בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אישה בשחור

פעילת השלום רנאטה וולפסון (1928-2013) ניצלה מהנאצים ברגע האחרון, היתה לספרנית בספריה הלאומית, ולא פספסה אף הפגנה נגד הכיבוש

3תגובות

עד סוף חייה השתתפה רנאטה וולפסון בהפגנות למען שלום וצדק חברתי. היא לא החמיצה כמעט אף משמרת של "נשים בשחור" בירושלים – מראשית האינתיפאדה הראשונה ועד שבועיים לפני מותה, בתחילת החודש. כשהתקשתה להשתתף בהפגנות בשטחים, הפגינה נוכחות בדיונים בבתי המשפט.

בכל יום ששי עמדה בכיכר פאריס בירושלים עם הנשים בשחור ושלט קטן, "די לכיבוש" בידיה. "כמו תמיד, כפופה מעט, שקטה, ורק פיה קפוץ באותה הבעת נחישות של אדם שנפשו חזקה הרבה מגופו", ספדה לה ענת פרי, חברתה.

"היא לא היתה דברנית, מעולם לא הרימה קול, היא פשוט היתה שם, בכל מקום שבו אפשר היה להפגין נוכחות נגד דיכוי, רוע, עוול, בירושלים או מחוץ לירושלים, היא הגיעה לשם, והיא פשוט עמדה שם", הוסיפה.

רנאטה נולדה בפרייבורג שבגרמניה ב-1928. אביה, פריץ קאופמן, היה פרופ' לפילוסופיה וחוקר ספרות, שהיה ידיד אישי של תומאס מאן. כשהיתה בת עשר, שלושה חודשים לפני "ליל הבדולח", היגרה משפחתה לארה"ב, שם קיבל אביה משרת הוראה.

לאחר התיכון, רנאטה למדה ספרות אנגלית בקולג' רדקליף הסמוך להרווארד. ב-1952 הגיעה לשנת לימודים באוניברסיטה העברית, שם למדה "מדעי היהדות”. בזכות קשריו של אביה, היתה בת בית אצל ענקי הרוח מרטין בובר, גרשום שולם והוגו ברגמן.

ב-1958 שבה לישראל והחלה לעבוד כספרנית בספריה הלאומית ובהמשך גם בפרויקט בביליוגרפי של מחקר על אנטישמיות. “הייתי ציונית. התאהבתי בירושלים. אבל עכשיו אני ספקנית לגבי הציונות. אני אוהבת את ישראל אבל אני מאוד ביקורתית כלפי מה שמתרחש בה", אמרה לימים.

"העבר שלי, כיהודיה בגרמניה הנאצית, לצד העיסוק הנוכחי שלי בהיסטוריה של האנטישמיות, עשו אותי רגישה במיוחד לדיכוי של אחרים ולצורך של האזרחים לפעול נגד משטרים חסרי צדק לפני שנהיה מאוחר מדי", הוסיפה. “אני מרגישה שאני לא רוצה להיות חלק של עם שעושה דברים – לא כמו השואה, אבל גם כן די קשים – נגד עם אחר".

לצד פעילותה למען השלום, היא פעלה גם למען שימור בתים ישנים בשכונת רחביה והחתימה תושבים על עצומה נגד הריסת בתים לשימור. “לבד מערכים היסטורים ואסתטיים, קוממה אותה תאוות הצבע. בעצמה הסתפקה במועט וחיה בצניעות. די היה לה בכורסה ישנה ובספר חדש כדי לשמוח בחלקה. היא ידעה לשמור בדברים שאינם נקנים בכסף", אמרה פרי.

"כל עוד עמד לה כוחה, נלחמה עבור כל דבר שהאמינה בו. מעולם לא ישבה בצד", הוסיפה פרי. בשלג שירד החורף בירושלים היא פגשה את רנאטה מטיילת. "היתה בה שמחת ילדים משחקים בשלג", אמרה פרי.

רנאטה נישאה ב-1967 לאברהם וולפסון, אף הוא ספרן בספריה הלאומית. עשרים שנה מאוחר יותר הוא נפטר. השניים הותירו אחריהם שני ילדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו