולוג אלי מליץ - עלה בידינו להתחקות אחר סיפורן של האם ובתה, ולהוציא אותן מהאלמוניות שנכפתה עליהן. סיפורה העצוב של משפחת וייסקופף מתחיל בהונגריה, לפני מלחמת העולם השנייה. האב, משה (ארנו), נולד בבודפשט ב-1922. אחרי פלישת גרמניה להונגריה, במארס 1944, הוא היה פעיל במחתרת הציונית בבודפשט ובמישקולץ. משה סייע להציל את חייהם של רבים: הוא הבריח אותם מחוץ לגטו, הבריח להם מזון ותעודות מזוייפות, הזהיר אותם מהגירושים הצפויים ואסף ילדים יתומים מבתיהם.

ארכיון בית לוחמי הגטאות

חיה, לבית בלסברג, נולדה ב-1928. היא שרדה את אושוויץ וכשמלאו לה 20, ב-1948, עלתה לישראל. שנה לאחר מכן נישאה למשה. ב-1951 נולדה בתם נורית אדית. בהמשך, משה וחיה התגרשו ומשה הקים משפחה חדשה. ב-1986 הלך לעולמו. חיה ונורית גרו יחד. כשנורית היתה בשנות ה-20 לחייה מצבה הבריאותי הידרדר, והחמיר עד לנכות קשה, שריתקה אותה לכסא גלגלים.

נורית היתה אשת חינוך, שעסקה בחינוך מיוחד, ופירסמה כמה ספרים בנושא. אחד מהם, שראה אור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה, נקרא "סוגיות בחינוך מיוחד". נורית כתבה אותו לצד פרופ' שמעון זקס, שהיה המפקח של המרכז לחינוך מיוחד במשרד החינוך. בדירתן המפוייחת של נורית ואמה נותרה הספריה העשירה שלהן.

אחד האנשים היחידים שהכיר את נורית באופן אישי היה אריאל-אלעד, צעיר בשנות ה-20 לחייו. בארבע השנים האחרונות התפתח קשר מיוחד בין השניים. אריאל נהג לבוא אליה כל ערב כדי לעזור לה להיכנס למיטה. כמי שהקדישה את חייה לחינוך המיוחד ולילדים עם קשיי תפקוד, ידעה נורית לזהות אצל ילדים אלה את תכונותיהם היפות ואת טוב לבם. נורית אימצה את אריאל ללבה ומצדו אריאל גילה אמפטיה לסבלה, אף שלא פשוט לנער מתגבר להתמודד עם נכות של אישה מבוגרת.

מדי פעם, כשהדבר התאפשר, הוא היה מוציא אותה קצת מהבית. “היינו יוצאים, הלכנו למסעדות", סיפר. בחודש אוקטובר אף נסעו יחד לשייט בערי נמל באירופה. “ראינו את רומא, ברצלונה וכל מיני מקומות רחוקים שהיא חלמה להגיע אליהם", אמר. עם זאת, לדבריו, “רוב הזמן היא היתה בבית".

“היא היתה בן אדם שמח. תמיד חייכה. אדם שלא מוותר. עם המון כוח והחלטיות. תמיד עמדה על שלה – אי אפשר היה להתווכח איתה. היא דואגת, נותנת ואוהבת כמו אמא", אמר. לנורית לא היתה משפחה משלה. “אם היא היתה אמא – היתה יודעת להיות אמא", אמר אריאל.

אריאל לא התעדכן בחדשות ולא שמע על השריפה בביתה. כשבוע לאחר האסון הוא הגיע לדירה, אחרי שלא ענתה לטלפון. "עליתי במדרגות וראיתי שהדלת היתה שרופה. הרחתי את הריח. וחטפתי את השוק. שאלתי את השכן מה קרה, ואמרו לי ששתיהן מתו. הכל נשרף”. יומיים לאחר מכן עלה לקברה עם אמו. "שמנו פרחים ונרות".

"זה סיפור כל כך טראגי ונורא", אמרה אמו של אריאל, בדמעות. "הן היו שתי נשים בודדות, שבקושי היה להן מישהו בעולם – וככה הלכו. היא אפילו לא היתה יכולה לקום מהמיטה".

השבוע פנה ל"הארץ" חובש לשעבר במד"א, שסיפר כי הכיר את נורית ואמה לפני כמה שנים. "הן היו מבקשות עזרה מספר פעמים ביום. בכל פעם הגיע צוות מד"א לבית, סייע לנורית ללכת לשירותים, המתין לחזרתה, סייע לה לחזור למיטה ובין לבין להחליף את הסדינים", נזכר.

עוד סיפר, כי נורית נהגה להתכסות בשמיכת פוך בשל הבעיה ברגליה, ולא הסכימה להרחיק את התנור מהמיטה, שכן סבלה מקור. "המדפים בחדרה של נורית היו מלאים בספרי קריאה. הבית היה נקי. למבקר האקראי היה ברור כי מדובר בשתי נשים משכילות. מדובר בטרגדיה. גורל מר פקד אותן", הוסיף.

* * *
כך הגענו לסיפורה של משפחת וייסקופף - (מתוך הבלוג "היסטוריה מתמשכת")



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו