בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אז עוד לא ידעו כאן לעשות קולנוע"

הלגה קלר (1921-2013) עזבה את עריכת הסרטים של לורנס אוליבייה כדי לערוך סרטי תדמית ל"סוכנות" וללמד את הנוער הישראלי על קולנוע

תגובות

עם עלייתה לארץ, ב-1958, הותירה הלגה קלר באירופה קריירה מרשימה כעורכת סרטים. בשיאה ערכה את “המלט" ו"ריצ'ארד השלישי" בכיכובו של לורנס אוליבייה. "בסוף היא העדיפה את ארצנו הקטנטונת ולא זכתה לתרום לקולנוע הישראלי את השפע שהיה לה בכישרונה האדיר", אמר הבמאי יעקב גרוס. את כישרונה תיעלה לכיוון אחר, כחלוצה בטיפוח בני נוער באמצעות קולנוע.

קלר נולדה ב-1921 בגרמניה להורים אמנים. ב"ליל הבדולח", ב-1938, נעצר אביה ונשלח למחנה הריכוז בוכנוולד. כששוחרר, לקח את משפחתו ועקר לאנגליה. קלר מצאה עבודה בסטודיו לסרטים מצוירים בלונדון. בהמשך עברה לערוך סרטים עלילתיים וב-1946 קיבלה את תפקיד העורכת הראשית ב"המלט". עשור לאחר מכן ערכה גם את "ריצ'ארד השלישי".

בשנות ה-50 היא ביקרה בישראל, והוקסמה מהרעיון של הקמת תעשיית סרטים בארץ. ב-1958 מימשה את חלומה. "הכרתי מישהו מהסוכנות ששכנע אותי לבוא לארץ ולתרום לעשייה הקולנועית החלוצית שנעשתה כאן. אז באתי", סיפרה בראיון ליורם הרפז בכתב העת "הד החינוך".

בארץ החלה לביים סרטי תדמית ל"סוכנות", שהציגו היבטים שונים של החיים בישראל – בית חרושת לכלי חרס, בית ספר לשוטרים, להקת הנח"ל ועוד. שניים מהם היו סרטים תיעודיים ארוכים יותר: “אשדוד 1961” ו"ימים ראשונים" – על דימונה.

"אז עוד לא ידעו בארץ מה זה 'פלייבק', איך עושים סינכרוניזציה בין קול לתמונה... לא ידעו איך עושים קולנוע והיה צריך ללמד", סיפרה. ב-1961 נישאה למוסיקאי הג'ז המפורסם מל קלר. בהמשך פנתה לחינוך. "היא עזבה את חדרי העריכה הסגורים ומלאי עשן הסיגריות, ופנתה להביא את הקולנוע אל בני הנוער", סיפרה דורית באלין, רכזת התחום במשרד החינוך.

"קסם לי הרעיון שילדים מוצפים בחוויות ויזואליות, שמעצבות אותם, ושיש ללמד ילדים להבין קולנוע באמצעות צפייה נבונה בו ועשייה שלו", סיפרה קלר. היא עבדה עם ילדים שנפלטו ממערכת החינוך - ביפו ובנווה צדק - שם ראתה "כיצד קולנוע מדליק נערים ששום דבר במערכת החינוך לא הדליק אותם עד כה", כדבריה. "הם הפכו ללומדים נלהבים", אמרה. קלר הציגה להם סרטים מורכבים, ובהנחייתה צפו בהם וניתחו אותם.

קלר היתה אוטודידקטית ולא למדה באוניברסיטה. למרות זאת, היא היתה זו שהקימה את התחום בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב. "היא היתה חלוצה, שהכניסה למשרד החינוך את הנושא של טיפוח באמצעות קולנוע – היכולת להביא ילדים לביטוי רגשי באמצעות סרטים", אמרה באלין. 

ספרה "עולם בדים", שיצא ב-1975 ופורסם בשבע מהדורות, נחשב לספר חובה לתלמידי קולנוע. “אחרי עשים שנים של עבודה עם מורים ותלמידים, של כתיבת חומרים, ראיתי שאין כלום בעברית על הנושא", סיפרה קלר על הרקע לכתיבתו.

"החינוך הקולנועי התחיל כ'חינוך מחַסֵן', שנועד לנטרל את המסרים השליליים של הקולנוע", אמרה קלר. "המורים לא שמו לב שהסרטים שהקרינו אינם מושכים ילדים. הם רצו לשנות את הטעם הקולנועי שלהם וזה לא עבד".

השינוי חל בשנות ה-60, כש"המורה הפך ממרצה על הסרט - למנחה דיון עליו", כדבריה. קלר הותירה אחריה את בתה ליאורה. היא נקברה בעיר מגוריה, הרצליה. להלווייתה  באו אנשי קולנוע רבים, שבהשראתה פנו להוראת המקצוע.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו