בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הד"ר שאסף מקלות הליכה

אריה גילאי (1938-2013) היה נוירופיזיולוג ומנהל מחלקה ב"שׁערי צדק". אחרי הפנסיה התפנה לפתח את תחביבו כאספן של פריטים נדירים ומוזרים

תגובות

בגיל 65, כשיצא לגמלאות, הקים ד"ר אריה גילאי את "המרכז לאספנות" – מוזיאון מיוחד בשכונת בקעה בירושלים. מחלון הראווה שלו נשקפו פריטים ישנים כמו מצלמות משומשות, מקלות הליכה דקורטיביים, אוסף מכשירי רפואיים כירורגיים, מאזניים ומשקולות, שעוני מסע ושעוני כיס.

האוסף כולל גם כמה פריטים מוזרים ונדירים, כמו מקל הליכה עשוי מאיבר מין של פר; קופסה עשויה עור כריש; מדחום מ-1850 ושעון שמש מהמאה ה-16.

גילאי, תושב השכונה, היה נוירופיזיולוג קליני, מומחה לאיבחון פגיעות ומחלות בשרירים ובעצבים. הוא הקים וניכל את המכון לאבחון נוירולוגי במרכז הרפואי שער צדק ואת המחלקה לנוירופיזיולוגיה קלינית בבית החולים השיקומי לילדים, אלין.

הוא פירסם עשרות מאמרים בארץ ובחו"ל, היה חתן פרס לנדאו למחקר וכיהן כיו"ר האגודה הישראלית לנוירופיזיולוגיה. בין היתר, הוא שיכלל את השיטה לאבחון מוקדם של מחלות ניוון שרירים וניוון עצבים בילדים ובבני נוער. כשנשאל מה לד"ר בניורופיזיולוגיה ולאספני עתיקות, השיב: “אני אספן בנשמתי וביתי היה מלא בפריטי אספנות". את "המרכז לאספנות" פתח לאחר שהחליט למכור את פריטי האספנות שברשותו.

הוא נולד ב-1938, דור חמישי למשפחה מירושלים. ב-1956 התגייס לצנחנים ושירת בגדוד 890 בפיקודו של רפאל איתן (רפול). במבצע קדש, בפיקודו של אריאל שרון, צנח בצניחה קרבית – שהיתה היחידה בצה"ל עד היום - במעבר המיתלה. הוא נלחם גם בששת הימים, בהתשה, ביום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה. אחרי הצבא סיים לימודי דוקטורט בביופיזיקה של תאי שריר באוניברסיטה העברית בירושלים. את ההתמחות בנוירופיזיולוגיה קלינית עשה במרכז הרפואית של אוניברסיטת רש בשיקגו.

אחרי קריירה ארוכה כחוקר, הוא התפנה לעיסוק באספנות ובתחום נוסף: הקמת אתרי אינטרנט. בראיון לדוד רפ ב"הארץ", הסביר לפני עשר שנים איך התגלגל לאספנות ערב מלחמת העצמאות. “האחים שמחה, סוחרים בעלי שם בעיר, החזיקו באותן שנים חנות סדקית בשכונת ממילא. עם פרוץ הקרבות עלתה השכונה באש. ערב קודם לכן העבירו האחים את רכושם לשכונת אבו-אל-בסל, סמוך לשוק מחנה יהודה, למחסן גדול". גילאי הציץ למחסן, ראה את האוספים של המשפחה. בערב סבתו נזפה בו ואמרה שאסור להציץ.

עשור לאחר מכן נתקל ברחוב יפו בעיר בחלון רוואה "שנראה כמו שוק הפשפשים", כדבריו. “בפנים פגשתי את האחים שמחה, והם מכרו לי מקל הליכה עשוי חזרן (במבוק) בחצי לירה". אוסף המקלות שלו גדל מאז לכמה מאות – והביא אותו להקים את איגוד אספני מקלות ההליכה בישראל – ולעמוד בראשו.

האוסף שלו כלל מקל שעשוי עץ שנכחד עקב כריתת יתר באמזונס; מקל מ-1780 ואחד משנות ה-60 של המאה הקודמת – עם פורטרט מגולף של דה-גול. לצדם, כלל האוסף מקלות שבתוכם אוחסנו חפצים – כמו ציוד רפואים וכלי נשק. גילאי סיפר ל"הארץ", כי את האוסף שלו בנה בביקורים בשווקים ברחבי העולם, תוך שהוא מפתח מיומנות לאיתור דוכנים בהם נמצאים החפצים "המעניינים באמת".

ציידי החתימות

חיבה יתרה הוא רכש גם לאיסוף חתימות. האוסף שלו כלל חתימות ידם של חברי הכנסת הראשונה, אותן אסף כילד בן 11 ב-1949-1950, בכניסה לבית פרומין ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים, שם שכן בית המחוקקים. "האישים הבולטים של ימי ילדותי, אלה שחתימותיהם נחשקו ביותר על ידי 'ציידי החתימות', היו שרי ממשלת ישראל הראשונה וחברי הכנסת שלה", סיפר.

שר המשטרה הראשון של המדינה החדשה, בכור-שלום שטרית, היה הראשון שחתם לו על מחברת בית הספר שהגיש לו. "חתימה זו פתחה את אוסף החתימות שלי, האוסף החביב והיקר לליבי מכל שאר האוספים הרבים, השונים והמגוונים שליקטתי ואספתי עם השנים. הייתי גאה בהישג המרשים והצגתי את החתימה לכל ילדי הכיתה והשכונה ובכך סחפתי ילדים רבים למעגל האספנות", סיפר.

"היו אלה ימיה הראשונים של ממשלת ישראל ובארץ טרם פעלה טלוויזיה לפיכך לא הכרנו את פניהם של רוב החותמים ולא תמיד ידענו מי האיש המסתתר מאחורי החתימה המפוארת... היה זה אושר של ממש כשהצלחתי לקשר בין שמו של בעל החתימה לבין זהותו", סיפר. מנגד, תיאר את האכזבה הרבה, כשגילה כי "פה ושם עוברי אורח מזדמנים חמדו להם לצון", ומילאו את המחברת שלו בחתימות מזוייפות.

גילאי, שגר לא רחוק מבית פרומין, ארב לחברי הכנסת והממשלה "בכל רגע פנוי", כדבריו. "ביום ולעיתים גם בלילה. "זו היתה עבודה מתישה, שנמשכה לעיתים אל תוך הלילה, אבל היה זה מחיר פעוט עבור חתימה נוספת במחברת היקרה והאהובה שלי", סיפר.

מתקופה זו הוא זוכר לחיוב את ח"כ – ולימים ראש הממשלה – מנחם בגין – שהיה "אדיב, סבלני וחייכן תמיד", כדבריו. לימים סיפר בני בגין, בנו של ראש הממשלה המנוח, כי אביו יצא יום אחד מישיבת הכנסת וחלף על פני חבורת הילדים מבקשי החתימות, ושמע שני ילדים מתמקחים: "תן לי בן גוריון אחד ואתן לך עשרה בגינים".

לצד העיסוק באספנות, הוא הקדיש זמן רב גם להקמה ועריכה של אתרי אינטרנט. הרשימה כוללת את אתר האספנות – כמובן; את אתר הצנחנים; אתר שמוקדש לאוסף חתימות; אתר על כפר הנוער הדתי; ואתר עם מפות עבריות. אתר נוסף, בשם "אתר המשפחה", כולל מידע רב ומפורט על תולדות משפחתו הירושלמית על שמונת דורותיה - החל ממייסדיה – בני הזוג בינה ואברהם פייביש בונים, שנולדו בעיר העתיקה בשנות ה-20 של המאה ה-19.

גילאי הותיר אחריו את אשתו, רותי – עורכת ומגישה ב"קול ישראל" שני ילדים ושישה נכדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו